איך עוברים את ימי המלחמה בדרום בשקט וברוגע? 

בימים טרופים אלה, כששיגרת תושבי הדרום והמרכז כוללת אזעקות 'צבע אדום', ריצות חוזרות אל מחסה ומרחבים המוגנים, ניסיון לקחת אוויר ולהירגע, וחוזר חלילה- אין מצב בו "אין נפגעים". במצב בו כל ילד ומבוגר נחרד לשמע כל צליל חד של רעש או נפילה, כשהשינה טרופה והעצבים מרוטים- לא רק "פגיעות בגוף" נחשבות.   

 באמצעי התקשורת אנו שומעים משפטים כגון: "לא היו נפגעים מלבד כמה נפגעי חרדה...". ונושמים לרווחה. אכן, תודה לאל שלא היו נפגעים בנפש, אך האמנם ניתן לומר על כך "מלבד"?  פגיעת חרדה אינה "מלבד". פגיעת חרדה הינה פגיעה אמיתית, נוכחת וכואבת, אשר לעתים נראה שכאשר חיים במדינתנו – אין כמעט סיכוי להתחמק ממנה. פגיעת חרדה שאינה מטופלת, או אפילו סטרס מצטבר כגון זה הנצבר בימים אלה – יכול להישאר שנים ולהשפיע דרמאטית על בריאות הגוף והנפש של כל אדם, ובוודאי של ילדים. רוב שיטות הטיפול של גוף-נפש מבוססות על התפישה וההנחה שהגוף 'זוכר' את החוויות שהוא עובר, וכאשר הוא חווה טראומות (גדולות וקטנות), נוצרים במערך המורכב והרגיש הזה מחסומים אנרגטיים, המפריעים לו לתפקד. חווית החרדה החוזרת של פחד מפני אזעקה או מנפילת טילים נשמרת בגוף, ואם אינה משתחררת באופן כלשהו, היא מצטברת ומפריעה את שלוות הנפש והתפקוד של האדם.   

חרדה היא מצב פסיכולוגי  ופיזיולוגי בו אנו חשים אי שקט, חוסר מנוחה, לעתים קשיי נשימה, דופק מואץ וקושי רב להתרכז - בשל מתח ודאגה  מפני איום וסכנה ממשיים או דמיוניים, מודעים או בלתי מודעים. הקושי הגדול בפחד זה הוא תחושת חוסר האונים מול אותם איומים. המתח כששומעים אזעקה, הלחץ בציפייה לנפילה, והמתח שלאחר הנפילה הינם בלתי נסבלים ממש כשמדובר בגוף ובנפש. כשזה חוזר על עצמו עשרות פעמים ביום-יומיים- משפיע הדבר על מערכת העצבים- גופנית ורגשית באופן קשה, ואת זה ניתן לשמוע באמצעי התקשורת מפי אנשי הדרום. תודה לאל ולמלאך רפא"ל- כיפת ברזל מיירטת את רוב השיגורים, ובכל זאת, הרולטה של – תיירט/לא תיירט, גם היא מריטת עצבים, פשוטו כמשמעו.

גם מי שלא לקה בהלם או בהתקף חרדה נוכח רקטה שהתפוצצה בסמוך לו, מתקשה להירדם, ישן שינה טרופה, מקיץ מוקדם,מזיע יותר, חש חסר סבלנות, עצבני, סובל מכאבי ראש ומסימפטומים רבים אחרים. גם לאחר שיידומו, בע"ה התותחים והמשגרים - הגוף והנפש של מי שחווה את מטחי הרקטות, או של מי שדאג ליקיריו ששם- יישאו עוד זמן רב את החרדה והמתח.

לכל אלה אני מקדישה את פרוטוקול השחרור הרגשי הבא, המשתמש בשיטת EFT כדי לשחרר את המתח והלחץ מגופו ונפשו. מי שמכיר את השיטה- מוזמן לגשת לתיפוף. למי מכם שלא מכיר את השיטה- ניתן ללמוד אותה בדקות בסרטון המדגים את השיטה. על מנת להגיע אליו- מלאו את טופס ההרשמה שתחת סרטון הפרומו בדף הבית. אם ברצונכם לזכור את נקודות התיפוף אתם מוזמנים לפתוח את תרשים נקודות התיפוף,  ואחר כך- השתמשו בפרוטוקול הבא:

1.      נסו להגדיר את הבעיה שלכם- מתח כללי/חרדה/כאבי ראש/קושי לישון/כאבים פיזיים/וכד'.

2.      נסו לדרג את רמת האינטנסיביות של הבעיה בין 0-10 (0=אין בעיה, 10= קשה לי מאד).

3.      תופפו עם הפרוטוקול הבא:

נקודת הקראטה:

אפשר לעשות זאת נפלא עם ילדים, כשאתם מתאימים את המילים לילד ואומרים משפטים כגון: "אפילו שאני מרגיש/ה.... אני ילד מדהים וסבבה" או כל דבר שמתאים לילד/ה שלכם.

 "אני חש/ה עכשיו מתח רב מהאזעקות והנפילות – ואני מקבל/ת ומכבד/ת את האופן בו אני חש/ה ברגע זה"

"למרות המתח והחרדה שאני חווה בכל אזעקה ונפילה - אני מקבל/ת ומכבד/ת את עצמי ואת רגשותיי כמו שהם בכל מקרה ".

