תקשורת בריאה בזוגיות 

יש להבין דבר חשוב שהוא שורש עיקרי בכל זוגיות וניתן לראותו בנישואין מוצלחים, והוא: תקשורת בריאה .

נסביר באמצעות דוגמא:

'משה' שמע שמועה כלשהי על חברו - 'חיים', שאינה בהכרח מייצגת את האמת המדויקת, ועקב כך – משה מסיק ומשער כי חברו חיים חושב עליו מחשבות שאינן טובות. אמנם, חיים מעולם לא הביע זאת במילים - לא אמר לו דבר על כך שהוא מרגיש רגשות שליליים כלפיו, וכן גם לא במעשים - לא עשה לו דבר שהעיד על כך.

עם זאת, בעקבות אותה ה"שמועה" הכוזבת, משה החל להיזכר באירועים מן העבר ולחפש סימנים המעידים על אמיתות השמועה. משה הסתמך על ה"אינטואיציה" וה"אינטליגנציה רגשית" שלו בפענוח רגשותיו של חיים.  וכך החל משה לפתח מעין תיאוריה ואמונה כוזבת, שחברו חיים רוצה להרע לו. וכל זאת - ללא שום סיבה מבוססת כלל, ואף למרות שאינו בירר עם חברו את האמת . דבר זה גרם לו ממילא לשנאת חינם – שהיא הגורם לחורבן בית המקדש השני.

ידועה אמרת חז"ל – "איש ואשה זכו שכינה ביניהם". כלומר כל בית יהודי הוא מעין בית מקדש ממש. לכן, הסכנה בתיאוריות ואמונות כוזבות לגבי מחשבות בין בני הזוג - מסוכנת ביותר! אמונות כוזבות אלו אף יכולות, חס ושלום, להחריב את הבית ולהביא לגלות נוראית בין בני הזוג.

כאמור, לאדם יש נטייה טבעית, לקלוט מסרים שונים מסביבתו. ולעיתים, כאשר האדם רואה אצל בן/בת זוגו מעשה או התנהגות מסוימת, הבעת פנים מסוימת או אפילו דיבור מסוים שאינו ברור, הוא עלול לסמוך על ה"אינטואיציה" שלו (שאין שום דרך לוודא שהיא אכן נכונה, מלבד בירור מוחלט עם בן/בת הזוג), ולהיות משוכנע שהוא יודע מה בליבו של בן/בת הזוג. אולם גם בקרב בני זוג המכירים זה את זה תקופה ארוכה, על אף טיב הקשר והקרבה הרגשית הרבה בין בני הזוג, האמת היא שהאדם הוא אינו "קורא מחשבות", ויש לו אך ורק את היכולת לראות סימנים חיצוניים כגון התנהגות או דיבור של בן זוגו.

יכולת "קריאת מחשבות" היא אינה ה"מדד" למערכת יחסים טובה

אין לשום אדם (מלבד יחידי סגולה וזה לא אנחנו), יכולות פסיכולוגיות על-טבעיות לדעת מה בליבו ומחשבתו של בן/בת זוגו. אחת הבעיות הגדולות ביותר בזוגיות נובעות מכך שהאדם משער וסומך על ה"אינטליגנציה הרגשית" שלו, ומשוכנע שהוא יודע מה מסתתר מאחורי ההתנהגות או הדיבור של בן/בת זוגו. זאת משום שטבע האדם לעשות פעולת "השלכה". כלומר, כדי לדעת מדוע בן הזוג מתנהג באופן מסוים, האדם מתבונן בעצמו, ובודק עם עצמו, באילו מצבים הוא היה נוהג כפי בן זוגו. הוא עורך השוואה ו-"משליך" את צורת מחשבתו והתנהגותו בהתאם למחשבת בן/בת זוגו.

נטייה זו אף  מוגברת יותר בקרב אנשים שלמדו פסיכולוגיה, זוגיות, תורת הנפש וחסידות. אדם כזה מבסס את התנהגותו על הידע שלמד, ולפיכך הוא מפתח תיאוריות שונות ומשונות, ומסיק מסקנות מוטעות בתכלית. כמובן שמסקנות אלו גוררות אחריהן אמונות כוזבות ודבר זה כאמור מזיק מאוד לזוגות.

לכן, על כל אדם לזכור ראשית כל כי - כל אדם שונה בנפשו מחברו או מבן/בת זוגו, וכן גם לא ניתן לדעת מה אדם חווה בחייו שהשפיע רבות על כל הפרטים שנפשו. בנוסף, אי אפשר לדעת מה חווה האדם באותו יום ספציפי שהשפיע רבות על נפשו ועל התנהגותו או דיבורו או הבעת פניו. שכן ידוע - "כמו שפרצופיהם שונים כך גם דעותיהם שונים בתכלית".

יש להדגיש כי עניין זה נכון עוד יותר בפרט שמדובר באיש ואשה שהם שונים בתכלית במבנה הנפש – הן במחשבה, הן בדיבור והן במעשה. כמו כן, בני הזוג אף שונים במבנה נפשם ברגש, בשכל, ברצונות ובעונג שלהם וכדומה. לכן אי אפשר לאדם להשליך את דעתו ומחשבתו על בן זוגו.

מכאן אנו למדים על החשיבות הגדולה בתקשורת נכונה ובריאה בין בני הזוג . מכיוון שאף אחד לא יכול להסיק מסקנות ע"י התנהגות או דיבור חיצוני בלבד, לגבי מה שמתרחש בליבו ומחשבתו של בן זוגו, המסקנה המעשית מכך שאל לנו לשפוט את התנהגותו של בן זוגנו ולהסיק מסקנות מרחיקות לכת. עלינו לערוך שיחה רגועה וברורה עם בן/בת הזוג על מנת לגלות מה באמת מסתתר בלב בן/בת הזוג .

