האם זה נכון ללמוד רק את מקצועות הליבה.
האם רפואה, מחשבים, משפטים, מנהל עסקים זאת הישועה בעולם התעסוקה בישראל?
ומה קורה עם המקצועות הטכניים: חשמל, נגרות, טכנאות, הנדסאות?
במאמר זה ננסה להשיב על שאלה זאת.
4% מכלל התיכוניסטים לומדים במסגרות מקצועיות לעומת 64% בגרמניה.
יותר ויותר סטודנטים בוחרים שלא ללמוד במסגרות מקצועיות שלא נחשבות למסגרות הצווארון הלבן?
המקצועות המובילים בהכשרה המקצועית בישראל מתחלקים: 3.350 מכונאות חשמל ומיזוג אויר, 1960 חשמל ואלקטרוניקה, 1680 מכונות ומתכת, 1260 מחשבים (ברזלים) ומולטימדיה, 910 עיצוב שער קוסמטיקה ואיפור מקצועי, 650 טבחות וקונדיטוריות, 210 טכנולוגית עץ, 180 טכנאות שיניים, 160 מטפלות לגיל הרך.
כאשר האבטלה בדרך וכבר עכשיו מרימה את הראש, יש יותר מ-5000 משרות פנויות במקצועות הטכנולוגים ואלה שהזכרתי מעלה.
רבים המאמצים הנעשים בכדי למשוך סטודנטים פוטנציאלים למקצועות הטכניים אשר משום מה בישראל הם נחשבים ל-פחות כבוד שלא כמו בעולם ששם ההתייחסות לכול עובד באשר הוא הינה על פי מקצועיותו.
כ-יועץ עסקי אני מודע לזה כי בשנים האחרונות כבר ניתן למצוא בבתי הספר הטכניים לימודים נחשקים כמו קלינטק, התקנה של מערכות סולאריות, בניית מטוסים ללא טייס, בנייה ירוקה, ועוד. מה שאומר שהתחום הטכנולוגי והטכני עובר שינוי מהותי בתחום, ולא רק מקצועות החשמל, האלקטרוניקה והתעשייה נלמדים במגמות האלה.
מתוך למעלה ממיליון תלמידים רק 13.500 תלמידים יופנו ללימוד הטכני, וזאת למרות המאמצים שעושים הרשויות כן להשקיע בלימודים הטכניים בישראל.
כמי שנותן ייעוץ עסקי אני יכול להעיד כי פעם הלימודים במגמות הטכניות והטכנולוגיות היו הרבה יותר גבוהים ממה שקורה היום בפקולטות ובמכללות למשפטים ולמנהל עסקים שחלק קטן יחסית מבוגריהם אכן מוצאים תעסוקה בתחום, ואם כבר מצאו אז שכרם הרבה פחות ממה שיכול להרוויח טכנאי או מהנדס או בעל מקצוע טכני נדרש.
נכון, התחום הנוצץ והקורץ להרבה סטודנטים הוא התחום העיוני אבל אם ניקח בחשבון כי 96% מתלמידי ישראל לומדים בחינוך העיוני ורק 50% מהם יקבלו תעודת בגרות בסוף הדרך. אז מה הואילו כאן דברי חכמים?
כ-יועץ אסטרטגי אני ממליץ בחום לסטודנטים אשר בוחרים להילחם במקצועות הנוצצים ויש להם את הידיים והחשיבה הטכנית לא לוותר על האפשרות של הכשרה טכנית שבסופו של תהליך תקנה להם מעמד ועבודה בטוחה עם שכר הולם בצידה.
על פי דברי שר התמ"ת הרי שמשרדו אישר לאחרונה תוכנית חומש בהשקעה של חצי מיליארד שקל וזאת לאור הביקוש ההולך וגובר מצד התעשייה לידיים עובדות מקצועיות. אבל כרגיל הבטחות ותוכניות לחוד וכסף ממשרד האוצר לחוד. לכול משרד יש את האינטרסים שלו ולכן אני לא רואה איזו פריצת דרך גם בתחום הזה.
ממאמר זה אני קורא להורים, ולסטודנטים גם יחד לבחון את האפשרות של הליכה למסלול טכנולוגי כלשהו ובפרט לכאלה שיש להם את החוש הטכני ואוהבים להתעסק עם מוצרים, או בבניה וחידוש. זכרו המקצועות הריאליים אלו שאנו קוראים להם המקצועות בעלי הצוארון הלבן יתרסקו בפנים בגלל הריבוי וההיצע האדיר.
לאחרונה טענו בוגרי המכללות והאוניברסיטאות בתחום המשפטים וראיית החשבון כי מבחני הקבלה ללשכות לקבלת התעודות הולכות ונהיות יותר ויותר קשות מהסיבה שגופים אלה רוצים למתן את זרם ההיצע הזורם לשוק.
דורון עמית הינו יועץ עסקי,שיווקי,מכירתי...יועץ וגם מלווה...
