בן הזוג משגע אותך או ''הדברים הקטנים והמרגיזים'' אשר ממררים את החיים הזוגיים 

(מטעמי נוחות המאמר מנוסח בלשון זכר)

אין ספק כי ישנן סוגיות קשות ומורכבות בתוך זוגיות, כמו לדוגמא: בגידות, התמכרויות, התעללות מילולית או פיזית ועוד. אך הבעיות הנראות קטנוניות ביותר, יכולות להיות אלה אשר יחתרו תחת האהבה והקשר בין בני הזוג. הגרביים המלוכלכות על הרצפה, המגבת הרטובה באמבטיה, משחת השניים הפתוחה ועוד - הם כמו טפטוף בלתי פוסק של ברז דולף, אשר יכול לשחוק כל רצון טוב העומד בבסיס  מערכת יחסים. מהר מאוד מרגישים לא אהובים, לא מובנים, מואשמים בביקורתיות ייתר ובשתלטנות. האינטימיות הופכת לזכרון הולך ומתרחק.

יחד עם זאת, גרויים הם בלתי נמנעים. קשה למצוא בן זוג שהרגליו והעדפותיו יהיו דומים לחלוטין לשלך. האתגר הבסיסי במערכת יחסים הוא לדעת לנהל משא ומתן שיאפשר לחיות טוב יותר עם "ההרגלים המרגיזים" באופן שלא יגרום לריחוק וישמור על הקירבה והאינטימיות. כאשר ישנם קשיים בנישואין, זוגות רבים על "הדברים הקטנים והמרגיזים" ולא על הנושאים המרכזיים שאינם עובדים במערכת היחסים.

לכל אחד מאיתנו יש ערכים שונים, אמונות ודרכים שונות להתבונן על העולם, אנחנו מצפים לדברים שונים זה מזה. כמו כן, הבדלים נובעים ממזג שונה, מחינוך, מתרבות, מחוויות במשפחת המוצא וכו'. תבניות אלה טבועות עמוק בתוכנו וקשה לשנות ולעקור אותן.

לעיתים שפורפרת משחת שיניים פתוחה, היא רק שפורפרת פתוחה, בלי הרבה פרשנויות. אך אצל זוגות וותיקים, אותם הגרויים הקטנים הם הקוד לקשיים הגדולים יותר במערכת היחסים. הדבר דומה לקוביות קרח קטנות המתחברות לקרחון גדול. קוביית קרח אחת לא מזיקה, אבל כאשר היא מצטרפת לקוביות נוספות היא הופכת לגוש גדול  שקשה להתמודד איתו. משחת השיניים אולי מרגיזה אבל לא מזיקה. מה שמזיק הוא הפרשנות שאנו נותנים למשחת השיניים הפתוחה.

ל"דברים הקטנים והמרגיזים" יש תכונה שלילית. הם צוברים עוצמה כאשר אנו נותנים להם משמעות שונה בתודעה, בהבנה ובפרשנות. כאשר מוסיפים אותם כעדות לפגם באישיות של בן הזוג או כוונות זדון - נוצרת בעיה. מצטיירת  תמונה של בן זוג אנוכי, לא מתחשב, מרוכז בעצמו ושהצרכים שלו בעדיפות ראשונה.

אנו לא באמת חיים עם בן הזוג, אנחנו חיים בעיקר עם בן הזוג בראש שלנו. לאט לאט מתחילים לחפש עדויות לכך שבן הזוג שקוע בעצמו וכמה לא מפתיע שאם מחפשים, מוצאים עדויות לכך. משך הזמן התפיסות שלך אודות בן הזוג משתנות: הוא הופך מבן זוג אידיאלי לפחות אידיאלי.

אבל אם רוצים להשאר במערכת יחסים, משהו צריך להשתנות. מה שצריך להשתנות זה את/ה.  כל מטרד במערכת היחסים הוא דו סטרי. הנטיה, היא להתבונן במה אנו מקבלים במערכת זוגית ופחות במה אנו תורמים למערכת זו. לא משנה כמה מתסכלת התנהגותו של בן הזוג, מה שמשנה היא הפרשנות שאנו נותנים להתנהגות זו. "הדברים הקטנים והמרגיזים" קיימים בכל אחד מאיתנו ללא יוצא מן הכלל, היכולת להתגבר עליהם קיימת בנו. כאמור, הדבר בתלוי בפרשנות שאנו נותנים להם.

