הצעות לשיפור המוטיבציה בקרב לומדים ולומדות בעלי לקויות למידה וכאלה שאינם מוגדרים כך 

כמה פעמים נתקלנו כמורים, הורים, חברים ו – אנחנו בעצמנו -  באמירה "זה לא יצליח לי אז למה להשקיע?"

רוב העוסקים בהדרכה והוראה נתקלים בתלמידים אשר אינם מעוניינים ללמוד נושא מסוים, כגון אנגלית, על אף שהם יודעים היטב את חשיבותו של הנושא. במקרים רבים הם דווקא רוצים בידע "הקצה" אך לא להשקיע ולעבור את תהליך הלמידה עצמו. לעיתים קרובות הלומד אינו מצליח להמליל את הקושי והניגודיות בין רצונו לדעת לבין חוסר המוטיבציה שלו ללמוד את הנושא הספציפי. 

במאמר זה אתייחס לסיבות שונות אשר גורמות לחוסר המוטיבציה ואמנה מספר דרכי התמודדות, בתקווה שיעזרו למתמודדים ולסביבתם.

ישנן סיבות הקשורות לעבר; סיבות הקשורות לאישיות; לסביבת הלמידה; לאישיות המדריך/מורה וסיבות הקשורות למצב ספציפי "עכשווי".

לגבי הסיבות הקשורות לעבר, כדאי לבדוק עם הלומד/ת האם היו חוויות כשלון, קשיים עם המורים ואולי אף קשיים עם סביבה לימודית או ביתית, שלא אפשרו לימודים תקינים. יכול אף להיות מצב שהלומד לא קיבל את אבני היסוד ללמידה או למקצוע ומרגיש כי חוסר ידע זה מביא אותו למבוי סתום.

שיחה על כך יכולה "להתיר" את הקשר הסיבתי ולהביא את הלומד להכרה מה יוכל לעזור לשיפור המצב וכי מה שהיה אינו בהכרח מה שיהיה. 

באשר לסיבות האישיותיות הנושא מורכב יותר. אלו טומנות בחובן מרכיבים של צורך בשליטה, פרפקציוניזם (הצורך להצטיין), דימוי עצמי נמוך, סגנון למידה שאינו תואם את הסביבה הלימודית (בכיתה ו/או בבית), דחיינות או קשיים הנובעים מהגיל (בעיקר במקרה של גיל ההתבגרות).

אפשרות נוספת בתחום האישיותי היא כי התלמיד הינו בעל לקות למידה שאינה מאובחנת או מובחנת.

לא לכולן יש בידי עצה. חלק מדרכי ההתמודדות עם  הסיבות שלעיל הינן על ידי בדיקה ומודעות, שיחות וניסוי וטעייה/תהייה. ישנן דרכים שונות לבדיקת סגנון הלמידה האופטימאלי של הפרט (עליהן ניתן גם ללמוד באתר שלי, דרך ה"טיפים") ואילו לגבי קשיים הנובעים מסיבות האחרות – עליהן צריך לתת את הדעת ולבדוק האם יש צורך בפנייה לאבחון דידקטי או טיפול פסיכולוגי. מטרתו של האבחון הדידקטי הינו לבדוק אם יש קשיי למידה ואיזה?

בנוסף, אני ממליצה לדבר עם חבר/ה קרוב/ה,  מאחר ולעיתים קרובות חברינו יכולים לתת לנו פרספקטיבה שונה עלינו ועל פעולותינו ואולי אף עצה מועילה.

זאת ועוד, בהגיענו לבדוק את הסיבות הקשורות להווה עלינו להכיר בכך שחברת השווים (החברים) של הלומדים לעיתים אינה מעודדת למידה. על כך כל אחד מאיתנו צריך להחליט כיצד להגיב – אם בשיחות אישיות או עם המחנכים בכיתות, בשיתוף פעולה עם ההורים של החברים,  או בשיטות נוספות לפי התפיסה החינוכית של כל אחד מאיתנו.  עוד עלינו לבדוק אם ישנן סוגיות נוספות שמטרידות את הלומדים כבעיות בין-אישיות או לחץ בלתי הולם מהסובבים אותם/ן.

לגבי למידת אנגלית באופן ספציפי, יש להודות כי לחוסר המוטיבציה יש ביסוס חזק  ולו רק מן העובדה שמדובר בשפה זרה ושונה בתכלית. לסטודנטים בעלי לקויות למידה קשה שבעתיים מאחר ולא תמיד הפנימו לגמרי את כל מרכיבי שפת האם/המדינה. את השפה העברית אנו שומעים ומפנימים (בדרך כלל) מיום לידתנו ואילו את השפה האנגלית אנו שומעים רק אם אנו צופים בסרטים או תכניות בשפה זו (ובדרך כלל עם כתוביות תרגום) או, לחילופין, כמה שעות בודדות בבית הספר. על מנת לפתח מוטיבציה ללימוד השפה האנגלית יש לשים מטרות ברורות ובנות השגה בכל שלב של הלמידה. ההוראה עצמה צריכה להיות מושתתת על תכנים "מזמינים" וסביבה לימודית עדכנית. שילוב למידה דרך מחשב,  בקבוצות למידה קטנות  ולפי תכנים מוגדרים עדיפה על פני למידה פרונטאלית.

יצירת מוטיבציה, בעיקר אצל למידים בעלי לקויות למידה, הינה תהליך מתמשך בו על הלומד וסביבתו לבדוק באופן מתמיד מה הם הקשיים והסיבות להופעתן על מנת שניתן יהיה להתמודד איתן באפקטיביות. בדרך כלל קשה להתגבר על כך ללא התערבות ועזרה מהסביבה הקרובה.