נמצאים אנו בעיצומם של ימי ספירת העומר,אותם התחלנו למנות מיום שני של חג הפסח.
לפנינו כמה שאלות:
א] מהי מצוות הבאת העומר ולשם מה נועדה?
ב] מה מקור מצווה זו ומה הטעם בספירת ימים אלה?
ג] מדוע נוהגים מנהגי אבלות בימים אלה?
נושא הספירה מוזכר בפרשתנו:
"כי תבואו אל הארץ,אשר אני נותן לכם,וקצרתם את קצירה, והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן[הכוונה לאלומה הראשונה מקציר השיעורים]והניף את העומר לפני ה' לרצונכם.ממחרת השבת יניפנו הכהן... ולחם וקלי וכרמל[הכוונה לזירעונים קלויים באש ושבולים עם גרעיניהן בעודן לחות] לא תאכלו עד עצם היום הזה- עד הביאכם את קורבן אלוהיכם,חוקת עולם לדורותיכם,בכל מושבותיכם[חל איסור לאכול מהתבואה החדשה- טרם התאריך: ט"ז בניסן] וספרתם לכם ממחרת השבת [ממחרת יום הראשון של חג הפסח]מיום הביאכם את עומר התנופה,שבע שבתות תמימות תהיינה,עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה.. וקראתם בעצם היום הזה[הכוונה ביום חג השבועות שהוא יום החמישים לספירה]מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו.."[ויקרא כ"ג י- כ"א]
מתוך התבוננות בפסוקים הנ"ל נמצאנו למדים- כי התורה מצווה את עם ישראל בשתי מצוות:
מצווה א] הבאת קורבן העומר לכהן.
מצווה זו הייתה נהוגה בזמן שבית המקדש היה קיים ,עם ישראל נצטווה להביא את האלומה הראשונה של השיבולים מקציר השעורים- אל הכהן למחרת יום הראשון של חג הפסח, ולפני כן אסור היה לאכול מהתבואה החדשה.
מצווה זו נועדה : לפי הסבר ספר החינוך - להבעת תודה לקב"ה על כך שמידי שנה בשנה נותן בחסדו תבואה - למחיה.
הדבר נעשה דווקא ביום השני של חג הפסח כדי שלא נערבב שמחה בשמחה,כי היום הראשון נועד לזכר יציאת מצרים-הנס הגדול- יציאה מעבדות לחירות.
ויש דעה של רבי משה אלשייך[שחי בצרפת במאה ה-16] :מטרת המצווה-למנוע גאווה אצל האדם- בעת הוא מצוי בשפע כלכלי ,שמא יבוא לידי מחשבה- כי הכול בזכות עצמו ,כמו שנאמר:"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה"
לכן יש להחדיר לתודעה: כי לה' הארץ ומלואה, לפיכך בעת הבאת העומר אל הכהן, הוא מניף את העומר לפני ה' למעלה ולמטה, ולכל ארבעת רוחות השמים- כדי לסמל שהכל מעת ה' השולט על כל העולם.
ה"משך חוכמה" אומר:כי מצווה זו מטרתה לחנך את העם למען לא ישימו את הדגש רק על החיים הגשמיים והרדיפה אחר הממון והעושר,אלא גם על החיים הרוחניים-היינו האמונה בקב"ה וקיום המצוות.
מצווה ב] ספירת העומר.
על מצווה זו אומר הרמב"ם: כי מקורה מהתורה, ומצווים אנו לספור את הימים עם השבועות,החל מיום שני של חג הפסח עד חג השבועות.
לפי ספר החינוך: המצווה נועדה כדי להתכונן לחג מתן תורה ,להראות כמה אנו שמחים לקראת היום הקדוש הזה, על ידי ספירה וציפייה ,שהרי המטרה החשובה של עם ישראל היא קיום התורה, מסיבה זו ה' גאל אותם ממצרים- למען יקיימו את התורה: מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו.
מנהגי האבלות נוהגים בימים אלה:
לפי הסבר הגמרא :
"שנים עשר אלף זוגות היו לרבי עקיבא וכולם מתו מפסח עד עצרת[הכוונה לחג השבועות]..מפני שלא נהגו כבוד זה בזה.[גמרא ,יבמות,ס"ב]
ומעניין כי במשך ההיסטוריה התרחשו עוד אירועים קשים לעם ישראל,דווקא בתקופה זו.
יהי רצון שעם ישראל ירבה באהבת חינם וקיום התורה ,לא ידע עוד צער ומכאוב ובע"ה יזכה לגאולה שלמה במהרה, אמן ואמן.
תודה
ישנה מילה אחת קטנה
ערכה עולה על מתנה
מכילה רק ארבע אותיות
נוצרת בליבה הרבה כוחות.
מנעימה לאדם יומו
מרוממת מאדירה רוחו
משאירה בדרכה עקבות
שמעולם אינן נמחקות.
לפני שנים ויובלות
הוקרבו זבחים וקורבנות
להודות על הטוב לאלוקים
פירות מגדים ויבולים.
אך היום באין מקדש
נזמר בפינו שיר חדש
נודה ליושב במרומים
לשירה יצטרפו מלאכים.
הערה
השיר בהשראת פרשת אמור[חומש ויקרא]
[הבאת-העומר- ראשית הקציר אל הכוהן משמש גם להודות לה' על היבול].
אהובה קליין - אומנית מציירת ציורי תנ"ך. עוסקת בכתיבה מקראית- שירה, פרוזה. מאיירת ספרים.
