הורה יקר,לך תתגבר! או: מה בין הילד המתבגר וההורה המתגבר ? 

אימון הורים – הורה יקר,לך תתגבר! או-מה בין הילד המתבגר וההורה המתגבר ?

מי אני ומה שמי ?
מי אני ומה שמי?  לא.  זהו לא המשפט ממשחק הילדים המפורסם. זוהי מציאות של בני נוער רבים.  דמיינו את עצמכם קמים בבוקר. כל בוקר. ניגשים למראה ורואים בכל יום משהו שדומה למה שהיה יום קודם אבל לא בדיוק. גבהתם. נוסף חצקון. יש גשר על השיניים. ושל מי האף הזה, לעזאזל? האף שלי היה סולד אתמול והיום יש לי עצם בולטת.  מי זה ??  הלו - איפה אני ?

פעם, לפני שנים רבות…..
עד לפני כ- 100 שנים, לא ממש היה גיל כזה שנקרא גיל ההתבגרות. ילד נולד ולאחר כמה שנים בודדות, הוא היה מוצא עצמו עוזר למשפחתו בעבודות השונות. לרוב, הילד עשה מה שעשה אביו לפניו. ובגיל העשרה, אותו ילד כבר היה נישא ומתחיל בהקמת משפחה משלו. לא ממש משאיר זמן להתבגר כשכל הזמן החיים מאלצים אותך להתגבר…

מי בכלל צריך את השטות הזו –גיל ההתבגרות?
גיל ההתבגרות נועד לחבר בין הילדות לבגרות. פשוטו כמשמעו. לאפשר לילד לגבש את זהותו בנפרד כדי שיוכל לצאת לחיים בוגרים כעצמאי ואחראי ויוכל לעמוד ברשות עצמו. כחלק מהאג'נדה הזו של גיל ההתבגרות, הילד שלנו ימרוד,יבעט,יתסוס ויעשה כל שביכולתו לסתור את מה שאפשרנו לו ולימדנו אותו עד היום.  ואיך הוא עושה זאת?  הוא כבר לא מקבל את מה שאתה אומר כתורה מסיני. הוא רוצה לחקור,לבדוק,לנסות.

מי פה אחראי ללחוץ על כפתור ה- Pause ?
היום, כל הורה מצפה בחששות רבים לרגע הזה בו ייכנס ילדו בשער הזה שנקרא  גיל ההתבגרות. אנחנו, עם החששות שלנו, הופכים את גיל הבגרות לכזה מפחיד. האמת היא, שמה שחווה ילדנו בגיל ההתבגרות, מפחיד הרבה יותר. ההורמונים משגעים אותו, הוא בשיא מבחינה אינטלקטואלית ולכן מתפלסף השכם וערב, הוא חווה רגשית הכול בעוצמה גבוהה, הוא מתעניין יותר במה שמתרחש בחוץ ופחות במה שקורה בבית, הוא רוצה להרגיש עצמאות ושוכח (בקלות) שמתלווה לזה גם מילה נוספת – אחריות, הוא תזזיתי ורץ מהר ממקום למקום כשאנחנו ב- Delay אחריו.

היי – ילד שלי. עצור בבקשה לרגע!   אין לי אוויר לנשום.  הקצב שלך מהיר לי מדיי.
מי פה יכול ללחוץ רגע על ה-  Pause ?

מה בין גיל ההתבגרות ללונה פארק ?

חלק ממה שמאפיין את המתבגר הוא בלבול קבוע, יצירת זהות נבדלת מהוריו, חוסר וודאות, בדיקת גבולות, ובגדול – חולשה מול העולם כולו. כעת, מנקודה זו עליו לעצב עצמו מחדש, על בסיס יומיומי. הפגנת התנהגויות ומצבים רגשיים בצורה מוגזמת, היא חלק קבוע מהתנהלותו. מעבר בין מצבי רוח שונים, מחוסר ביטחון לביטחון עצום…. וחזרה.  כשילדינו מתנהגים בצורה הנוראה ביותר, זו העת בה הם זקוקים לאהבתנו יותר מכל. והמעברים הללו בין התנהגויות שונות ומצבי רוח, הם רכבת הרים מהירה במיוחד, כשהמסלול משתנה ואינו קבוע !!  מי רוצה סיבוב ?

מלחמה זה כאן ועכשיו   או: מה ביני לבין הצטרפות ל-שלום עכשיו?
מאבקי כח. מלחמות התשה על בסיס יומי. נשמע מוכר - לא ?! אצלנו בבית אין דברים כאלה…   כאלה יש רק לשכנים…
גיל ההתבגרות = מאבקי כח.  על מה - על מה לא ?! על לבוש,על שעות שינה,על צפייה ב- T.V , על שימוש במחשב, פייסבוק, על סידור החדר, על עזרה בבית, על לימוד נהיגה על אופנוע, על שעות בילוי מחוץ לבית עם חברים, על חברים ובני זוג שלא ממש נראים לנו ועוד כאלו ואחרים.

במי אלחם הבוקר … ?
אם נבין שהילד הזה (שכבר גבוה מאיתנו בראש), בסך הכל לא קם בבוקר והחליט: איזה בוקר נהדר היום. יום נפלא לריב עם ההורים שלי…, אולי יהיה לנו קל יותר להבין מה קורה בין בוקר נעים עם ציוצי ציפורים לבין המלחמה שפורצת בהמשך…. איך נהיה באלגן כזה ברגע ?

