ושוב: מדינה אחת או שתיים? 

המאמר הבא, נכתב, כפי שניתן לראות, לפני קצת למעלה משנה = ביוני 2011.

כיום, ביולי 2012, כבר ניתן לחזות, בהתפכחות מקיפה, בקרב מרבית אנשי השמאל-מרכז הישראלי, מהזיית "שתי מדינות לשני עמים" והכרה במציאות...

====================================================================

אוקיי, חברותים – לרגל יום-הולדתו, הארבעים וארבעה(!!), של הכיבוש הישראלי בשטחי יהודה, שומרון ועזה / הגדה המערבית ורצועת-עזה / שטחי-פלשתין הכבושים / או איך שמתחשמק לכםן לכנותם, בואו נדון, פעם נוספת, בשאלה המעפנה והמעצבנת: אז מה עדיף, הא? שתי מדינות לשני עמים – או מדינה אחת לכל?
בואו נבדוק, בצורה איטית ונבונה, ללא שום ססמאות מטומטמות, מבית-היוצר של אף-אחד, מהם יתרונותיה וחסרונותיה, של כל אחת, מבין שתי האפשרויות הנ"ל.

להלן הטיעונים בעד שתי מדינות לשני עמים:
קיימות כאן שתי קבוצות אתניות ראשיות מובחנות, האחת ישראלית ציונית, בעלת שורשים יהודיים מכאן ואתוס חלוצי מכאן, על כל הנגזר מכך והשנייה פלשתינית, ברובה מוסלמית ובמיעוטה נוצרית, בעלת אתוס לאומי משלה.
לכל אחת מן הקבוצות, אם-כן, שפה משלה, תרבות משלה, דת שונה, מורשת שונה וכן-הלאה.
לכל קבוצה אתנית, הרואה-עצמה ככזו (ומבלי להתייחס לשאלה, האם קיימים "עם יהודי" ו"עם פלשתיני" – ברגע, שקבוצת בני-אדם, רואה בעצמה עם, זה מה שהיא. האם קיימים עם סרבי, עם בוסני ועם קרואטי? מציע לכםן, באמת, לא לנסות ולתהות בנושא זה, בחוצות-מוסטאר, למשל. ייגמר מאד-מאד לא טוב), יש זכות מובנית להגדרה-עצמית, במסגרת מדינה ריבונית. דבר זה, מוסכם על כלל עמי-עולם, כעיקרון כללי, מאז 1919 וביתר-שאת, עקב הדה-קולוניזציה של אסיה (סוף שנות הארבעים) ואפריקה (שנות החמישים עד השבעים), התפרקות האימפריה הסובייטית (ראשית שנות התשעים) והתרסקות-יוגוסלביה (שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים).
אם-כן, לקבוצה, המכנה עצמה "העם היהודי", יש זכות מלאה, להגדרה עצמית, במסגרת מדינה עצמאית משלה – ולא משנה כלל, אם – ברמת התיאוריה האקדמית – "עם" כזה קיים, אם לאו.
לקבוצה, המכנה עצמה "העם הפלשתיני", יש זכות מלאה, להגדרה עצמית, במסגרת מדינה עצמאית משלה – ולא משנה כלל, אם – ברמת התיאוריה האקדמית – "עם" כזה קיים, אם לאו.
קו-גבול פוטנציאלי כבר קיים = הקו הירוק, שהיווה את הגבול, בשנים 1949-1967, קרי: במשך שמונה-עשרה שנים תמימות ובהחלט יכול היה, להוסיף ולתפקד ככזה כל השנים, לולא כסילותם המזעזעת, של מנהיגי ישראל, מצרים וירדן, במרוצת שנות החמישים והשישים – ובפרט באביב 1967, בתקופה, שהובילה למלחמה (בה איש מביניהם, אינו נקי מאשמה: לא חוסיין, לא נאצר – ולא אשכול; שלושתם שותפים לה, בה-במידה).
למעט ירושלים המזרחית (לרבות העיר העתיקה) ואי-אלו כפרים קטנים בסביבתה, ישראל (גם תחת הימניות בממשלותיה) מעולם לא סיפחה שום שטח, מן השטחים הפלשתיניים שכבשה – לא לטרון, לא אלפי-מנשה, לא בקעת-הירדן... למעשה, על מחלף-לטרון למשל = באמצע הדרך, בין שתי הערים הראשיות במדינה – חוקי-התנועה הישראליים, לא הוחלו מעולם!
ההתנחלויות, הממלאות שטחים אלה (למעט, כמובן, רצועת עזה), הוקמו מלכתחילה, כעבירה חמורה, על החוק בין-הלאומי, אין להן שום לגיטימציה להתקיים שם, מראש אסור היה לבנותן ואין שום הצדקה לקיומן. רבות מאד מביניהן, הוקמו – בשלמותן או בחלקן – על-גבי אדמות פלשתיניות פרטיות, שנגזלו מבעליהן, תוך שיתוף-פעולה עברייני, מאפיוזי, של-ממש, בין כלל ממשלות ישראל לדורותיהן (בין שבראשות "מחרחרי-המלחמות הנוראים", שמיר ונתניהו ובין שבראשות "אנשי-השלום הנפלאים", פרס וברק) לכנופיות-המתנחלים. מעבר לכך, די בעצם נוכחותן שם (על אוכלוסייתן הכהניסטית, של רבבות מעריצי יגאל עמיר חמושים, מטורפי-עיניים), על-מנת להצית, תבערה אחר תבערה, מדי-שבוע כמעט – ופה ושם, אף מדי-יום.