"למרות המתח והחרדה שאני חווה מימים האלה של ההפגזות בדרום, שמתבטאים ב__________ (הכניסו את מה שאתם מרגישים: לחץ/כאב ראש/פחד/עצבנות, ועוד), אני מקבל/ת ומכבד/ת את עצמי ואת רגשותיי כמו שהם בכל מקרה".

משפטי חזרה:

סיבוב ראשון:

פנים הגבה: המתח והחרדה האלה

צד העין: המתח והחרדה האלה

תחת העין: קשה לי לישון בלילה/להירגע/להתרכז (בחרו את המתאים לכם)

תחת האף: המתח והחרדה האלה, ותחושת חוסר האונים.

שקע הסנטר: המתח הזה שבין שיגור לשיגור

תחת עצם הבריח: המתח שאני חווה כשאני שומע/ת "צבע אדום"

תחת הזרוע: אין לי כל שליטה על מה שקורה שם בחוץ      

סביב הקודקוד: אני במתח רק מהמחשבה על זה

סיבוב שני- ניתן לעבוד על הצד השני של הגוף או על אותו צד, אין זה משנה.

פנים הגבה: המתח והחרדה האלה עם כל אזעקה

צד העין: זה כל כך מתיש, אין לי רגע של מנוחה

תחת העין: אלה ימים קשים

תחת האף: אני מכיר/ה בזה שזה מתיש אותי, ואני מתפנה לטפל בעצמי

שקע הסנטר: המתח והחרדה האלה

תחת עצם הבריח: אני עובר/ת ימים קשים, והצלחתי, ועכשיו אני בוחר/ת לשחרר את המתח והדאגה שמצטברים.

תחת הזרוע: המתח והחרדה האלה

סביב הקודקוד: אני בוחר/ת לעבור אותם ברוגע ונינוחות.

פנים הגבה: אלה ימים קשים

צד העין: בחוץ העולם משתולל, ואין לי שליטה על זה

תחת העין: אין לי שליטה על מה שקורה בחוץ, לא אני קובע/ת את השיגורים

תחת האף: אז אני בוחר/ת לקחת פיקוד על מה שאני מרגיש/ה

שקע הסנטר: ועדיף שאעבור את הימים האלה במינימום לחץ

תחת הזרוע: אם אני צריכ/ה לרוץ למרחב המוגן, אני ארוץ בכל מקרה

תחת עצם הבריח: אבל זה לא יעזור לאף אחד וגם לא לעצמי, אם אעשה זאת בתחושת חרדה

סביב הקודקוד: אז עדיף שאני אעשה זאת באופן הרגוע ביותר שאני יכול/ה

פנים הגבה: אז אני בוחר/ת להיות רגוע/ה בכל מקרה

צד העין: אני בוחר/ת לטפל בעצמי- למעני, ולמען מי שתלוי בי וזקוק לי

תחת העין: אבל איך אני יכול/ה להיות רגוע/ה כשכל רגע יש אזעקה?

תחת האף: על מי אני עובד/ת כשאני אומרת שאהיה רגוע/ה במצב הזה?

שקע הסנטר: כיוון שאני ממילא לא יכול/ה לשנות את הסיטואציה החיצונית- אני בוחר/ת לשנות את הפנימית

תחת עצם הבריח: רק אני אחראי/ת על איך שאני מרגיש/ה

תחת הזרוע: ואני בוחר/ת להיות רגוע/ה גם כשבחוץ סוער

סביב הקודקוד: זה מרגיש הרבה יותר טוב לדעת שאני יכול/ה לקחת אחראיות על ההרגשה הפנימית שלי.

קחו אוויר, ושחררו אותו לאט, ושוב, ושוב. שתו מים, ובדקו את הסקאלה שלכם.

אם דרגת האינטנסיביות ירדה מעט, אך לא עד הסוף- נפלא!. חזרו על התהליך, כשבמשפט הפתיחה אתם אומרים: "למרות המתח והחרדה שנשארו לי...." ובמשפט החזרה אתם אומרים "המתח והחרדה שנשארו לי".

אם דרגת המתח לא ירדה – חזרו על התהליך שוב.

אם דרגת המתח עלתה- אל תיבהלו!! זה סימן טוב, שיש תזוזה, ואת זה אנחנו מחפשים. פשוט חזרו על התהליך עוד פעמיים שלוש, ותראו שהירידה וההקלה יגיעו.

בהצלחה ואשמח לסייע ולייעץ, או לשמוע את סיפורי ההתנסות שלכם.

לבי לכל מי שחווה את הימים האלה על גופו, אני מחזיקה לכם אצבעות ומקווה לימים טובים יותר לכולנו. 

 כמי שגדלה במקלטים במשך 3 שנים- אני יודעת שקל יותר להוציא את הילדים מהמקלטים, מאשר את המקלטים מהילדים,.  להורים שביניכם- אנא תופפו גם עם ילדיכם, ונסו לשחרר את המתח מגופם כמה שאפשר. למי שרוצה לדעת כיצד לטפל בילדים, היכנסו לקישור איך להרגיע את הילדים כשבחוץ הכל סוער ?