אשם או לא אשם? 

אשם או לא אשם?

קרה לכם שחזרתם הביתה והופתעתם לגלות את האשפה מפוזרת, הספה הרוסה או השטיח מלוכלך מצרכים ואת הכלב מתחבא במבט אשם ומפוחד?

המסקנה הראשונה המתבקשת היא שהכלב מבין שעשה משהו רע ולכן נראה אשם נכון? אז זהו, שלא....

למעשה, המסקנה הנכונה והמדויקת היא שבכניסתנו לבית הכלב באופן מידי קורא את שפת גופינו, את האנרגיה שאנו משחררים ואת מה שאנו משדרים. תגובת הפחד, ההסתתרות והמראה ה"אשם" היא תגובה ישירה להתנהלות שלנו ולהתניה שנוצרה אצלו לאורך הזמן המחוברת בין כניסת הבעלים לבית לכעס או ענישתו של הכלב.

חשוב להבין כי הכלב שונה מהאדם בצורת חשיבתו ובדרך בה הוא רואה את העולם. הכלב פועל ע"י התניות הנוצרות אצלו במשך חייו וע"י חיבור סיטואציות לכדי תמונה אחת אותה יזכור ולפיה גם יתנהג בעתיד. כמו כן, זיכרון הכלב הינו חוש קצר מאוד, הכלב לא זוכר פעולות או דברים שקרו בעבר אם הם אינם מחוברים לו כהתניה, חיובית או שלילית. הגורמים אשר יעלו לכלב זיכרון מסוים מן העבר הינם ריח או תחושה וכן אם הסיטואציה תתאים לתמונה אותה צילם הכלב בזיכרונו בעבר. מעבר לכך הכלב אינו זוכר באופן יזום ואינו מסוגל לחבר פעולות שקרו בעבר להתנהגותו בהווה.  

בשנת 2009 נערך מחקר בנושא זה ע"י אלכסנדרה הורוביץ באוניברסיטת ברנרד שבניו יורק. הורוביץ רצתה לבדוק במחקרה האם התנהגות הכלב כ"אשם" היא בגלל שעשה מעשה אסור או שהוא מגיב בהתאם לשפת גופינו ולטון הדיבור שלנו ללא קשר למעשה קודם. במחקר נבדקו 14 כלבים שונים ובעליהם. כל כלב הוכנס לחדר בו מונח צ'ופר יחד עם איש צוות המחקר. הבעלים התבקש להורות לכלב להישאר ולא לגעת בצ'ופר ואז לצאת מן החדר ל20 שניות. בזמן זה, איש הצוות נתן לחלק מן הכלבים לאכול את הצ'ופר ולחלק לא ופשוט העלים אותו. לפני שהבעלים הוחזרו לחדר נאמר להם האם הכלב אכל או לא אכל את הצ'ופר ובהתאם למידע זה הם התייחסו לכלב בכניסתם חזרה לחדר. אך, המידע שנמסר לבעלים לא תמיד היה מה שאכן קרה בפועל. תוצאות המחקר הראו כי כלבים שבעליהם נכנסו כועסים וזעופים לחדר התנהגו כאשמים ומפוחדים בין אם אכלו את הצ'ופר קודם או לא, וכן להיפך, בעלים שנמסר להם שהכלב לא אכל נכנסו לחדר באופן רגיל ושמח והכלבים, גם אלו שלא אכלו וגם אלו שכן, לא הראו סימני אשמה כלל. הורוביץ מסכמת כי התנהגותו של הכלב כמפוחד, כנוע או אשם ברגע כניסת בעליו היא תוצאה של הרגלים והתניות קודמות וכן של האופן בו הבעלים נכנס לחדר ואינה קשורה לעובדה אם הכלב אכן אשם או לא במעשה מסוים.

נסו בעצמכם: פזרו זבל בחדר בו נמצא הכלב וצאו למספר רגעים. חזרו והתנהגו באופן כועס ודרמתי וראו כיצד הכלב מגיב. ולהיפך, בזמן אחר כנסו לחדר כועסים וצועקים על הכלב מבלי סיבה כלל וראו את תגובתו. כמו כן, נסו את אותו הניסוי כאשר אתם נכנסים שמחים ומאושרים לראות את הכלב וראו אם יש הבדל בתגובתו.

חשוב להבהיר, כלבים אכן מסוגלים להבין שעשו מעשה רע ואסור. תגובת הפחד או האשמה קיימת בכלבים, אך היא תתרחש אך ורק באותו הרגע בו נעשה המעשה או מספר שניות לאחר מכן. כלב שמסיים לעשות פעולה או מעשה מסוים וחולפים יותר ממספר רגעים שוכח זאת ואינו מסוגל לעשות את החיבור בין המעשה בדיעבד לעונש שיקבל או לתגובה שלנו שתגיע זמן מה לאחר מכן.

לכן, בעתיד, זכרו לכעוס, לתקן או להעניש את הכלב על התנהגות לא רצויה רק וכאשר תפסתם אותו "על חם" ולעולם לא בדיעבד.

קישור למחקר של הורוביץ: http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0376635709001004