להלן הטיעונים נגד שתי מדינות לשני עמים ובעד מדינה אחת לכל:
יפה מאד, שקיימות שתי ישויות אתניות מובחנות! אבל – מה עם למעלה ממיליון(!) פלשתינים, בעלי אזרחות ישראלית, המתגוררים במדינת ישראל מאז הקמתה (כאשר נכפתה עליהם, למעשה, במקומות-מושבם), שהם ישראלים לכל דבר ועניין וחפצים להישאר ישראלים גם להבא?
כל המתחיל, מן האמירה "שתי מדינות לשני עמים", למעשה מכחיש, את עצם-עובדת-הימצאם כאן!! דבר זה מפתיע במיוחד, בהתחשב בעובדה, שהמפלגה הראשונה, שנקטה בססמא זו, היתה לא אחרת מאשר....מק"י/רק"ח, כיום חד"ש = מפלגה, שרוב תומכיה ופעיליה, שייכים לקבוצה ספציפית זו. הדבר בולט במיוחד, עם הקמת תנועות כגון "הקו הדמוגראפי" – הדורשות "חילופי-שטחים" ואת העברת כלל אזרחי ישראל הפלשתינים, המתגוררים במשולש, למשל, לידי מדינת פלשתין = שלילת-אזרחותם, של רבבות ואף מאות-אלפים, על בסיס אתני בלבד!! ומן-הסתם, לא יסתפקו, דורשי "טוהרה האתני המלא, של המדינה היהודית" רק בכך, אלא גם "יטאטאו" ה"ערבים", מכלל שטחיה, של מדינת ישראל הריבונית....למשפחת-גזענים זו, שייכים – כמובן – לא רק אביגדור ליברמן ומצביעיו, הפשיסטים וההזויים, אלא גם מנהיגי "זרם מרכזי" (זרם מרכזי בישראל, כלומר; בכל מדינה שפויה, מוגדרים, קרוביהם הרעיוניים, בתור ימין ניאו-נאצי קיצוני ומטורף), דוגמת בנימין נתניהו וציפורה לבני, הדורשים, מן הפלשתינים, הכרה רשמית(!) בהיות, מדינת ישראל, "מדינת העם היהודי (ושלו בלבד)". בשנה שעברה גם פורסם, כי לבני זאת הציעה, במפורש, להעביר המשולש, למדינת פלשתין – תוך שלילת-אזרחותם, של כלל תושביו ה"לא-יהודיים"...
כלומר: בדרישה, להקמת "שתי מדינות לשני עמים", כבר מגולמת, הדרישה הכהניסטית, לשלילת אזרחותם, של למעלה ממיליון מקרב אזרחי-מדינתנו!! שלילת-אזרחות, כעונש על עצם-לידתם, לעם X, במקום לעם Y.
לי, אישית, זה מזכיר את חוקי-נירנברג; אבל – נו, שוין, איש-איש ודעותיו...
שלא לדבר על כך, שבהכרח, דבר זה, יסתום סופית את הגולל, על כל דרישה שהיא, לשוויון אזרחי, לאזרחי ישראל הפלשתיניים....הרי גם ציפורה לבני הנ"ל = שהוכתרה, בתשקורת הישראלית ההזויה, של רשת ב', "ידיעות אחרונות", ערוץ 2 וכיו"ב מריעין-בישין, בתור "ראש מחנה השמאל(!!)-מרכז" – אמרה, במפורש, בקמפיין-הבחירות שלה (לצד טבח ארבע-מאות ילדים וילדות בעזה, במלחמה מפלצתית, שהיוותה חלק בלתי-נפרד, מתעמולת אותה מערכת-בחירות...), כי "הביטוי הפוליטי, של אזרחי ישראל הערבים, יהיה במסגרת המדינה הפלשתינית" = כלומר: נו, נרשה להם להישאר כאן, אם יהיו צייתניים ומתרפסים ("נאמנים", בעגה הפשיסטית השלטת), יסתפקו, כמאז, בהגשת חומוס ובברכת-הנשיא – אבל, להצביע – יצביעו לפרלמנט הפלשתיני... ותוך-כדי-כך, גם נמרר את חייהם ונצר את צעדיהם, עד שיאספו-עצמם ואת פקלאותיהם ויממשו את חזון ה"טראנספר מרצון", של הרוצח הגזען רחבעם זאבי (זכרונו לא-לברכה; אם-כבר, אז לברוך-שפטרנו).
מעבר לכך – נו, יפה מאד, שבמשך שמונה-עשרה שנה, אי-אז באמצע המאה הקודמת, היה "הקו הירוק" קו-גבולה התקף, של מדינת ישראל! המדובר כאן, בסך-הכל, בשמונה-עשרה שנה; מאז, חלפו עברו ארבעים וארבע שנים = למעלה מכפליים!! כמעט פי שניים וחצי! – בהן היה, הקו הירוק, לזיכרון רחוק, בלבד.
מרבית תושבי-המדינה, הרי, כלל לא הכירו, מימיהם, את "הקו הירוק" דנן, בתור קו-גבול בינלאומי – אלא, אך ורק, בתור הפרדה מנהלית, בלבד.
מעבר לכך – נו, באמת!! מישהו עדיין מסוגל להאמין (מבלי להיעזר באל-אס-די, בפטריות, או כיוצא-בכך), שאיזושהי ממשלה ישראלית, בעתיד שיש איזשהו טעם לדבר עליו, תפנה את ההתנחבלויות המשמעותיות? אינני מדבר, על קרוואן או שניים בפאתיו הצפוניים, של מאחז, הנמצא בשוליו המזרחיים של מאחז אחר, הנמצא כך וכך קילומטרים צפונית מיצהר, או משהו כגון-דא!! אני מדבר, על פינוי מלא, של בית-אל, של אריאל, של קדומים, של עפרה, של שילה, של קריית-ארבע-היא-ברוך-גולדשטיין....על כלל הנקודות הסרטניות הארורות הללו, הממלאות את כל השטח ההוא כולו! אין די-מקום במאמר הזה, אפילו, על-מנת למנות את כולן – פשוט, שבו-נא עם מפת-ההתנחלויות (להשיג באתר "שלום עכשיו" הקרוב למקום-גלישתכם), הביטו בה וענו לי, עכשיו, על שתי שאלות פשוטות:

