מי יכול לבנות על זיקנה פסטורלית במסגרת דיור מוגן? 

בעשורים האחרונים וכמעט מבלי ששמנו לב, התהפכה דעתנו לגבי המוסדות השונים, המיועדים לקשישים. במקום תמונה עגמומית ומרתיעה, שהיתה שתולה בנו, הצליחו המדיות השונות לשכנע אותנו, כי מוסדות כבתי דיור מוגן, בית אבות לתשושי נפש, מוסדות סיעודיים, קהילות מוגנות וכמובן בתי אבות במרכז עירוני הם למעשה, גן עדן לבני גיל הזהב. בעזרת פרסומות, עלונים, עדויות והמלצות ואולי פשוט בגלל האמת עצמה, הם הצליחו למתג את המרכזים הללו כמקום אידילי, נעים, מפרה ומהנה, כזה בו נרצה כולנו להזדקן בכבוד.

שיעור הקשישים, המתגוררים במרכזים ייעודיים, כמו דיור מוגן, נע סביב 4% (הנתון לקוח מתוך "קשישים בישראל שנתון הסטטיסטי").

אוכלוסית הקשישים מתרבה בהתמדה (כיום הם מהווים למעלה מ-10% מן האוכלוסיה הכללית) ומספר האנשים הנדרשים לתמיכה, סיוע ותנאים מיוחדים למגבלות הגיל, גדל בהתאם; ובכל זאת, רק מעטים מנצלים את קיומם של אותם נאות מדבר, בתי אבות במרכז השממה. מדוע לא בוחרים מרבית הקשישים להעביר את ימיהם בבתי דיור מוגן ועל אחת כמה וכמה אלו הסובלים מדמנטיה וזקוקים לטיפול ולהשגחה, הקיימים כמעט רק במסגרת בית אבות לתשושי נפש.

הסיבה העיקרית למצב היא העלות הגבוהה של כל המוסדות הללו. בתי דיור מוגן ובמיוחד, בתי אבות במרכז הארץ, מיועדים לאנשי העשירון העליון; אלו שיכולים להרשות לעצמם תשלום חודשי ממוצע של 6,500 ש"ח עבור הפעילות התחזוקה והשירותים השוטפים, לאחר שהפקידו בקופת המוסד ממוצע של 820,000 ש"ח עבור יחידת הדיור.

התחושה המתקבלת מביקור במרבית המוסדות הפרטיים היא של לוקסוס. תנאי המחיה לא היו מביישים מלונות של 5 או 4 כוכבים. הצרה היא, שלקשיש ממוצע, שעבד כל חייו, שילם מיסים והפריש את הדרוש לביטוח לאומי, אין את היכולת לממן שהות במתקן יוקרתי כל כך. הוא היה שמח להסתפק במלון 3 כוכבים לשארית חייו. הבעיה היא שהקרקעות בארץ ובעיקר במרכז יקרות מאד ומרכזים שכאלו דורשים שטחים ציבוריים נרחבים, שאינם מתורגמים לרווחים. אי לכך, שיקולים כלכליים, דוחפים את אנשי העסקים, המפעילים את המוסדות, ליצור דיור מושקע, איכותי ובעיקר יקר.

הדאגה לילדים נשזרת כקושי נוסף, המתעורר אצל קשישים רבים ביחס להשקעה, גם בין אלו, אשר תיאורטית היו יכולים לגייס את סכומי הכסף הנדרשים. סכום הפקדון אינו מהווה כסף נזיל והתשלום החודשי מכלה חלק ניכר מההכנסה וכך נותר דור הילדים ללא תמיכה או גב כלכלי. התנהלות שכזו נחשבת אצל רבים לחוסר אחריות, שאינה עולה בקנה אחד עם המוסר והאופי המשפחתי, על פיו חונכנו רובנו.

סיכום

בתי דיור מוגן מהווים אי של פסטורליה; ובמקרה של קשישים דמנטיים, בית אבות לתשושי נפש הינו לא פחות מגלגל הצלה. התנאים, הטיפול, הבטחון והמקצועיות, יכולות להפוך, הלכה למעשה, את גיל הזיקנה לגיל הזהב. המלכוד מסתתר בעלויות הגבוהות, המאפשרות רק למתי מעט את השימוש במתקנים. בגלל המחיר נבנים מרבית הפרויקטים של בתי אבות במרכז הארץ, שם מרוכזת האוכלוסיה האמידה, אך שם גם מחירי הנדל"ן מרקיעי שחקים, נתון שמשפיע בתורו על מחיר יחידות הדיור.