ביקורת לבלתי נשכחים 2 

בפוסט הזה אני הולך לנסות ולתאר מה בדיוק הלך בבלתי נשכחים 2, אני השתמשתי בביטוי " הולך לנסות ולתאר " כי זה היה סרט קשה לצפייה. ואני לא אומר בגלל עודף בסצנות האלימות (אותם אהבתי).

אני חייב לציין כי בבלתי נשכחים 1 ו 2 אלה סרטים שלא יכנסו לקטגוריה של סרטים גדולים, אבל הם היו משהו קצת שונה.

בבלתי נשכחים התאספו רוב הכוכבי הפעולה של ילדותי: ארנולד, סטאלון, דולף, ואן דאם וברוס וויליס. אני לא היתי מעריץ גדול של צ'אק נוריס, אבל מקומו בסרט חייב להיות מובטח ביחד עם כל שאר החברה בזה אין שום צל של ספק. גם אריק רוברטס הרוויח את הזכות להיות שם בגלל התפקיד שלו ב  Best from the best. למדתי לאהוב את ג'ייסון סטאטום וג'ט לי והם נחשבים ככוכבי פעולה גדולים גם כן. גרי דניאלס וסקוט אדקינס מסתרכים מאחור ברשימה זו של כוכבי פעולה הם קיבלו את תפקידי משנה בשני הסרטים למרות שהם היו ראויים לזמן מסך הרבה יותר מטרי קרוז ורנדי קוטור. איכשהו, אני מבין למה רנדי קוטור היה בסרטים (MMA) זה לא אומר שאני מסכים עם זה, מה שאני לא מבין למה טרי קרוז היה שם ולמה הוא קבל תפקיד כזה.

דברים חיוביים -

כמו שציינתי בהתחלה לראות את כל כוכבי הפעולה האהובים עליי בסרט אחד.

הבדיחות - אהבתי את החלק שבו הם שחקו עם העובדות של צ'אק נוריס, או כאשר ארנולד וברוס ויליס זרקו סלוגנים אחד של השני

סצנות האקשן היו סבבה לגמרי הזכירו לי קצת את  הסצנות מרמבו 4.

הדברים הרעים -

העלילה הייתה כל כך חלשה שאני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שסבלתי כל כך במהלך סרט פעולה (OK אני זוכר שזה היה אחד מסרטיו האחרונים של סטיבן הסיגל, לא זוכר איזה מהם הם פשוט כולם זהים). אפילו השבילים האינסופיים של גוויות לא הצליחו לרכך את המכה מהעלילה הגרוע.

איפה נעלם ג'ט לי? הוא היה שם בסצנת הפתיחה, עזר להרוג כ 100 חיילים תאילנדיים (אם לא יותר) ולאחר מכן הוא פשוט צנח ונעלם. הסרט הזה היה כל כך גרוע שאני אפילו לא רציתי לראות את סצנת הצניחה שוב כדי להבין לאן ג'ט לי נעלם.

לכנופית ואן דאם היה הקעקוע הגרוע ביותר שאי פעם ראיתי בקולנוע. זה כאילו ילד בן 4 צייר אותו עבורם. הם היו יכולים להיות הרבה יותר יצירתים עם זה, במיוחד כאשר סמל הכנופיה של סטאלון הוא גולגולת.

ואן דאם לא ספק את הסחורה בסרט הזה. חשבתי שזה הסיכוי הגדול שלו לחזור לדבר האמיתי ולהשתתף בסרט הוליוודי גדול שוב, אבל כל העסק לא הצליח. אולי לא כל האשמה הייתה על ואן דאם כי היו כל כך הרבה חבר 'ה שם ולא היה מספיק זמן לכולם, אבל ואן דאם היה הנבל הראשי. הוא היה צריך לקבל יותר זמן מסך. אם הם היו מראים יותר את ואן דאם זה יכול היה לעזור לעלילה (אני לא אומר את זה כי אני אוהב את ואן דאם יותר מהשאר, העובדה היא שזה היה הכרחי כדי לפתח את האופי שלו ולפתח את העלילה) אבל הם בחרו לבזבז זמן על קרוז, קוטור והאפרוחה הסינית שאני לא יודע מה הייתה המטרה שלה בסרט, כתוצאה מכך אנו מקבלים סרט די גרוע.

סצנות הקרב הסופיות לא היו מספיק טובות, כל אחד וסיבותיו שלו.

סטאטום נגד אדקינס - זה היה קצר מדי, ואני לא אומר את זה סתם כך ללא סיבה. שני הטיפוסים האלה הם לא זקנים כמו שאר השחקנים בסרט. אם ראיתם כמה מסרטיו של סקוט אדקינס אתם יודעים מה הבחור יכול לעשות עם הרגליים שלו. לא צריך לפרט על ג'ייסון סטאטום. משום מה סצנת הקרב שלהם לא הייתה טובה, סטאטום לא הביא אינטנסיביות שהוא בדרך כלל מביא וסקוט אדקינס לא קבל את ההזדמנות לפרוח ולהראות את מה שהוא באמת יכול לעשות. הזמן שניתן להם לא היה מספיק וזה היתה הסיבה העיקרית לכך סצנת הקרב לא הייתה טובה כפי שיכולה היתה להיות.

סטאלון נגד ואן דאם - סטאלון בן ~ 70 וזה מובן שהוא מוגבל בתנועותיו, ואן דאם הוא לא ילד גם כן, אבל הוא עדיין יכול לתת סצנת קרב הגונה. הקרב היה קצר וחד צדדי. מצמצתי והקרב הסתיים. הסוף היה כל כך מאכזב. כשזה הסתיים חשבתי לעצמי ... זהו זה? למה? חיכינו כל הסרט לזה? אני יודע שהאגו שחק כאן תפקיד, אבל כשאתה יודע שאתה לא יכול לקבל את הפינאלה טובה מסטאלון למה לא לפצות ולתת יותר זמן למאבק בין סטאטום ואדקינס?

הסרט הזה הוא לאנשים שגדלו על צפיה בסרטי הפעולה של שנת ה 80 ושנת ה 90. אנשים שמחוברים לשחקנים האלה הם היחידים שיכולים לשרוד את הסרט הזה ואיכשהו ליהנות ממנו. אני חושש שכל אחד אחר לא מסוגל ליהנות מזה.