ברצוני להרחיב לגבי מספר תפיסות ופרשנויות שאנו נותנים להתנהגויות של בן הזוג שלנו:

*       הוא/היא עושים זאת במכוון - כאשר אנו מתייחסים לכל גירוי ו/או פעולה, מכוונת או מקרית, מודעת או לא מודעת, באופן אישי וכסימן לכך שבן הזוג התכוון להרגיז, שלא איכפת לו ממני ואני לא בראש סדר העדיפויות שלו. במצבים בהם אנחנו לא מקבלים מה שרוצים - הפרשנות היא שבן הזוג לא אוהב אותנו מספיק, משום שאם היה אוהב אותנו הוא היה משנה את הרגליו ה"מעצבנים" וכדומה.   למרבה הצער, רוב ההתנהגויות שלנו הן לא מודעות אלא אוטומטיות ולא תמיד לוקחות בחשבון את בן הזוג.

ההרגלים וההתנהגויות המרגיזות אצל בן הזוג עלולה לפתח "אלרגיה" רגשית, בדיוק כפי שיש אלרגיה גופנית. חשיפה ראשונה למקור האלרגיה יוצרת תגובה קלה יחסית. חשיפה מתמשכת למקור האלרגיה מחריפה את הסימפטומים. לכן, בני זוג במערכות יחסים ארוכות "מתפוצצים" על דברים שנראים כביכול בלתי משמעותיים. כשאני מטפלת בזוגות אני נוכחת כיצד מגבת רטובה על הרצפה יכולה לגרום לדרמה ענקית בחיי זוג ומשחררת תגובתיות ייתר, רגשות כאב, תסכול וכעס.

אפשר לנסות ולעשות שינוי בהרגלים ובתגובות. אחת הדרכים היא לנסות להסביר ולדבר על הדברים באופן שאפשר להקשיב להם. במידה ובכל זאת לא חל שינוי, משום שבן הזוג לא מסוגל לעשות את השינוי המתבקש, זה הזמן לחשיבה מחדש.  זה הזמן להזכיר לעצמנו מה חיובי ומזין בקשר ומה אנו עלולים להפסיד בכעס, בהרחקה  ובעויינות  שלנו. אם בן הזוג איננו מצליח לשנות את הרגליו, תנסח ותגדיר לעצמך מחדש את הנושא. שינוי נקודת המבט לא יכולה לשנות את "הדבר המעצבן", אבל יכולה לשנות את הדינמיקה של מערכת היחסים כולה.

*       הוא/היא מרגישים לא אהובים - כאשר בן הזוג מגיב בניתוק לנוכח כעס, או כאשר הופכים את המריבה לקולנית ותוקפנית, התגובות הן אלה שגורמות לנו לפרשנות בה חשים לא אהובים. צעקה היא, לעיתים קרובות, זעקה לעזרה - "אין לי יכולת לעזור לעצמי, אני נבהל ומגיב בחוסר שליטה". כניסה למצב בו אנו מנסים להבין מה האחר מרגיש, ממקום חם, אוהב ומכיל, עשויה לשנות תגובות ודפוסים אלה.

כאשר בן הזוג מגיב אליך בתוקפנות אשר גורמת לתחושה שאינך אהוב, זה הזמן לשוחח ולבוא עם "הברקה" שתעביר את כובד המשקל מהכעס ליכולת לשוחח באופן שמאפשר נינוחות גדולה יותר. לעיתים יש צורך שאחד הצדדים יבוא עם "אמירה שוברת קרח". במקום להגיב בהתגוננות ובצעקות חזרה, לא משנה כמה אתה פגוע, קח "פסק זמן" אל תגיב. כאשר כועסים מאוד, בני זוג לא מסוגלים לתמוך אחד בשני ואומרים דברים שלא התכוונו אליהם. להרגיע את עצמך ואת בן הזוג, זה מה שצריך באותו רגע. לפעמים הצהרה על אהבה, בדיחה או אמירה מצחיקה היא "שובר קרח" יעיל.

*       הוא/היא מרגישים לא מוערכים - גישה של רצון טוב הכרחית בכל מערכת יחסים, הדבר גורם לנו למוטיבציה לגרום לבן הזוג להיות מרוצה. זאת במטרה, בין הייתר, לזכות בהערכה והוקרה על מאמצינו. אבל כשאנו מרגישים שמאמצינו לא זוכים לתשומת לב ראויה, או גרוע מכך שבן הזוג שם לב רק למה שאיננו עושים, אנו מאבדים עניין בהשקעה שתורמת למערכת היחסים. אנחנו נפגעים, כועסים ומרגישים שלוקחים אותנו כ"מובן מאליו".

