ניסיונות אישיים בפסיכו זמן ומרחב
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

ניסיונות אישיים בפסיכו זמן ומרחב 

מאת    [ 04/10/2012 ]
מילים במאמר: 911   [ נצפה 1457 פעמים ]

 
 

אילו שינויים יכולים לעבור על אדם בחלוף השנים? כיצד מתבטאת ההשפעה באופן החשיבה,

וביכולות הנפשיות? איך יראה הביטוי בפיזיולוגיה שלנו וביכולותינו כעבור 15-20 שנה?

ואיך קשור המרחב לעניין?

זאת בדיוק מה שיצאתי למצוא בסדרת ניסיונות מורכבים ומהנים ברובם, על עצמי.

במה דברים אמורים?

סיפורנו מתחיל בשנת 1988, עת במסגרת שירותי הצבאי, נשלחתי כחלק מנבחרת ייצוג של בה"ד 1

למרוץ 1/2 מרתון בת"א. באותה העת, הייתי בכושר גבוה ולמרות שזה היה המרוץ הראשון בו השתתפתי מעודי, סיימתי את המרוץ בתוצאה יפה ובדרך גם "חלפתי" על פני המפקד הישיר שלי דאז,

שהיה אצן מרוצי שדה והקפיד "לקרוע" אותנו בכל מד"ס בקורס (אך, נקמה מתוקה...)

מאותו היום ובמשך כמה שנים לאחר הצבא, השתתפתי להנאתי הרבה במרוצים נוספים,

הייתי פעיל ביותר בשירות המילואים וככלל, בעל "תדמית גוף עצמית" חיובית ובריאה.

הרגע המדויק של השינוי לא זכור לי, ייתכן שצניחה ברוח "מעל התקן" וציוד מלא הייתה הגורם,

אולם ייתכן שגם שמשהו אחר היווה את "הקש ששבר את גב ה..." לפי האורטופד שאיבחן

את ה"ספונדילוליסטזיס" שלי, פעילות גופנית "מתה" מבחינתי ורצוי לדעתו לשקול התערבות כירורגית.

מאותו הרגע ובמשך בערך 15 שנה הייתי על תקן "נכה" עם פגיעה רצינית באגו, בשגרת החיים ובעבודה.

לעמוד הרבה זמן כאב, לשבת הרבה זמן כאב, לשכב כאב ועל לרוץ או להרים משהו אין על מה לדבר.

לפני כמה שנים, החלטתי לעבור בדיקה חוזרת אצל מומחה גב אחר ושם קיבלתי אבחון אופטימי יותר –

לפי המומחה הזה ניתן עם תרגילי פיזיותראפיה מתאימים, אפשר בהדרגה לעסוק בספורט

"לפי איך שאני מרגיש שאפשר" מצויד באבחון משופר זה, עברתי הדרכה לתרגילי גב ספציפיים

לבעיה (בהמשך גם תרגילי קרסול לבעיות נקעים חוזרים) והתחלתי לחזור לפעילות!

הליכה, אח"כ גם אופניים, בהמשך הוספתי כדורסל (אע"פ שריצה מהירה וקפיצה לגובה לא ממש חזרו)

ולאחרונה – גם ריצה! (מאפריל 2012)

תקופה חדשה זו של עיסוק בריצה, מאופיינת בהבדלים רבים מהתקופה הקודמת. הבדלים הכוללים

מצב גופני, גיל, מצב מנטאלי, מצב משפחתי, ועוד. היות וריצות למרחקים בינוניים מתאימות מאוד למחשבות ו"עריכת ניסיונות" מה גם שממילא עסקתי במסגרת עבודתי בפרויקטים וניסיונות שונים,

התחלתי לערוך ניסיונות בפסיכולוגיה של הספורט בהבדלי והשפעת מימד הזמן ובשאר השפעות המרחב

להלן הממצאים -

-         לפעילות ספורט בגיל צעיר, יש יתרון גופני מובהק, אבל בגיל מבוגר יותר, יש יתרון מנטאלי מובהק,

העיסוק ב"שטויות" של תחרותיות מול אחרים, פחד מכישלונות ואכזבות ותסכולים אישיים

התחלף בהנאה מהתבוננות בביצועים של ספורטאים גדולים ממני (אני בביצועים "האזוב על הקיר"),

הנאה מעצם העיסוק בספורט והנאה מהשיפור בעצמי.

