הורי ההורים המתגרשים 

הורי ההורים המתגרשים
(מספרה של ד"ר סוזן זיידל, להתגרש ולהישאר חברים)

המשפחה כמערכת, כוללת את בני המשפחה המקורית של שני בני-הזוג, את הילדים של כל בן זוג מנישואין קודמים ואת ילדיהם המשותפים. אמנם הגירושין הם בין בעל ואישה, אבל זעזועים בחלק אחד של המערכת משפיעים על בני משפחה במעגלים נוספים בתוך המשפחה הגרעינית ומחוצה לה. גירושין של דור הביניים משפיעים לא רק על ילדיהם הקטינים של בני-הזוג אלא גם על הוריהם המבוגרים. לפעמים הורי ההורים הופכים ל"שחקנים" חשובים בדרמת הגירושין.
הקושי לבשר להם
עבור חלק מבני-זוג שמתגרשים, קל יותר לספר על הגירושין לילדיהם מאשר לבשר להורים שלהם את הבשורה הרעה. גורמים אחדים עשויים להקשות על המצב ואלה הם:
פער הדורות. אין ספק שחלו שינויים מדור לדור בהתייחסות למשפחה, לנישואין ולגירושין. הציפיות מחיי הנישואין השתנו בזמן המודרני והנכונות לפרק את התא המשפחתי במצבי משבר גברה, בהשוואה לדורות קודמים. בגלל הבדלי הגישה בין ההורים המתגרשים לבין הוריהם, ההודעה על גירושין עשויה להיתפס כטרגדיה וכטעות בעיני הדור המבוגר. יש לצפות אפוא שתגובתם של ההורים המבוגרים תהיה יותר אמפתית ותומכת כלפי הבן או הבת ה"נעזב/ה" מאשר כלפי אלה שיזמו את הגירושין. בכל מקרה, הדור המבוגר עשוי לחוש בושה, אכזבה ואי-נחת מילדיו שפרקו מסגרת.
והנה, בגלל הקושי הרגשי לאכזב ולהעציב את ההורים, יש זוגות שדוחים את הקץ ונשארים "תקועים" בנישואין בלתי-מספקים. במקרים רבים, מות הורה מהווה "זרז" להכרזה על הרצון להתגרש. במקרים אלה, מות הורה מסיר מכשול פסיכולוגי ובאופן כזה מניח לאדם לבצע את הגירושין. כמו כן, מות ההורה ממחיש את העובדה, שהזמן שלנו "מוגבל" ובכך הוא מדרבן את האדם לעשות שינוי כדי לשפר את חייו.
העדר הכנה נפשית. במקרים רבים, הורי ההורים אינם מודעים כלל ליאוש ההולך וגובר של אחד מבני-הזוג לפחות. לעיתים, מצבים חמורים, כגון אלימות פיזית, נשמרים כסוד על-ידי שני בני-הזוג. פעמים רבות לא משתפים את ההורים בבעיות בחיי הנישואין, כדי לא להדאיג אותם או כדי לא לקלקל את היחסים של ההורים כלפי בן/בת-הזוג. העדר מידע מוקדם כזה גורם קושי להורים בשעה שבניהם מודיעים להם על הגירושין.
דאגה לבריאות ההורים. ההורים "המבוגרים" עשויים להיות קשישים במקרים שבני-הזוג מתגרשים מעל גיל 45, וייתכן שהם סובלים ממחלות, כמו מחלת לב. בדרך כלל, נמנעים ככל האפשר מלהדאיג הורים חולניים, אבל אי-אפשר להסתיר את המשבר לאורך זמן.
הקשרים הבין-דוריים
כל אדם הוא עולם ומלואו והמשפחה היא רשת של יחסי גומלין בין מספר אנשים. בעת נישואין, מתחברים לא רק הבעל והאישה, אלא שתי משפחות. לפעמים, בעקבות הנישואין, נוצרים קשרי ידידות בין הורי הבעל והורי האישה או בין בני-הזוג לבין הגיסים שלהם. קורה גם שנוצרים מתחים ויחסי איבה. במקרים קיצוניים מתרחשים גירושים, בין היתר, בגלל המשפחה של בן/בת-הזוג.
