התעמרויות והצקות בעבודה - מה זה עושה לארגון או לחברה? 

לפחות אחד מכל חמישה עובדים ועובדות חווה במהלך הקריירה שלו הצקות פסיכולוגיות והתעמרויות במקום העבודה.

התעמרות בעבודה היא מצב מתמשך בו מישהו נוהג ברשעות, מפעיל טרור פסיכולוגי / מניפולציות / איומים / שתלטנות על אחר, מכניס אותו למצוקה ופוגע בתפקודו ובבריאותו.

- 50% ממי שעוברים התעמרות בעבודה מתפטרים או מפוטרים ממנה.

- 2,000,000 (כן, 2 מיליון) ימי עבודה לפחות אובדים למשק הישראלי כל שנה כתוצאה מהתופעה (ימי מחלה, היעדרות וכו').

- תפקודו של אדם הסובל מהתעמרות יורד בעשרות אחוזים. כ"כ, הוא מועד פי 5 ויותר לפגיעה מתאונות עבודה ותאונות דרכים.

- 45% מנפגעי ההתעמרויות סובלים מבעיות בריאותיות (פיזיות ונפשיות).

- חלק מנפגעי ההתעמרויות סובלים מ – P.T.S.D (תסמונת דחק פוסט טראומטית) ואינם מצליחים להשתלב יותר בעולם העבודה.

- הארגון שבו מתרחשת ההתעמרות נפגע במספר מישורים:

א. הפרודוקטיביות יורדת ו"השורה התחתונה" נפגעת

ב. עזיבת עובדים, ועל פי רב דווקא האיכותיים שבהם, גורמת לאובדן ידע

ג. נאמנות העובדים למקום העבודה מתרופפת

ד. יש עלויות גיוס והכשרה רבות

ה. כמות התקלות / תאונות וחבלות גדלה

ו. פרמיות ביטוח מוגדלות

ז. יש פגיעה מתמשכת במוניטין של החברה

ח. "המערכת החיסונית" של הארגון נחלשת

אין ספק כי התעמרויות במקום העבודה הינן יקרות מכדי שניתן יהיה להשלים איתן.

מאחר והתופעה, למרות שכיחותה הרבה, אינה בכותרות והמודעות אליה קטנה, רבים מהסובלים מהתעמרות אינם מבינים או מפנימים את היותם נתונים לה. הממצאים שלנו ב"ניהול אפקטיבי בע"מ" וגם הנתונים במדינות אחרות מראים כי יותר מ-50% מנפגעי התעמרות אינם מבינים לאיזה מצב קשה ובעיתי הם נקלעו ורק לאחר שאדם קרוב (בן משפחה, חבר, רופא המשפחה) משקף להם את המציאות המרה, הם פונים לעזרה.

למרות המחיר הכבד, 75% מהארגונים אינם עושים דבר למנוע התעמרויות וכשהן מתרחשות – הם אינם פועלים למיגורן!

מדוע?!

להלן הגורמים העיקריים להתעלמות הארגון מהתעמרויות המתרחשות בו. לעיתים מדובר בגורם אחד, אבל בד"כ יש שילוב של כמה גורמים:

א. לעיתים הארגון מתבלבל בין ניהול נחוש, דומיננטי, מוכוון תוצאות (שאלו דרישות והתנהגויות לגיטימיות) לבין התנהגות מתעמרת.

ב. כמות התלונות קטנה, והארגון אינו מודע לכך שכל תלונה מייצגת כ- 20 התרחשויות שלא דווחו.

ג. לפוגען שהוא בד"כ מניפולטיבי, מוכשר, ורבלי וכוחני, יש כישרון להציג עצמו כ"קבלן הצלחות", כמי שדואג לארגון וכמי שמהווה עבור הארגון נכס חסר תחליף.

ד. הפוגען נתפס לא פעם כ"טיפוס שלא כדאי להתחיל אתו", לעיתים מסוכן, נוקם ונוטר.

ה. הסיטואציה כולה לא נעימה, לא נוחה, טעונה ריגשית.

ו. האמונה (המוטעית) כי ניתן להתעלם מהתופעה ואז היא תיפתר מעצמה.

ז. אין לארגון פרוטוקול מסודר וגורם בכיר הממונה על התחום.

ח. והעיקר – חסרה לארגון המודעות לשכיחות התופעה, לנזקיה הכלכליים, המוסריים והאנושיים והידיעה כי יש מה לעשות בנושא.

אז מה צריך לעשות?

ארגונים שונים זה מזה בהרכב האוכלוסייה שלהם, בנהלים, הסכמי העבודה והרגולציה שאליה הם כפופים. הם מתחרים בשווקים שונים ובתנאי סביבה שונים כך שאין דרך אחת לעשייה. יחד עם זאת, בדרך כלל, יומלץ לארגון לפעול בהתאם לשלבים הבאים:

א. להפסיק לומר "אצלי זה לא קורה" או "לא יכול להיות".

ב. להדריך את כל הדרג הניהולי בדבר התופעה, סימניה ונזקיה.

ג. לקבל החלטה בדרג הבכיר ובגיבוי המנכ"ל לקיים בדיקה אמיצה ולייצר מצב של "אפס סובלנות" לתופעה.

ד. לקיים "הליך שקט" של בדיקות; חלק גדול מהעבודה ניתן לבצע דרך ניתוח דוחו"ת פנימיים הקיימים בעסק, כגון דוחו"ת של מחלה, היעדרויות, תאונות, תפוקות.

ה. לבנות צוות חוצה ארגון (בשילוב הוועד במקומות הרלוונטיים) שיבנה פרוטוקול של מותר ואסור, תהליכי בירור ואכיפה.

ו. לייצר אמנה אמיצה וברורה שתופץ ותחייב את כל העובדים והמנהלים בארגון.

ז. למנות ממונה לנושא (דומה, אך לא ממש, כמו הממונה למניעת הטרדה מינית) בין אם ע"י מומחה חיצוני ובין אם ע"י גורם בכיר מהארגון.

ח. ליחצ"ן את הנושא בכל דרגי הארגון ולצדדי ג' קשורים.

ט. לקיים וועדת מעקב וניטור.

הכלל בטיפול בבעיות בטיחות אומר כי 1 ש"ח המושקע במניעה חוסך 10 ש"ח בטיפול ו- 10 ש"ח בטיפול חוסכים 1000 ש"ח בפיצוי. כלל זה תקף גם לנושא מניעת וטיפול בהתעמרויות:

מניעה – 1 ש"ח

טיפול – 10 ש"ח

פיצוי – 1,000 ש"ח

פיצוץ – 100,000 ש"ח