-         פעילות ספורט משפרת את הזוגיות (בייחוד כאשר בת הזוג היא מורה לחנ"ג...)

-         ריצה בלילה דורשת פנס טוב (אבל גם כך, בשבילי היא איטית יותר, עקב זהירות על הקרסול)

וניתן לפגוש בה חיות שבאור היום די נחבאות (כמו חזירי בר ודרבנים)

-         ריצה למשך שעה וחצי – שעתיים דורשת סחיבת מים ועזרים שונים, בקיצור– תיק (מתרגלים)

-         2-3 הק"מ הראשונים הם הכי קשים (גם מתוך 20)

-         תזונה לפני ואחרי הריצה חשובה (לא רעיון טוב לרוץ על בטן עם בוטנים ובירה, תאמינו לי...)

-         סוג הנעליים + מדרסים מתאימים + עזרים מתאימים (למשל גרב אלסטית מיוחדת לספורט) – חיוני

למשל הנעליים הראשונות שקניתי היו מעולות, אבל לכביש, לא לשטח והתפרקו לאחר 3 חודשים...

 

-         לרוץ עם מוזיקה, יכול להיות כיף (באך ובטהובן מומלצים במיוחד), אבל לפעמים זה מפריע

     "לשמוע את השקט"

-         החלק הכואב ביותר באימון ריצה – המתיחות שאחרי (אבל חיוני כדי לא לצלוע ביום שאחרי)

-         אם מקפידים על מינימום 4 פעמים בשבוע תרגילי פיזיותראפיה, אפשר לרוץ 2-3 פעמים בשבוע

(15-20 ק"מ בריצה) או אימון כדורסל אחד וריצה אחת (בתנאי שלא מעקמים את הקרסול בכדורסל...)

-         מיני ג'לים מיוחדים לבליעה בריצה – עוזרים (אבל די מגעילים ומתוקים להחריד)

-         אם לא נמרחים במסנני קרינה – נשרפים (מה באמת?)

-         לרוץ בעליות זה כיף (אין עומס על הגב, פחות סיכוי לעקם קרסול)

-         לרוץ בירידות זה מפחיד (גב, קרסול), למעשה, די מצחיק לראות אותי רץ בירידה בשטח

זה כמו לראות מישהו רץ יחף על אזור מלא זכוכיות או חרא של פרות...

-         רוב האצנים האחרים נחמדים, גם "הלכנים" וגם רוכבי אופניים, לעומת זאת, לרוכבי טרקטורונים

אופנועים וג'יפים צריך לבוא בלילה למיטה, לשפוך עליהם אבק ולהשמיע להם רעש מנוע ב 150 דציבל!

-         בריצה בחורף האוויר כל כך קר שכואב לנשום, בקיץ אחוז הלחות הוא האוייב.

-         לריצה ליד הנחל בין ערביים יש סיכוי גבוה להסתיים בבליעת ברחש (או שניים)

-         אם מתעקם הקרסול בזמן הריצה, לא לעצור, קודם לצלוע, אח"כ ריצה קלה ואז לחזור לקצב.

-         בקיץ רצוי לקחת גם מים להרטבת הראש (לקרר את ה CPU) וגם מגבת קטנה (לזיעה)

 

זהו, הניסיונות הבאים מתוכננים ל 12.10 (מרוץ "סובב עמק" בהזורע) –

מה ההבדל בהרגשה וביצועים בתחרות גדולה לעומת אימונים?

האם הלחץ יוריד ביצועים? האם ההנאה שבסיום גדולה יותר מבאימון?

מה ההשפעה של ריצה ללא תיק? (יהיו תחנות הצטיידות בדרך)

האם האגו פתאום "ירים ראש" וייעלב כאשר אצנים (ואצניות) טובים ממני יעברו אותי?

מה תהיה השפעת הצפיפות? והאם הסיכון בעיקום הקרסול גדול יותר? (ואיך זה ישפיע על הריצה)

איך סוחבים מצלמה בריצה (כדי לתעד) ואיך מסתדרים לעזאזל ללא מגבת?

 

להתראות ב"סובב עמק" בהזורע ב 12.10!

שם יהיו האצנים הגדולים בארץ (מרחקי 60, 100, 160 ו- 260 ק"מ!)

וגם אני "אזוב הקיר" במקצה 20 ק"מ

"דע עצמך, דע לאן אתה הולך ואז, לך" בועז בש-מרץ'

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב