הדימיון ההולך וגובר בין הורים וילדים, תורם במידת מה להחלשות ההורה מול הילד.
המידע האין סופי וריבוי מקורותיו, תורם להורדת תלותו של הילד בהורה או במבוגר שילמד אותו. תלות זו הולכת ופוחתת, מאחר והלמידה יכולה להיות עצמאית או בקבוצות גיל.
בנושאים שונים, במיוחד בתחום המחשבים, הטכנולוגיה והאינטרנט, מתמצאים ילדים רבים במידה רבה יותר בהשוואה להוריהם. במצבים כאלה אנו יכולים לצפות במקרים בהם מתרחש היפוך התפקידים המצופה, בו הילד לא עוד התלמיד של המבוגר, אלא הופך להיות המורה - המדריך של אביו או אמו. דהיינו שליטה במכשירים ביתיים הדורשים מיומנות טכנולוגית, כגון המחשב הביתי, טלפונים סלולאריים, נגן התקליטורים והגאדג'טים למיניהם, הם נחלתם של ילדים ומתבגרים בבתים רבים. אלה הם תחומי ידע ושליטה שונים שהורים רבים לא נוטים לקשור לעולם התוכן שלהם, ומשום כך מוותרים מראש על התמצאות בהפעלתם. בשעת מבחן, כשמכשיר טכנולוגי כלשהו דורש תחזוקה, השליטה, כך נראה, היא בידיהם הבלעדיות של הילדים במשפחות רבות. עולם שלם של טכנולוגיה, הופך עלום ולא מוכר עבור הורים רבים, הנעשים תלויים בילדיהם בהקשרים אלה. ויש לזכור כי העולם הטכנולוגי השתלב ועדין משתלב בקצב מאסיבי בשדות פעולה רבים בחיי כל אחד ואחד בחיים הפוסט מודרניים.
במקביל, עם התפתחות תחום הלימוד בקרב מבוגרים, מוכרים לנו גם המצבים בהם ההורה והילד ניצבים בעמדה דומה, קרי שניהם בסטטוס של תלמידים. שכיח יותר ויותר הוא מצב בו בצד לימודי הילד, לומד גם ההורה, אם לתואר רשמי או במסגרת התפתחותו האישית או המקצועית. אמנם אנו רגילים למבוגרים הלומדים בעשורים האחרונים, אך תמונה זו היתה לחלוטין לא שגרתית עד לפני עשורים בודדים בלבד. תפקידו המובהק והבלעדי של הילד בחלוקת התפקידים החברתית, היה בעבר, להיות תלמיד. ובהתאמה, ההורה נתפס כסמכות וידע. כיום, גאוות ההורה על ציון טוב שקיבל הוא עצמו במבחן, אינה נדירה עוד. כמו כן לא מופרכת היא פניה של הורה לבני ביתו בבקשה לשמור על שקט בבית בזמן בו הוא עצמו מתכונן למבחן.
לסיכום, הדימיון בסטטוס של ההורה והילד (שניהם תלמידים), שבירת חלוקת התפקידים המסורתית (הורה כתלמיד, ילד כמורה), והתלות הפוטנציאלית של ההורה בילדו הטכנולוגי, מאירים באור נוסף את מערכת היחסים בין ההורה והילד ואת סוגיית הסמכות ההורית. הצבת גבולות לילד והעברת מסר של סמכות מצד ההורה, מהוות אתגר ודורשות מודעות מצד ההורה, למצב בו לפחות מבחינת הידע, הוא אינו עוד סמכות בלעדית כלפי ילדו.
המידע האין סופי וריבוי מקורותיו, תורם להורדת תלותו של הילד בהורה או במבוגר שילמד אותו. תלות זו הולכת ופוחתת, מאחר והלמידה יכולה להיות עצמאית או בקבוצות גיל.
בנושאים שונים, במיוחד בתחום המחשבים, הטכנולוגיה והאינטרנט, מתמצאים ילדים רבים במידה רבה יותר בהשוואה להוריהם. במצבים כאלה אנו יכולים לצפות במקרים בהם מתרחש היפוך התפקידים המצופה, בו הילד לא עוד התלמיד של המבוגר, אלא הופך להיות המורה - המדריך של אביו או אמו. דהיינו שליטה במכשירים ביתיים הדורשים מיומנות טכנולוגית, כגון המחשב הביתי, טלפונים סלולאריים, נגן התקליטורים והגאדג'טים למיניהם, הם נחלתם של ילדים ומתבגרים בבתים רבים. אלה הם תחומי ידע ושליטה שונים שהורים רבים לא נוטים לקשור לעולם התוכן שלהם, ומשום כך מוותרים מראש על התמצאות בהפעלתם. בשעת מבחן, כשמכשיר טכנולוגי כלשהו דורש תחזוקה, השליטה, כך נראה, היא בידיהם הבלעדיות של הילדים במשפחות רבות. עולם שלם של טכנולוגיה, הופך עלום ולא מוכר עבור הורים רבים, הנעשים תלויים בילדיהם בהקשרים אלה. ויש לזכור כי העולם הטכנולוגי השתלב ועדין משתלב בקצב מאסיבי בשדות פעולה רבים בחיי כל אחד ואחד בחיים הפוסט מודרניים.
במקביל, עם התפתחות תחום הלימוד בקרב מבוגרים, מוכרים לנו גם המצבים בהם ההורה והילד ניצבים בעמדה דומה, קרי שניהם בסטטוס של תלמידים. שכיח יותר ויותר הוא מצב בו בצד לימודי הילד, לומד גם ההורה, אם לתואר רשמי או במסגרת התפתחותו האישית או המקצועית. אמנם אנו רגילים למבוגרים הלומדים בעשורים האחרונים, אך תמונה זו היתה לחלוטין לא שגרתית עד לפני עשורים בודדים בלבד. תפקידו המובהק והבלעדי של הילד בחלוקת התפקידים החברתית, היה בעבר, להיות תלמיד. ובהתאמה, ההורה נתפס כסמכות וידע. כיום, גאוות ההורה על ציון טוב שקיבל הוא עצמו במבחן, אינה נדירה עוד. כמו כן לא מופרכת היא פניה של הורה לבני ביתו בבקשה לשמור על שקט בבית בזמן בו הוא עצמו מתכונן למבחן.
לסיכום, הדימיון בסטטוס של ההורה והילד (שניהם תלמידים), שבירת חלוקת התפקידים המסורתית (הורה כתלמיד, ילד כמורה), והתלות הפוטנציאלית של ההורה בילדו הטכנולוגי, מאירים באור נוסף את מערכת היחסים בין ההורה והילד ואת סוגיית הסמכות ההורית. הצבת גבולות לילד והעברת מסר של סמכות מצד ההורה, מהוות אתגר ודורשות מודעות מצד ההורה, למצב בו לפחות מבחינת הידע, הוא אינו עוד סמכות בלעדית כלפי ילדו.