תבינו, הוא לא נגדכם. הוא בעדו!
לפולנים שבינינו: "אבל למה הוא עושה לי את זה - אחרי כל מה שאני נותנת לו ?" והרי, אם לא תלקי את עצמך, את מי תלקי ?וכשאנחנו מרגישים כך, הזעם גואה בנו. כדור האש שבחזה שלנו צובר תאוצה. המרירות והכעס מתפרצים ואנחנו צורחים את עצמנו לשמיים. והוא – בשלו. עושה מה שבראש שלו. מאוד (!) לא מרגשת אותו ההתקפה הזו. להיפך. הוא יוצא נגדך.  מה כבר תעשי לו ?

אז איך יוצאים מזה  ?
על ההורים, אכן, מוטלת עבודה בהחלט מאתגרת. עליהם ללמוד, בו זמנית, לשחרר כדי לאפשר לילד המתבגר לעמוד על שלו ולהביע  את דעתו. מצד שני, להישאר הורה סמכותי ומשפיע, הורה חזק ויציב המעניק שלווה וביטחון. וזאת אפשר לעשות כשיש גבולות ברורים שהילד יודע מה הם. וכאן, עליכם ההורים לבחור כמה גבולות שהם עבורכם קווים אדומים ועליהם לא תתפשרו. על כל השאר, תצטרכו, בהתאם לנסיבות, להפעיל שיקולי דעת. אם תחליטו לא לוותר כלל, לא תצליחו לגייס לטובתכם את ילדכם המתבגר. אגב, כך, נוצר מרד. קירות גבוהים שתקימו יביאו את ילדכם למרוד. קיר גבוה = מרד אגרסיבי יותר. אולי אם נבין שאחרי כל ההצגה הזו יש המולה ורעש גדולים שמלווים בבלבול וחוסר מנוחה, במצבי רוח, ברגשות מעורבים של תפיסת ה-אני מול ההורה – אולי יהיה לנו קל יותר לקחת צעד אחד אחורה ולהבין שבשם כל העניינים מסביב כמו: החדר המבולגן, שעות המחשב, חוסר העזרה וכו' עומדים היחסים שלי עם הילד שלי. אולי אם נבין שזוהי תקופה חד פעמית עבורנו (ותודה לאל, גם עבורו), יהיה לנו קל להשלים עם מצבי הרוח הקיצוניים.  לדבר איתו ממקום של מה חשוב לך שיהיה ולקחת בחשבון שהוא בעדינו, בסה"כ, ושיש סיכוי שאם יהיה פה "שלום" הוא יתגייס ביתר קלות למענך. לעודד אותו על ניסיונות שלו ועל דברים שהוא עושה. לעידוד יש כוח עצום בייצור תנועה ומוטיבציה. לתת לו לרגיש שאתה לא יוצא נגדו, כדי לאפשר לו לבוא אליך ממקום אחר. מקום שלא ישפוט ויבקר אותו. מקום מכיל ומקבל. עליך להבין שההורות לילד שהוא היה נגמרה וכעת ישנה הורות מסוג שונה. הורות אחרת. בגובה העיניים, שרואה את הילד כשווה ערך (לא שווה זכויות אלא שווה ערך)  אגב, עם יד על הלב, אתם לא הייתם ככה - (או קצת מזה?)

לסיכום – מה כן ,ומה לא

מה לא:

• לא לחשוב שאתה יודע והוא לא. גם אם זה נכון, תקשורת אפקטיבית ויחסים לא ייצאו מההנחה הזו שלך.
• לדבר אליו בדיוק כפי שהיית רוצה שיפנו אליך. זה שהוא הילד שלך לא אומר שיש לך סמכות לדבר אליו ממקום כוחני,משפיל וחסר כבוד. התנהגות ודיבור כזה מראים הפגנת כוח וכוח, מה לעשות ?!, כוח מייצר כוח בחזרה.
• לא לטמון את הראש בחול ולהימנע מדיבור על נושאים חשובים כמו יחסי מין. לא למנוע מילדך להיחשף לתכנים בערוצים השונים. איתך או בלעדייך, הוא ייחשף לתכנים הללו. לכן, עדיף שייחשף לאחר שיחה והסבר שלך.
• לא לקרוא לילד לשיחה. אתה היית אוהב את זה שקוראים לך לשיחה ?

מה כן:

• לעודד את הילד על מה שהוא עושה. לחפש את כל ה"יש" שבו (גם אם קשה לראות זאת כעת).
• להבין לפני הכל, שהילד לא נגדך. הוא פשוט בעד עצמו. כרגע.
• לייצר גבולות ברורים. כשהגבולות ברורים, הילד יהיה עסוק פחות בלבדוק אותם.
• לאפשר להם "לברבר עצמם לדעת". הם עסוקים מאוד בעצמם ובעולמם ואם הם משתפים אתכם – זה סימן טוב.
• לאפשר להם להתנתק מכם כדי לחקור את עולמם.
• להקשיב להם. לאפשר להם להביע את דעתם ולכבד אותה (גם אם אתה לא מסכים לדעתו).
• לאפשר לילד שלך לחקור, לבדוק ולהתנסות (בגבולות המותר. סכנות וקווים אדומים אחרים – מחוץ לתחום)
• לגייס אותו לטובתך ממקום שמכבד, מעריך, משתף ומעודד אותו.
• להבין שיחסים טובים ביניכם יביאו לתוצאות.

בהצלחה !!!