קדימה - יוק 

אפילו לפני שנודעו תוצאות הבחירות בקדימה היה ברור: מהמפלגה הזו לא תצא הישועה. המפלגה הגדולה בכנסת – זו שהייתה אמורה להוביל את המחנה מול נתניהו – שמרה על דממת אלחוט. עכשיו השאלה היא איזו מפלגה ראויה ומסוגלת להוביל את המחנה ואיך מוודאים שהאנשים הרציניים מגיעים לקדמת הבמה.

שנות שלטונו של נתניהו שחקו את המדינה עד דק. כמעט כל ערך מרכזי שעליו התבססה ישראל הותקף בברוטאליות. השאיפה לשלום שאפיינה את ישראל שנות דור נהפכה לחרחורי מלחמה – מול איראן, מול הפלסטינים ומול העולם. שר החוץ, כמו גודזילה אחוזת אמוק, עוקר, קורע ורומס בדרכו כל בניין, כביש ואבן מיחסי החוץ הישראליים. גם את החירות שלנו כבר לא ניתן לקחת כמובן מאליו, כאשר ערוצי תקשורת שלא מוצאים חן בעיני הפריץ נתניהו ואישתו נלחמים על חייהם.

ההתקפה החזיתית ביותר הייתה כמובן על הפרנסה של מעמד הביניים ועל פת הלחם שבפינו. כמו שודד דרכים, ליפף נתניהו את ידיו סביב צווארנו. עוד גזרה, עוד רפורמה, סיבוב מהיר ונשברה המפרקת. קראנק!

הפריץ ממשיך לשבת במקומו ומספסלי האופוזיציה שקט.

קדימה, התגלתה כבלון ריק. ללא השלטון, הדבק שאיחד את בליל הפליטים תאבי השלטון התמוסס. עכשיו השאלה היא איזו מפלגה ראויה ומסוגלת להוביל את המחנה ואיך מוודאים שהאנשים הרציניים מגיעים לקדמת הבמה.

בתקופה האחרונה אני מגיע לחוגי בית רבים בכל רחבי הארץ. כמעט בכל מקום אנשים מנסים להבין איך אפשר לגרום למפלגת העבודה לחזור להיות המפלגה המובילה. מבחוץ, זה לא נראה מעשי. הבגידה של אהוד ברק וחבריו הותירה מפלגה חבולה ומדדממת. עבור רבים, זו עדיין התמונה שהם רואים בעיני רוחם כשהם חושבים על מפלגת העבודה – מפלגה קטנה, מפלגת נישה שאין לה הרבה מה לומר בנושאים מרכזיים.

אבל זו רק אחיזת עיניים: שנה אחרי שאהוד ברק עזב את המפלגה לטובת מנעמי השלטון, המפלגה חיה ובועטת, אבן שואבת לצעירים שמחאת הקיץ עוררה אותם. "כשחולה כמעט גוסס, הוא לא חולם לרוץ מרתון", אמר אראל מרגלית על מצב מפלגת העבודה בחוג בית שנערך ביום שני בחיפה. כ-40 אנשים היו שם – כולם עם דאגה כנה לעתיד המדינה ולעתיד המחנה.

 אראל מרגלית חדש יחסית בעולם הפוליטי, אבל הרקורד העסקי והחברתי שלו מרשים. כיזם המוביל בארץ הוא הקים עשרות של חברות פורצות דרך החזון והעקשנות שלו, במידה רבה, הפכו את תעשיית ההיי טק הישראלית למובילה העולמית שהיא. "בקהילה" הפרויקט החינוכי והקהילתי שהקים, משנה את חייהם של אלפי תלמידים בשכונות מוחלשות בירושלים. באמצעות מאמץ מרוכז, הש"שינים של "בקהילה" מגיעים לתלמידים המתקשים ביותר ועוזרים להם להצליח בבית הספר ומחוצה לו. מרגלית הוא במידה רבה השילוב של שני הדברים האלו: מצויינות יחד עם השקעה בקהילה ובחינוך. "מי שרוצה לדעת במה אנחנו מאמינים, שיבוא לראות מה אנחנו עושים", אמר לנוכחים.  כעת, מרגלית רץ לרשימת העבודה בפריימריס הבאים למפלגה.

