האם הפשע משתלם? והעבר הפלילי למי זה טוב? 

מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל באופן בסיסי בנויה נכון. המשטרה, למרות החוסר הבלתי נסבל והמתמשך בכוח האדם, השירות הגרוע באופן שערורייתי, הבא לידי ביטוי בין היתר שלמרות שהגיע עידן האינטרנט ולכל מרחב ותחנה יש אתר עם מרכזיית טלפונים משוכללת, המפנה את המתקשר בדיוק ליעד המבוקש, חקירות, תנועה, מפקד תחנה וכו' ואולם נדיר שמישהו עונה בקצה לשיחת הטלפון ונותן את השרות הראוי .

במקרה זה הקלקול הוא כל כך צורם ומהווה תעודת עניות לפיקוד המשטרה, עוון העובר מפיקוד אחד למחליפו ועד היום, מאז קום המדינה, לא הגיע למשטרה מפקד אחד שנתן את הטיפול הבסיסי ותיקן את העיוות, (ואולם לא בזה העניין ויסלח לי הקורא שנסחפתי אבל מדובר ברעה חולה שמוציאה כל אדם הנזקק לשירות מדעתו.).

אז יש משטרה שלמרות המגבלות והשירות הגרוע שצוין לעיל מבצעת את עיקר תפקידה, עוצרת עבריינים ומעמידה אותם לדין (באמצעות התביעות והפרקליטות) וישנם שופטים בירושלים (ובעצם בכל הארץ). הצדק המשפטי נעשה ונהוג לציין במקומותינו אף את אחוז ההרשעות הגבוהה (למעלה מ- 90  אחוזי הרשעות ויש שאומרים שאחוז ההרשעות נע בין 98 ל- 99 אחוז).

אז מה לא בסדר? למה הפשע לא ממוגר אלא רק  הולך וגובר (ואנה אל תאמינו למשחקי הסטטיסטיקה של המשטרה המראים ירידה בפשיעה משנה לשנה מאז קום המדינה, כך שבקצב הירידות הנקוב בדוחות כבר היינו אמורים להיות ביתרת זכות...אבל גם כאן אין בכוונתי להרחיב).

כל אזרח בר דעת יכול להבחין באלימות הגועה ברחובות, בעיית האלכוהול שרק מעצים את רמות האלימות (אלימות שגם אני באופן אישי הייתי קורבן לה) , עבירות הרכוש והמין שהולכות וגואות.

מנגד, מאז ומעולם רחובותינו היו ונשארו ריקים משוטרים באופן בולט ומנוגד לכל ארצות העולם השלישי, השני והראשון (הראו לי מדינה אחת באירופה, אסיה, אפריקה, אמריקה וכו', שרחובותיה הראשיים בערים הגדולות ריקים משוטרים כמו בישראל? אבל גם על זה לא רציתי לדבר..).

ובכן אחת הבעיות המציקות בכל הסיפור של אכיפת החוק במקומותינו הוא לדעתי באמירה ש"אדם שהורשע וריצה את עונשו שילם את חובו לחברה".

עכשיו כשיצא מהכלא לאחר שריצה עונש של פריצות, מעשי שוד והונאה, (במיוחד מעשי הונאה מתוחכמים), השיטה הנהוגה במקומותינו מאפשרת חזרה מהירה למסלול העבודה (המרמה, הגניבה, העושק והעקיצות).

אדם שעיסוקו היה כל חייו בגניבה והונאה, מקרים שעליהם הורשע עשרות פעמים, יכול להגיש מועמדות כמעט לכל עבודה ולמעסיק אסור לשאול אותו אפילו אם היה לו עבר פלילי (איסור הקבוע בחוק).

אדם שהמרמה הוא מקצועו יכול להמשיך בכך ללא כל בעיה בחסות החוק האוסר פרסומו של הרישום הפלילי.

פעמים רבות (רבות מדי) נדרשתי כחוקר פרטי לבצע חקירות שבמהלכן הוברר שהגניבה בבית העסק או בבית המגורים בוצעה ע"י אדם בעל עבר פלילי שמעסיקו לא ידע על כך ואסור היה לו לדעת על כך.

במילים אחרות, כופים על המעסיק לסייע בשיקומו של העבריין מבלי לאפשר לו לקבל החלטה מודעת ומושכלת שאכן ברצונו לסייע ב"שיקום" העבריין.

מאחר שכבר הארכתי עד כאן אציין בקצרה רק שלדעתי יש לאפשר קיומו של מאגר רישום פלילי פתוח לציבור, ואם לא לכלל הציבור, למשרדי חקירות בעלי רישיון מטעם משרד המשפטים.

כיום האפשרות לברר עברו הפלילי של אדם פתוחה רק לממסד הביטחוני ובמקרים מיוחדים של מוסדות העוסקים בטיפול בילדים, כשמדובר בעברייני מין.

האזרח הפשוט, האזרח העמל, בעל העסק, (זה שנותנים לו שירות גרוע, לא עונים לו בטלפון, לא מגנים עליו ברחוב, זה שלא סופרים אותו בתחילת התהליך, לא סופרים אותו לכל אורך הדרך).

לדוגמא (לא כל כך שייך אבל ההשוואה מתחייבת), המדינה מתקצבת את הגנתם של העבריינים הפוגעים על חשבון משלם המיסים בכינון הסנגוריה הציבורית, אכן מפעל מפואר, אבל מה קורה עם קורבנות העבירה? אלה שהותקפו, נשדדו, נאנסו? אלה שלא עונים להם בטלפון ולא סופרים אותם.

מי מסייע להם לתבוע את הנזק שנגרם ע"י אותם פוגעים? אבל את המענה על כך נשאיר לפעם אחרת.

מאמר זה, למרות היותו מפוזר כוונתו העיקרית הייתה להצביע על המסתור בדמות החיסיון של הרישום הפלילי, המאפשר לעבריינים רבים לחזור לסורים ולהמשיך במעלליהם (המכונים בלשון המקצועית, הרצידיביסטים).

אני תקווה (בעצם אני לא ממש תקווה, אני פשוט מקווה) שיקום המחוקק שישים ליבו לעיוות שצוין ויפעל לתיקונו לטובת כולנו.