אם כך - הפעם נלמד מהי ההוראה המעשית בפועל :

ראשית כל, מכיוון ששלום בית זו מטרה משותפת לשני  בני הזוג , עלינו לסייע לבן/בת הזוג ולמנוע מראש מצבים בהם בן הזוג עלול לחשוב עלינו מחשבות כוזבות. במצבים מסוימים כדאי להסביר מראש את התנהגותנו או רגשותינו, ובכך לסייע לבן הזוג להבין אותנו טוב יותר. בדרך זו אנו שומרים על תקשורת בריאה ומונעים ממנו להסיק מסקנות שגויות שעשויות להוביל לעגמת נפש.

דבר זה מובא בהלכה:

קיצור שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן כט' סעיף כ' : "צריך האדם להיזהר שלא לעשות איזה דבר שיכולים לחשוד בו שעשה דבר עבירה. כדמצינו, שהכהן התורם את הלשכה, לא היה נכנס בבגד העשוי בעניין שיכולים להטמין בו איזה דבר, לפי שצריך האדם לצאת (נקי על) ידי הבריות, כדרך שהוא צריך לצאת (נקי על) ידי המקום ברוך הוא, שנאמר: 'והייתם נקיים מה' ומישראל'. ואומר: ' ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם'".

וכעת – מעשה בפועל לפי עצתו של הרבי:

על מנת לשמור על תקשורת טובה ולמנוע תקשורת לא טובה כפי שתואר להנ"ל, יש לקיים בקביעות פגישה בין בני הזוג - פעם או פעמיים לפחות בשבוע במשך כשעה. יש להקפיד על יום ושעה קבועים. בפגישה זו בני הזוג ישוחחו על כל הדברים שמטרידים אותם, על ציפיות הדדיות ביניהם, נקודות לשימור ונקודות לשיפור. כמו כן - רצוי "לשפוך" את הנפש ולשתף אודות רגשות, מחשבות, רצונות, ציפיות, חלומות עכשוויים ועתידיים, והחשוב מכל – מהם הצרכים שלהם.

הדבר החשוב הוא לא רק לדעת מהם הצרכים באופן כללי כמו הצורך לכבוד - "חשוב לי שיכבדו אותי". אלא, צריך "להוריד" את זה למעשה, כלומר יש לפרט את אותו הצורך מול בן/בת הזוג. דבר זה נכון לגבי כל צורך וצורך. ככל שהצרכים יהיו מפורטים יותר – כך בני הזוג יבינו טוב יותר אחד את השנייה – וממילא הדבר יגרום לחיבור, הערכה ואהבה רבה.

לדוגמה יש לשאול – "מה עלי לעשות שיגרום לך להרגיש שאני אוהב ומכבד אותך?". במצב זה האשה עשויה לכוון את בעלה - "כאשר אתה מתקשר אליי ללא סיבה מיוחדת, אלא רק לשאול לשלומי, אז אני מרגישה שאתה אוהב אותי".

כאשר אתה יודע את כל הפרטים הללו, כבר יש לך חצי עבודה. החצי השני הוא רק לספק את הצרכים של בן/בת הזוג - וכבר מתפתחת לנו זוגיות מוצלחת.

כאשר קובעים פגישה ביום ושעה מסוימים, נאלצים לחכות בסבלנות לפגישה זו וכך ניתן לשוחח יותר ביישוב הדעת וללא ביקורתיות, אלא לשם יצירת תקשורת בריאה בין בני הזוג. כאשר שני בני הזוג יודעים שיש להם זמן קבוע בו הם יכולים להיפתח ולהקשיב זה לזה, דבר זה מרגיע מאוד את הקשר ואת הצורך הנפשי "לשפוך" לעתים בזמנים ובמצבים לא נכונים.

יש להדגיש כי כאשר לא מתכננים זמן קבוע לשיחה, וקובעים לשוחח רק כאשר מתפנים משאר העיסוקים, יתכן שהזוג לעולם לא ימצא זמן מתאים לכך. שכן, הפגישה במצב זה לא הייתה בראש סדרי העדיפויות.

בנוסף, כאשר הדברים נעשים באופן הרצוי, וללא ביקורתיות אחד כלפי השני, נמנעת הרבה עגמת נפש, ובני הזוג יכולים לשוחח ללא הרגשת כעס ו"קפידה". וכן גם ידוע שעל ידי ביקורת אדם אינו משתנה, לפחות לא שינוי פנימי רצוני.

לסיכום, הפגישה מסייעת לנו לפעול בדרך בריאה ונכונה לזוגיות, ומסייעת לנו לא "לשמור את הדברים בבטן". מידת החסידות היא ליישב באופן הראוי דברים בין בני הזוג, ולא לנסות להבליג על דברים משמעותיים. אחרת עלול להצטבר כעס על בן הזוג, ולבסוף כעס זה מתפרץ בדרך לא נכונה ולא מיושבת. כמובן שתמיד צריך לזכור כי לא תמיד העיקר הוא מה אומרים זה לזה, אלא כיצד ובאיזה אופן הדברים נאמרים. יש לשוחח ביישוב הדעת ולומר את הדברים מתוך נחת ומתוך רצון משותף ומטרה משותפת של שני בני הזוג - לבנות בית יהודי ובו מערכת זוגית בריאה.