אז מה כדאי ? טיפול זוגי או טיפול אישי שלי ? 

"היא אמרה לי שזה בסדר שאבוא אליה לטיפול לבד ...

אני מתלבטת אם לוותר לו ולהפסיק ללחוץ שיבוא איתי,

אולי באמת זה יכול לעשות את אותה העבודה - "

"הרי אם אני עוברת תהליך, בהנחיה של איש מקצוע- אצמח, אלמד להגיב אחרת,

ואז למשל - אם ארפא את המקום שמרגיש אשם כל הזמן..

אז אם בעבר האוטומט שלנו היה לוקח אותנו למקום שכשהוא מאשים אותי.. אני קופצת,

ככל שארפא את המקום הזה- יותר ויותר אמצא את עצמי נינוחה עד אדישה לו,

כי האשמה לא תניע אותי באותו האופן..

וככה לאורך זמן הוא לא יאשים אותי ואני לא ארגיש אשמה.. "

במילים אחרות ? הדו שיח הזה בין האשם למאשים יאבד מכוחו העצמתי ,

ומעצם זה ש ה"אשם" יהיה פחות אשם, ייחלש גם כוחו של המאשים,

כך יירפא לו פן ביחסים ש"תוקע" את בני הזוג במישור של האשמה.

למעשה, בדרך זו יוכלו לפתור קושי אחרי קושי

מתוך זה שאחד מהם עושה את העבודה עבור שניהם..

נשמע טוב, לא ??

אכן, זה הגיוני, נכון ואפשרי.. אלא ש..

כמו במקרים רבים בסוגיות הנוגעות לנו- בני האנוש..

התשובה מורכבת ולא החלטית וברורה .

לפעמים זה יהיה הדבר הכי נכון לעשות ? ללכת לטיפול לבד,

ולפעמים זה יהיה פספוס לוותר על הביחד דווקא כאן..

כי הרי- זה לוקח זמן.. וזה לא כזה דיכוטומי-

"טוב היום אני עובדת על האשמה.. תיק תק ? 3 פגישות ו.. הופס אני חפה מאשם.

עכשיו הוא כבר לא יכול להפיל אותי לפח הזה..

מחר כשלא אכבה את האור והוא יגיב בצורה המאשימה והביקורתית הרגילה שלו-

אני, כבר החלמתי מהמקום האשם הזה, לא אגיב מתוכו והוקוס פוקוס-

הוא יסתכל עלי בהערצה ובאהבה,

יניף אותי על זרועותיו ונרוץ יחפים אל שפת הים לעבר השקיעה.. "

אז זהו.. שלא...

לא כל כך מהר אני מרפאה את המקום הזה של האשמה.

(ה'אשמה' נבחרה כמובן סתם לצורך הדוגמא זה יכול להיות כל מקום אחר שדורש ריפוי..)

ואפילו נניח שהמקום היחידי שאני צריכה לרפא הוא אותו המקום של האשמה-

גם אז.. זה לוקח זמן...

בינתיים הוא- שהסירו מעליו את האחריות, עשוי לחכות ב "נו " position...

ו.. בכל פעם שאנו נופלים למריבה,

והרי יהיו עוד כאלה מן הסתם..

מה שיהיה לו לומר במקום "כל הכבוד על הדרך שעשינו עד כה" (חלילה..)  זה :

נו מה קורה איתה ?, היא לא מתקדמת ?   (גם אם זה נאמר בין השורות ומעבר למילים.. )

וככה מצטרפים לחגיגה זלזול וציניות..

ורק בשביל שיהיה ממש מעניין...

הרי ברור שיש כמה נקודות תורפה לריפוי בו זמנית

מה שמחריף ומסבך הרבה יותר את העניינים..

ואם כבר בסיבוכים עסקינן..

אז גם יש מצב שיגיד לעצמו ? "מה זאת אומרת שהיא פתאום מגיבה ככה, ברוגע כזה..

מאיפה זה בא לה?...

אם אני לא מצליח לעצבן אותה, יכול להיות שהיא עכשיו יותר טובה ממני ???

לכן כדאי, ומאד כדאי, שאעשה מאמץ רציני ואצליח להוציא אותה מכליה..

כי אחרת ? המשמעות היא...

לא מתאים לי למלל אותה אפילו.. "

ובכן, כאמור התשובה אם נכון לטפל לבד או בזוג אינה החלטית וברורה.

זה תלוי במי אני, במי הוא, במה עברנו יחד,

ועד כמה אנחנו יכולים לחוש בתקווה שנובעת ממה שהטיפול יכול ליצור לנו.

אז לפעמים- יהיה נכון שאלך לבד-

בשביל עצמי בלי קשר אם זה יועיל או לא לזוגיות שלי (בתקווה שכן כמובן).

כי פגישות תהליך כאלה יכולות לקדם אותי בחיי, לרפא מקומות שדורשים ריפוי,

גם אם בן הזוג שלי ששלחתי אותו לנוח בינתיים יצליח לעבור איתי את המשוכה הזו וגם אם לא.

אבל.. ופה אני גולשת לדעתי האישית-

יש משהו חזק מאד בהליכה בשניים,

כי תוך שאנו מרפאים את הקושי האישי של כל אחד

כפי שהוא משתקף בתוך המערכת הזוגית,

בעצם בואנו בשניים כאילו לקחנו אחריות יחד על חיינו המשותפים.

עצם זה שבאנו יחד- כבר יש בזה אמירה של שותפות,

של לקיחת אחריות, של רצון הדדי והסכמה לצמיחה.

פגישות תהליך לנישואין מודעים בדרך האימגו יכולות לעשות פלאים

בתהליך האישי של כל אחד מבני הזוג

ובמרחב שהולך ומתנקה ביניהם עד שהוא הופך למרחב מקודש,

כזה שמלכתחילה יועד להיות.

אז, לחופה כבר זכינו,

מי ייתן ונזכה לקידושין שלא יאבדו מהטוהר שלהם כל ימי חיינו המשותפים.

אם יש לך עניין לקבל עוד מידע רלוונטי וממנו לאפשר ריפוי לעצמך ולקשר הזוגי,

יש ללחוץ פה למדריך לזוגיות מאושרת כנגד סיכויי הצמיחה.