כל אחד מאיתנו מרגיש מוערך מדבר אחר, אי אפשר להניח שבן הזוג שלנו יודע על מה אנו מדברים ומה מבקשים. לכן, חשוב להזכיר את מה שעשית ולציין אותו. יש לכך שתי סיבות: אנו לוקחים אחריות ושליטה על הרגשות שלנו וכן לא נשארים עם הדפוסים הישנים, בהם מחכים להערכה של בן הזוג ומטבע הדברים, מרגישים מתוסכלים וכועסים. חשוב לצמצם את תחושת הקורבנות וחוסר האונים שאנו לוקחים או בוחרים, לנוכח האטימות או חוסר הרגישות של בן הזוג.

כשאנו רוצים לתקן, אנו צריכים לתקן גם משהו בתוך עצמנו. אנו מתמקדים בלקויות של בן הזוג, כאילו הדברים מושרשים  ולא ניתנים לתיקון. לכן, גם תמצא הרבה מאוד סימנים לכפיות טובה. המשמעות שאנו נותנים למעשיי בן הזוג, נובע מתוך הכאב והפצע שאנו חיים איתו מרבית חיינו. מכאן שבפעם הבאה כשבן הזוג יבקש מאיתנו להוריד את האשפה, לא נגיב ב"אני לא העבד שלך" וכדומה, אלא נזכר ברצון הטוב שהניע את תחילת הקשר שלנו.  

*       הוא/היא מרגישים נשלטים על ידי בן הזוג - כאשר בקשה של בן זוג, מקבל פרשנות של נסיון לתת לנו פקודה ולשלוט בנו, הדבר מהווה בעיה. אחת התלונות המרכזיות בזוגיות היא ההרגשה שהאחר שולט בך. הבעיה האמיתית היא לא ההתנהגות של בן הזוג שלך, אלא הדרך בה אתה מתייג אותה. אצל חלק מהאנשים אותה חוויה של שליטה יכולה להתפרש כאהבה, דאגנות ואיכפתיות. האמנות במערכות יחסים היא לתת פרשנות אחרת לדברים, גם אם בן הזוג לא שותף להם. אין מדובר בהכחשה של קשיים אלא בהבנה שכדי שמערכת יחסים תעבוד טוב, ההנחה הבסיסית צריכה להיות שבן הזוג רוצה את טובתנו. במקום לראות את בן הזוג כשתלטן, אפשר לנסות ולהבין מה המניע מאחורי התנהגותו. לדוגמא: כאשר לבן הזוג חשוב לנהל את העניינים הכספיים של הבית "ולשלוט" על ההכנסות וההוצאות, המניע עשוי לנבוע מתוך דאגה להתנהלות המשפחה, חרדות הנובעות מזכרון מוקדם יותר וכו'.  במקום לחשוב במונים של שולט ונשלט אפשר לחשוב במונחים של בן זוג מגונן מידי, או מונע מפחד וחרדה. במקום לנסות ולשנות את התנהגותו של בן הזוג, אפשר לחשוב מה בן הזוג שלך חסר, הגורם לו להתנהגות זו, כמו לדוגמא החשש מפני פרידה, לא מרגיש מספיק נאהב, נושאים כספיים שהיו במשפחת המקור וכו'.

פעמים רבות כאשר אנו מסבירים לבן הזוג שלנו מה המקור ל"אלרגיה הרגשית" שאנו חשים לנוכח התנהגותו, הדבר מביא להבנה טובה יותר של המערכת הזוגית. בדרך כלל, הפרשנות שאנו נותנים למצבים שונים, נובעת מהעבר ומההיסטוריה שלנו. כאשר אנו משוחחים על כך עם בן הזוג שלנו, אפשר למצוא דרך "לרפא" את פצעי העבר - שלה ושלו.

*       יש לו/לה אופי קשה והוא לא יכול להשתנות - זו נבואה, שבדרך כלל, מגשימה את עצמה. "התנהגויות מעצבנות" נובעות מהבדלים בין בני הזוג. כשאנו מתלוננים על בן הזוג שלנו אודות התנהגות מסויימת, עלול להיות שבן הזוג יתלונן עלינו בדיוק על אותו הדבר, אבל להיפך. לדוגמא: כאשר אחד מבני הזוג ייתלונן על האחר שהוא מאחר כפייתי, בן הזוג האחר יתלונן על דייקנות כפייתית.

