בפרשה זו ישנה הבטחה לאברהם אבינו- כי עם ישראל יתרבה בדומה לכוכבים בשמים:
"ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא שמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך:"[בראשית ט"ו,ה]
אך לפני כן ישנו דימוי נוסף:
"ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את- עפר הארץ גם זרעך ימנה" [שם י"ג,ט"ז]
השאלות הן:
א] מה כוונת הכתובים במילים:"ויוצא אותו החוצה.."-מהיכן ה' הוציא את אברהם?
ב] מדוע ישראל נמשלו דווקא לכוכבים?
ג] מדוע בפסוק אחר ה' ממשיל את ישראל לעפר – האין בכך סתירה לדימוי הכוכבים?
התשובה לשאלה א]
רש"י מביא שלושה פירושים:
1] לפי פשוטו: הוציא ה' את אברהם מהאוהל החוצה כדי להביט בכוכבים-להם נמשלו ישראל-להגיד שמספרם יהיה כה רב כמספר הכוכבים אשר לא ניתן למנות אותם.
2] אמר ה' לאברהם:אם לאחר התבוננות בכוכבים,הגעת למסקנה:שלא יהיה לך בן,צא החוצה מהאצטגנינות=חכמת המזלות,[ידיעת העתידות לפי מצב הכוכבים ברקיע]אין שום חשש לכך,לפי ש"אברם" אין לו בן,אבל :"אברהם" יש לו בן,המזל שראית- הוא מזלו של :"אברם" אבל מרגע ששמך ישתנה ל:"אברהם" המזל משתנה לטובה והוא הדין לגבי אשתך:"שרי" אומנם לא תלד,אך ברגע ששמה יהיה:"שרה"- עתידה ללדת בן.
3] ה' הוציא את אברהם מחללו של העולם והגביהו למעלה מן הכוכבים והמזלות –לפי שאינו נתון לשליטתם.
לכן התורה נקטה בלשון הבטה-הכוונה מי שעומד למעלה ומביט למטה.
התשובה לשאלה ב]
לפי הגאון רבי מאיר שפירא[ראש ישיבת חכמי לובלין]: נאמר לאברהם להביט בכוכבים ולספור אותם-כדי להמחיש לו כי כשם שאין בן אנוש מסוגל לספור את כל הכוכבים-כך יהיו מספר בני ישראל.
ובנוסף היכולת שלהם תרקיע שחקים ותגיע לעוצמה אדירה.
לפי האדמו"ר רבי חיים מצאנז: הכוכבים נראים מרחוק קטנים מאד, אבל בסביבתם-בשמים ענקיים וכבירים במיוחד.
בדומה לכך יהיה מצבם של עם ישראל, על פני כדור הארץ יראו קטנים,
אך בניגוד לכך, במרומים הם יחשבו בעיני ה' לנכבדים וחשובים מאד.
התשובה לשאלה ג]
לפי דברי הרד"ק[רבי דויד קמחי]
הביטוי:"ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים"[בראשית כ"ב,י"ז]מובא על דרך ההגזמה.
ולפי המדרש: יש כוונה עמוקה במשל זה- בזמן שעם ישראל עושים את רצון ה'-הם משולים לכוכבים.
אך בזמן שאין הם עושים רצונו של מקום – משולים לעפר הארץ והאויבים עשויים לרמוס אותם בקלות.
בדומה לכך נאמר בתלמוד הירושלמי[שקלים א',ה']:"אומה זו[הכוונה לישראל] משולה לעפר ומשולה לכוכבים,כשהם יורדים-יורדים עד עפר: וכשהם עולים עולים-עולים עד לרקיע..."
ומדרש נוסף לפי חז"ל:כשם שעפר הארץ מפוזר בכל העולם כך גם עם ישראל יהיו מפוזרים על פני כל תבל.
כשם שהאדמה נתונה לדיש-כך בתקופות קשות העם נרמס על ידי הגויים.
וכשם שעפר הארץ מכלה מתכות,אך הוא עצמו נצחי.כך גם עם ישראל גם אם עובר תקופות קשות של משברים ומלחמות עם אויביו,הרי לעומת אומות העולם הקמות ונופלות-עם ישראל יישאר תמיד לעד.
לאור האמור לעיל, ניתן להגיע למסקנה: הקב"ה הבטיח לאברהם: עם ישראל עתיד להתרבות ככוכבי השמים,והיום אנו רואים כי למרות שעברה על האומה שואה קשה ואכזרית,אט,אט היא שוב שבה אל עצמה ובע"ה בהמשך תתרבה ככוכבי השמים.
כדי להחיש את המשך תהליך התרבות עם ישראל,חייבים אנו לשאוף להיות דבוקים בקב"ה ולקיים את התורה ככתבה ולשונה.
והתוצאה :נזכה להמשיך להתרבות ככוכבי השמים ויחד עם זאת לשמש אור לגויים.
אך מנגד,אם חלילה נתרחק מתורתנו הקדושה נידמה לעפר הארץ-
שכל האויבים יכולים לרמוס אותנו ולהשפילנו עד עפר.
יהי רצון ועם ישראל יתאחד כולו סביב התורה הקדושה ויאיר לעולם כולו.
ויתקיים בנו הפסוק:"קומי אורי כי- בא אורך וכבוד ה' עלייך זרח ,כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועלייך יזרח ה' וכבודו עלייך יראה:והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך" [ישעיהו ס,א-ג]
הבטחת הבנים/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)
רוח קלה לוחשת רזים
ליל יאפיל זורחים כוכבים
קרני אורם יאירו ערפילים
יפלסו דרך להבטחת הבנים.
אברהם אבי האומה
עטור הילה קדושה
לפתע ירקיע שחקים
כנשר מעל העבים.
חיש בציווי עליון
יביט בצבא מרום
ינסה בכוחו למנותם
כה יגדל העם.
הערה: השיר בהשראת פרשת: לך-לך[חומש בראשית]
אהובה קליין - אומנית מציירת ציורי תנ"ך. עוסקת בכתיבה מקראית- שירה, פרוזה. מאיירת ספרים.
בעלת הבלוג:בראי התנ"ך.
