על מנהג הנחת גלגלי אבל והשוני בין גלגל אבל לזר אבל 

כדאי לדעת, שהנחת זרי אבל או גלגלי אבל אינה כלולה במנהגי האבלות של הדת היהודית. הנוהגים על פי הדת היהודית יניחו אבנים על קברו של המנוח, הן בסיום הלוויה, והן בימי זיכרון, או בכל פעם, שאחד מקרובי הנפטר מגיע לביקור בבית הקברות. מקורו של מנהג זה הוא בזמנים קדומים, בהם לא היו מצבות, שסימנו את מקום קבורתו של הנפטר, והאבנים שימשו כציון המקום.

כיום, נפוץ מנהג הנחת זרי אבל בלוויות, בימי זיכרון ואף בביקורים שעורכים אנשים אצל קרוביהם שנפטרו כחלק ממנהגי הקבורה היהודים המודרניים.

מה הם גלגלי אבל?

גלגלי אבל הם, למעשה, פרחים השזורים זה בזה בצורת מעגל, ומכאן שמם. סוג הפרחים העוטפים את הגלגל משתנה מגלגל אחד למשנהו, על פי בחירתם של הרוכשים את הגלגל. שיקולי בחירת הפרחים יכולים להיות מגוונים: צבעים שאהב המנוח, צבעים שאוהב מניח הזר, שילוב של עלים ירוקים המזכיר את החיים, הרעננות והתקווה אל מול המוות, המצפה לכולנו בסוף הדרך, או לחילופין, צבעים קודרים יותר, המסמלים את העצב שאנו חשים על פטירתו של יקירנו.

גלגל אבל כולל בדרך כלל גם סרט שחור במרכזו. השחור במקרה זה מציין אבלות, על פי תפיסת הצבע ביהדות, ועל הסרט נהוג לכתוב משפט קצר כגון: "משתתפים בצערכם", "שלא תדעו עוד צער," "נזכור לעד" וכד'.

גלגלי אבל משמשים בדרך כלל בשני מקרים:

• בטקסים רשמיים של מדינות, לציון ימי זיכרון וכד', שבהם נושאים גלגלי האבל את צבעי המדינה שאליה שייכים הנפטרים.
• במקרה שהנפטר עבד בחברה גדולה, נוהגים מכריו להביא ללוויה גלגל אבל, המעוטר בצבעי הלוגו של החברה, ומייצג את כל החברים הקרובים של הנפטר, שעבדו עמו במהלך השנים. פרט להיבט הרשמי המכובד שיש לגלגל אבל במקרה כגון זה, יש גם היבט פרקטי: חיסכון במקום. זר אחד מרשים ומכובד, מייצג את האבל שחשים אנשים רבים, ובמקום שכל אחד מהם יביא זר אישי משלו, הגלגל נותן תשובה הולמת לבעיית המקום.

זרי אבל

זרי אבל מונחים על קברו של המת ביום הלוויה בדרך כלל על ידי אנשים פרטיים או משפחות. זר אבל הוא משהו אישי, שמוגש לנפטר מתוך כבוד כלפיו מצד מכריו, חיבה והערכה מצד חבריו הקרובים ובני משפחה רחוקים, ואף אהבה וגעגועים מצד הקרובים אליו ביותר. הזרים, כמו גלגלי האבל, מבטאים את תחושות המעניק אותם, והוא בוחר מה יהיה גודלם, ומה יהיו צבעי הפרחים שבתוכם. כדאי לזכור! לא חשוב מה יהא גודלו של הזר - בין אם פרח אחד בלבד, בין אם מאה. לא חשוב גם מה צבע הפרחים שבזר: אלה יכולים להיות בצבע שהיה אהוב במיוחד על הנפטר, ויכולים אף להיות בצבעים שמעניק הזר בוחר על פי טעמו.

הזר מסמל את תשומת הלב והכבוד, שאנו רוכשים לנפטר, ואת העצב שאנו חשים על לכתו. כאשר אנו פוקדים את קברו של יקירנו לאחר מותו, בימי אזכרה או אפילו ברגעים פרטיים, שבהם אנו חשים כי ביקור בבית הקברות עשוי להעניק לנו שלווה, אנו נוהגים להביא זר פרחים קטן, אישי.

כדאי לציין, שהמנהג היהודי של הנחת אבנים על קברו של המנוח ממשיך ללוות אותנו מאז ימי קדם. זרי האבל וגלגלי האבל לא החליפו את המנהג הזה, אלא נוספו לו.

מידע נוסף על כיצד לבחור זרי אבל אשר יכבדו את המנוח