הורים - מה בין שיתוף ותחושת הערך? 

ברכות ואיחולים לבביים...

לילדים קטנים (וזה לא תמיד עובר בבגרותנו) קשה לעיתים לדבר על רגשות. הם לעיתים אפילו לא יודעים עדיין לזהות אותם. והמגוון, הרי עצום. תארו לכם מה יכולה להיות ההרגשה לעמוד מול הילד שלנו (ולא משנה מה גילו),  שצועק לעברנו: "אני שונא אותך!", "שתלך לעזאזל" ועוד ברכות ואיחולים שונים..... לא ממש נעים.         

אז איך להתמודד -

ההבנה שזה בסדר לדבר על רגשות היא משהו שאנחנו אמורים להעביר לילדינו כבר מגיל צעיר. לילד ששונא אותנו באותו רגע, אפשר להסביר שזה מאוד טבעי להרגיש כעס ותסכול, יחד עם זאת, שימוש במילים פוגעות – מיותר. כשהאווירה רגועה, דיון בנושא הזה יכול להוליד תקשורת שונה ונדירה בין הורה לילד הפרטי שלו. כעת, נהפוך לרגע את הכיוונים –  דמיינו סיטואציה בה חזרתם מיום עבודה מתיש בו המנהל שלכם כעס מאוד על משהו שביצעתם באופן לקוי או שכחתם לבצע. אתם חוזרים מתוסכלים ומאוכזבים ואפילו, עלולים להרגיש מושפלים. אז מה, נכנסתם הביתה והזאטוטים שם מחכים לכם. הנה הזדמנות יקרה מפז ללמד אותם איך להתמודד עם רגשות ושזה בסדר לחוות רגשות כאלו ולשתף.

אזהרה... לפני שיתוף

היזהרו מניסיון לחפש נחמה אצל הילד (זה עלול ליצור עומס על כתפיו שלא בהכרח הוא יידע איך להתמודד איתו, מה עוד שזהו לא תפקידו הרשמי ביניכם במשחק התפקידים שבין הורה-ילד). שתפו במה ארע באותו יום מבחינה טכנית ואז הסבירו מה אתם מרגישים. שיתוף טכני בלבד של מה היה/מה נעשה, אינו שיתוף מלא ואמיתי.   

אז מה יוצא לי מזה ?

כעת, בואו ותבינו איך הילד שלכם חווה אתכם ומה הוא לוקח איתו לחיים:  א.) זה ממש בסדר לשתף רגשית בחוויות שחוויתי וברגשות שהרגשתי.  יש לגיטימציה להרגיש ולהביע רגש.   ב.) ההורה שלי אינו חסין ומושלם. זה בסדר לעיתים לטעות. ואפילו, אפשר ללמוד מטעויות.   ג.) אחרון אך החשוב מהכול התחושה של הילד - אני חשוב עבור ההורה שלי. (כי הרי, את מי אנחנו משתפים אם לא את אלו שאנחנו סומכים עליהם? את היקרים לנו? את החשובים לנו?). התחושה הזו של "אני משמעותי עבור מישהו" היא תחושה מעצימה מאוד. יש בכולנו הצורך להרגיש נחוץ ומשמעותי. ופה, ההורה ממש מאפשר זאת דרך חוויה רגשית. כשילד חווה שיתוף כזה כמודל בבית, הוא לומד לעשות זאת גם. באופן כזה, הורה, בדר"כ, יידע מה באמת עובר על הילד שלו. גם בילדות וגם בגיל ההתבגרות. כשבבית יש מודל של שיתוף, הילד גדל לתוכו וזה חלק מחייו.

ואם ביום שלישי, לא בא לי (שיתוף) ?

רק אנא שימו לב ודגש למשהו אחד – כשילד משתף אתכם, לעיתים השיתוף נראה מופרך עבורכם. למשל, ילדכם בן ה- 9 שבא אליכם בוכה כי הוא מפחד מהחושך (ואתם חשבתם שזה עבר לו בגיל 5). זו חוויה אמיתית עבורו ואל לנו לצמצם אותה דרך משפטים כגון: "ילד כמוך גיבור וחזק לא צריך לפחד מהחושך", או: " החושך לא מפחיד בכלל". ילד שמגיע ומשתף אתכם ויחווה תגובה שכזאת, ימנע בעתיד מלשתף אתכם שוב כי החוויה שתיצרב לו מכם תהיה חוויה של חוסר הבנה וחוסר רגישות למצבו. לעיתים, הוא יבוא לשתף אתכם ברגעים הכי פחות נוחים. למשל, כשאת בדיוק רוצה דקה לעצמך והתיישבת הרגע עם כוס קפה, או אתה בדיוק רוצה לקרוא מיילים...

 ומה אז ?

אז לזכור שכמו לכל דבר בחיים, יש גם לזה מחירים והפסדים. המחיר אולי קיים ב"חפירת יתר" שאתם חווים כרגע. הרווח הוא בלהרוויח יחסים פתוחים ממקום מכבד עם הילדים שלכם, שמחר יהיו הבוגרים שלכם..... ומאוד תרצו לזכות בשיתוף שלהם.... ואגב, אפשר תמיד בנימוס לאמר: "חמוד שלי, חשוב לי מאוד לשמוע מה יש לך לאמר לי. תן לי 10 דק' ואני אהיה פנויה להקשיב לך...".

לסיכום

רצוי מאוד לשתף מדיי פעם בחוויות רגשיות, מעבר לחוויות פיזיות. השיתוף הזה יאפשר לילד להבין שהוא משמעותי עבורכם (מעבר למובן מאליו מתוקף היותו הילד שלכם). ברגע שתמננו נכון את כמות ורמת השיתוף שלכם ותאפשרו לילד גישה חופשית אליכם (כאשר במצבים שאינכם יכולים להתפנות כרגע, תדחו אותו לזמן מאוחר יותר, ועם המון כבוד ושמחה שהוא הגיע לשתף אתכם), היחסים בבית יהיו טובים יותר. התחושה ההדדית תהיה של ניראות.