כמו עוף החול

"מפלגת העבודה הייתה על סף גסיסה; אחרי שנה היא חיה ובועטת. עבור רבים היא עדיין לא בריאה מספיק כדי להציב אלטרנטיבה", אמר מרגלית. אבל אין ספק שהניתוח הצליח. המפלגה מתאוששת וצוברת כוח ממחאת הקיץ ששטפה את המדינה והציבה סדר יום חברתי- כלכלי חדש. אמנם המחאה לא הייתה מפלגתית, אבל היא הייתה התנגדות לדרכו של נתניהו. "בת קול יצאה, שיח חדש נוצר בארץ. קם פה דור שאמר שהוא רוצה להעלות את הנושא החברתי-כלכלי בנושא מרכזי", אמר מרגלית. "שלי יחימוביץ' סימנה את הנושא הזה אפילו לפני שהמחאה סימנה אותו".

וכאן טמונה ההצלחה של המפלגה לקום מאפרה כמו עוף החול. בשנה האחרונה, המפלגה מתעוררת. אלפי צעירים פוקדים את שורותיה ומתפקדים אליה. אבל זה לא מספיק. כדי להיות מפלגה מובילה, יש צורך להרים קול אידיאולוגי ברור בכל תחומי החיים. "צריך להזיז את המפלגה ממפלגת נישה למפלגת שלטון", אמר מרגלית.

 להתפקד

בכל חוגי הבית שהייתי בהם, היו אנשים שרצו לראות  את מפלגת העבודה מובילה את השיח הציבורי בכל התחומים המרכזיים בחיים בישראל. לרבים מהם לא היה מושג ירוק מה ניתן לעשות בנידון, או שלא היה להם חשק להתערב במשחק המפלגתי. אבל כדי לשנות, חייבים לשחק: צריך להתפקד למפלגה ולהכניס אליה את האנשים שיובילו את המפלגה להנהגת המדינה.

"בצד השני, פייגלין והאנשים שלו התעוררו", הזכיר מרגלית למה הדרך היחידה לשנות היא להתפקד למפלגה. "פייגלין פלוס 15,000 איש העבירו את הליכוד ממפלגת ימין מתון למפלגת מסיבת התה הישראלית". מי שמרשה לעצמו להצביע רק פעם בארבע שנים, הוסיף מרגלית, מוותר על הזכות שלו להשפיע.

ישראל סביון, מזכיר מחוז חיפה של מפלגת העבודה שהיה בחוג הבית אמר את זה יפה. "אראל ראוי להיות בהנהגה, בכוורת. אם לא תתגייסו ולא תתפקדו, הקרב יהיה קשה מאוד. בפריימריס, ההכרעה יכולה ליפול על כפר קטן בגליל או בנגב. חשוב מאוד שהציבור הרחב ילך לקלפי. אם המדינה יקרה לכם, חשוב שתלכו ותתפקדו. אם לא נראה את אראל בכוורת, בטופ, נצטער שלא עשינו את מה שצריך. שמעתם את אראל. יש לו את הרקורד ויש לו את ההוכחות ויש לו את האש. הוא הולך למרתון והוא צריך רוח גבית".

את הרוח הגבית הזו, צריך לספק למועמדים כל מי שרוצה לראות את מפלגת העבודה שוב בעמדת הנהגה.  לא מדובר רק ברוח גבית עבור מרגלית, אלא רוח גבית למתמודדים מגוונים שיודעים להעיז. מי שרוצה לראות את מפלגת העבודה כמובילת השיח הציבורי ומי שרוצה שלמפלגת העבודה תיזום ותעז גם בתחום המדיני, גם בכלכלה וגם בחינוך, צריך לדאוג לגיוון בצמרת. יש צורך להכניס אנשים טובים. מזל שבפריימריז אפשר לבחור יותר ממועמד אחד.

 "גם אני הייתי כמוכם עד לא מזמן, יודעת להגיד מה לא בסדר בכל מפלגה", סיכמה את הכל גלי צדיק, חברת מפלגה כבר מספר שנים, שנכחה בחוג הבית. "בשורה התחתונה זה לא עובד. יש כאן הזדמנות. אראל – יש בו את מה שצריך, משהו שחסר במפלגת העבודה. אם לא רוצים שמפלגת העבודה תהיה מפלגה של וועד העובדים, צריך איזון. לעזור לאנשים איכותיים שיש להם את החזון. זו הדרך לשנות".