כמו שנישואין מתרחשים ברמה הזוגית והמשפחתית כאחד, גם הגירושין הם של שתי המשפחות ולא רק של בני-הזוג. אמנם הגירושין בין בעל ואישה מתרחשים אצלם בבית, אבל ה"גלים" שמעוררת הסערה מגיעים לשער בני המשפחה, במיוחד לאלה הקרובים יותר לבני-הזוג ולילדיהם. להורי בני-הזוג תפקיד חשוב ביחס לזוג המתגרש ולנכדים. להלן מספר נקודות שיש לשים לב אליהם.
הקשר הקודם עם החתן או הכלה. על אף הבדיחות על יחסים מתוחים בין כלות וחמות, לעיתים הקשרים הם לא רק "סבירים" אלא ממש חמים וקרובים. במשפחות רבות, הכלה היא זו שדואגת לקשר הבין-דורי עם הצד של בעלה והקשר חמות-כלה הדוק יותר מאשר הקשר של האם עם בנה הנשוי. במקרים שבהם הקשר עם החתן/הכלה היה שלילי, פירוק הנישואין עשוי להתקבל על ידי ההורים ביתר קלות, בייחוד עם אין ילדים לזוג המתגרש.
כמובן, נסיבות הגירושין עלולות לשנות את היחס לכלה או לחתן, בהתאם למידע שמוסרים להורים המבוגרים על מעשיו. בדרך כלל, הנאמנות תהיה לבן המשפחה, אך יש מקרים הפוכים, שבהם ההורים מבקרים את התנהגות הבן/הבת ומזדהים עם החתן או הכלה (הצד הפגוע).
במקרים רבים, קשר טוב בין בני-הזוג הגרושים לבין ההורים של בני-הזוג לשעבר שלהם נמשכים למרות הגירושין. לפעמים הקשר נשמר בשל הנכדים, לפעמים בזכות היחס החם בין המבוגרים לבין עצמם ולפעמים מתוך מחויבות להורי בן-הזוג לשעבר הקשישים הזקוקים לסיוע מעשי מדור הביניים.
מעורבות בהליכים. מעורבות בהליכי הגירושין, מצד הורי המתגרשים, עשויה להתקבל על ידי הבן או הבת כסיוע מבורך או לחלופין, כניסיון לשלוט בחייהם. יש להניח שתהיה מעורבות רבה יותר כשהזוג המתגרש צעיר יחסית. כמו כן, צפויה מעורבות רבה במקרים שאחד ההורים או שניהם היו דומיננטיים בחיי הבן הבוגר עוד מילדותו. סיבה אחרת למעורבותם של ההורים נובעת, לעיתים, מדאגה להשקעה כספית רבה בנישואי הבן, בייחוד במקרים שהסיוע הכספי הגיע אך ורק מהצד שלו, דבר שהוא המשך דפוס שנוצר במהלך הנישואין.
נסיבות הגירושין עשויות לעורר כעס רב, לא רק אצל בן-הזוג שנפגע אלא גם אצל משפחתו. הכעס עשוי להניע את כל בני המשפחה, אבל בדרך כלל ההורים "תופסים את הפיקוד". המעורבות יכולה להיות אמנם סיוע חיוני, אך רצוי שמי שמתגרש ינהל את חייו בעצמו ויפעל על פי שיקול דעתו.
השלכות רגשיות ומעשיות. במישור הרגשי, ההורים המבוגרים עשויים לחוות קשת רחב של רגשות, בדומה לרגשות של בני-הזוג המתגרשים: הלם, כעס, אכזבה, עצב, הקלה, דאגה וחרדה. אם זה לא מאוחר מדי, הם גם מנסים להשפיע על מי שקיבל את ההחלטה. במשך הזמן, עוצמת התגובה יורדת ומתרגלים למציאות החדשה.
המשפחה המורחבת תתארגן באופן מיידי כדי לסייע לבן המשפחה שנקלע לצרה - מתן עצות, אוזן קשבת וגיבוי רגשי. לא כולם עומדים בעומס לאורך זמן. ההתמודדות המיידית עם הגירושין נמשכת חודשים רבים ולאחר מכן באה ההתמודדות המתמשכת לאורך שנים. לפעמים חוששים להעמיס את הבעיות על כתפי ההורים המבוגרים ומפסיקים לשתף אותם במה שקורה.