• האם, בהימנע מפינוי כלל ההתנחבלויות המשמעותיות, ניתן, בכלל, לדבר, על הקמת מדינה פלשתינית ממשית? לא בופוצוואנה!! לא כמה וכמה קנטונים נפרדים, מפורדים ומפוררים, שביניהם מחסומיו האימתניים, של צבא-הכיבוש, הדיכוי והרצח!! אלא מדינה פלשתינית, החולשת על כלל המעט הזה, כבשת-הרש הזאת, המכונה הגדה המערבית / יהודה ושומרון / צפון פלשתין / או מה-שלא-יהיה-שמם, של השטחים הללו, שכבשה מדינת ישראל מידי ממלכת ירדן, באותה מלחמה ארורה, ביוני 1967.
• האם אתם מסוגלים, בכלל, לדמיין, שאיזושהי ממשלה, הצפויה לקום כאן בעתיד הנראה לעין, תפנה כל זאת??

אל-נא תדברו עמי, על "אי-פעם תקום כאן ממשלה"....לא "אי-פעם"!! עכשיו, בשליש הראשון של העשור השני, למאה העשרים ואחת!! העולם לא יחכה, עד שמר ישראל ישראלי יחליט, שבעצם לעשות שלום, זה כדאי ונחמד!! לעולם נמאס כבר, מממשלת ישראל ומתעלוליה וחשוב מכך: מה דוחה, מגעילה, מקוממת ומזעזעת, היא נכונותכם לשבת, רגל על רגל, ולהגיד, נו שוין, אז יש כמה וכמה מיליוני בני-אדם, הנתונים לעוצר ולסגר ולכתר, המשוללים כל זכויות אזרחיות שהן – נחכה, עד שהמצב אצלנו, כאן, יבשיל...
מה זה, לעזאזל?!? האם מיליוני בני-אדם, אמורים להיתקע ללא כל זכויות אזרחיות, עד שלמדינת ישראל יתחשק, כך לפתע-פתאום, לעשות שלום??

כלומר – כפי שאנו רואים, כל הויכוח הזה, הינו חסר-תוחלת, בעצם וסתם בא, להשקיט את תשוקתנו – הנצחית, אצלנו כאן בשמאל הישראלי – לאוננות אינטלקטואלית מתברברת, עת שאנו נדרשים, בכלל, לפעולה החלטית.
ההתנחבלויות הגדולות לעולם לא יפונו – ואין זה חשוב כלל, כמה נבכה ונצעק.
ללא פינויין, אין לדבר כלל וכלל, על הקמת מדינה פלשתינית ממשית, בת-קיימא ועצמאית במידה סבירה.
כלומר – ההתלבטות שלנו, בעצם, כלל וכלל איננה, בין "שתי מדינות עצמאיות" ל"מדינה אחת לכל", כי-אם בין "שידור חוזר, של יחסי דרום-אפריקה ובופוצוואנה, בעידן האפארטהייד" ל"דרום-אפריקה של ימינו-אנו".

כעת = לאחר, שנקודה חשובה זו הובהרה – ניתן להמשיך להתדיין הלאה...