בכל מקרה, היחסים בין הבן הגרוש/הבת הגרושה לבין הוריו עשויים להיות מושפעים, במידה זו או אחרת, מתהליך הגירושין9. כמו כן, היחסים בין החתן/הכלה לבין הורי בן/בת-הזוג עשויים להשתנות בעקבות פירוק הנישואין. בגלל המורכבות של מערכות היחסים, אין חוקיות או נורמות לגבי ההשפעות על היחסים. התוצאה תהיה ייחודית לכל משפחה, בהתאם לגורמים רבים: מכלול הרגשות המתעוררים בעקבות הגירושין, הרגישות המאפיינת אנשים בשעת משבר, נאמנות לבני המשפחה, מי ה"נעזב" או מי ה"עוזב", סיבות ההחלטה להתגרש, האשמות ברורות ומעורפלות, המשאבים העומדים לרשות המשפחה ואופי היחסים שהיו ?לטוב או לרע - לפני הגירושין.
ייתכן שיתהדקו הקשרים בין הבן הגרוש לבין הוריו והם יהיו מלווים בהפגנת אהבה ואכפתיות. מצד שני, יכול להיווצר ריחוק והיעדר תמיכה. אם בני-הזוג מנהלים מלחמה בבית-המשפט, בדרך כלל בני המשפחה יעמדו לצידם וינתקו מגע עם הצד השני. אפשר לשמור על יחסים טובים עם משפחת בן/בת-הזוג כאשר מצליחים להיפרד בדרכי נועם ומגיעים להסדר הוגן.
נגישות, מבחינת הקירבה הגיאוגרפית בין המתגרשים להוריהם, היא גורם נוסף המשפיע על הקשר הבין-דורי. רצון ויכולת לסייע - או מבחינה כלכלית או מבחינת הטיפול בנכדים קטנים - עשויים להשפיע על התקרבות בעקבות הגירושין. במקרים מסוימים, הבן או הבת המתגרשים חוזרים לבית ההורים, באופן זמני או קבוע, בגלל הקושי הכלכלי. יש מצבים שבהם האישה חוזרת לבית הוריה יחד עם ילדים קטנים, כדי לפתור בעיה כספית וגם לזכות בסידור נוח לטיפול בילדים. המצבים האלו אינם קלים, לא לגרוש/ה הטרי/ה ולא להורים המבוגרים, שעול גדול נפל עליהם פתאום.
הורי הורים בתפקידם כסבים
במקרה הטוב, בית ההורים מהווה "בית" עבור "הילדים" לכל החיים - מקום לביטחון, תמיכה רגשית וסיוע מעשי. עבור נכדים, שהוריהם מתגרשים, הבית של סבא וסבתא מהווה בסיס יציב ומקור לתשומת לב ואהבה. כדי לשמור על הבית של סבא וסבתא כמקום נעים עבור הילדים, הורי ההורים הגרושים חייבים לכבד את דמות ההורה "האחר" ולהימנע מהערות ביקורתיות לגביו בנוכחות הילדים.
במידה רבה, האחריות לשמירת קשר נכון בין ילדים לסבים היא של הורי הילדים, דור הביניים, ובמיוחד ההורה שמשמורת הילדים אצלו/ה. באופן טבעי, ילדים נפגשים עם הורי האב בימים שהם נמצאים אצל האב ועם הורי האם בימים שהם נמצאים אצל האם. לכן, הסדר המשמורת עשוי להשפיע על תדירות הקשר של הילדים עם הסבים משני הצדדים. אם הורי האב שומרים על קשר טוב עם הכלה לשעבר, הם ייהנו מקשר שוטף יותר עם נכדיהם. רצוי לשמור על קשר טלפוני ואף לבקר את הילדים בבית האם. במקרים שבהם המשמורת היא משותפת, יהיו יותר הזדמנויות לראות את הנכדים לעיתים קרובות גם במחיצת הבן הגרוש.
המשפחה היא לתמיד
המשפחה, במובן הרחב, יש לה חשיבות לכל הדורות, לאורך כל חייהם. עבור ילדים, הורים, הורי ההורים וקרובי-משפחה אחרים, חשיבות הקשרים המשפחתיים גוברת והולכת בעת משבר. אירועים בעלי משמעות, כמו גירושין או נישואין שניים, מציבים אתגרים שכולם צריכים להתמודד איתם. הסדרת הגירושין באמצעות הליך של גישור מאפשרת לבני-הזוג לשמור על מערכת רחבה של קשרים משפחתיים, למען בני המשפחה כולה.