כעס רב יכול להימנע על ידי ההבנה שאנחנו שונים זה מזו ולהיפך, כשאנו מקבלים שזה בסדר להיות שונה, אפילו בלתי נמנע להיות שונה, שאיננו חייבים לחשוב ולפעול בדיוק אותו הדבר - זו היא קבלה חיובית המעשירה את הזוגיות. כמעט תמיד אנו עושים את הטעות ומניחים שלבן הזוג שלנו יש את אותם צרכים שיש לנו, או שאנו נותנים פחות תוקף והכרה לצרכים של בן הזוג.  גם כאשר יש לנו כוונות טובות, אנחנו מחוברים יותר לצרכים של עצמנו מאשר של בן הזוג.

כדי לעזור להתגבר על הכשלים ה"מעצבנים", בני הזוג לומדים בטיפול כמה אישיותם ואופיים שונים והכעסים נובעים מהבדלים אלה. עבור זוגות רבים, שימת הלב והדגש להבדלים ביניהם, עוזרת להפסיק "להילחם"  בהבדלים, ללמוד להכיל אותם ולעיתים אף ליהנות מהם. על שני בני הזוג ללמוד לקבל את ההבדלים ולא לכעוס ולהיות מתוסכלים בגינם.

*       תחושת חוסר הגינות או "אני פרייר שלו/שלה" - אחד ההיבטים הקשים ביותר של מערכת זוגית, היא תחושת חוסר ההגינות והתחושה שהמערכת הזוגית מונעת על ידי אינטרסים אישיים. כמו לדוגמא: מי ניקה את הבית יותר פעמים? אצל איזה מההורים מבקרים יותר? מי מגיע מוקדם יותר מהעבודה כדי לשמור על הילדים? היא/הוא נשארים בעבודה עד מאוחר כדי להגיע הביתה כשהכל כבר רגוע ומאורגן ועוד.

בטיפול זוגי, חוסר ההגינות עולה במלא העוצמה. אחד מבני הזוג מרגיש שהוא עושה "הכל" והאחר "כלום", מרגיש שרק בזכותו הבית ממשיך להתקיים, מתנהלת פנקסנות בלתי פוסקת. אבל כמו כל דבר, מדובר  בפרספקטיבה ופרשנות.

כמה אירוני כשזוגות מנסים לחיות באופן הוגן וסימטרי, פחות מאושרים. מחקרים מצביעים על כך שזוגות המנסים להקפיד על חלוקה הוגנת, מבלים את רוב זמנם במדידתה והשוואה, כדי שחלילה אף אחד מהצדדים לא יצא "מקופח".

חשוב שכל אחד מבני הזוג ירגיש שהוא נותן ומקבל, פחות או יותר, במידה שווה אם כי בתחומים שונים. חלוקת אחריות תוך התחשבות בצרכים וביכולות של כל אחד מבני הזוג, יכולה לבטל את התחרותיות והפנקסנות המתקיימת בין בני הזוג בקשר לנתינה. על בני הזוג לחלק ביניהם את המטלות השונות באופן שיביא לידי ביטוי הוגנות ביחסים ומתוך הכרה ביכולות ובצרכים השונים. יחד עם זאת, לא מספיק שתהיה תחושה של הוגנות, צריכה להתלוות לעשייה גם תחושה של שמחה וסיפוק. לשם כך יש לגלות גמישות ויכולת שינוי. כמו לדוגמא: תסכימו לעשות לפעמים מה שהיא רוצה וצריכה ולפעמים מה שהוא רוצה וצריך ובנוסף, תנסה להינות מהשינוי.  

*       היא/הוא ביקורתיים כלפי כל הזמן - בכל מערכת זוגית עשויה להיות ביקורת כלפי בן הזוג. אבל, ביקורת היא מרכיב מסוכן בזוגיות כאשר היא חוזרת על עצמה. ביקורתיות עלולה לחבל ולכרסם בכל מערכת יחסים, באופן איטי אבל בטוח. ביקורתיות יכולה לגרום לאנשים להרגיש מותקפים, לא אהובים, לפגוע בערך העצמי של ה"מבוקר" הגובל בתחושת התעללות. במחקרים נמצא כי גברים מביעים ביקורת באופן פחות מילולי ויותר באמצעות שתיקות המרגיזות את בת הזוג, ביטויים גופניים המצביעים על חוסר שביעות רצון וכדומה, לעומתם, נשים נוטות להשמיע את תלונותיהם באופן ביקורתי וישיר. הן אומרות לבן הזוג בדיוק במה ואיך הוא צריך להשתנות. אבל, לדאבוננו, גישה זו איננה מביאה לשינוי המצופה. שיחות המתחילות בביקורתיות גורמות לנו "לסגור את החלון" ולא להקשיב בראש פתוח ומסתיימות בכעס.

ביקורת עלולה להיות עקיפה ולא ישירה - להיות מבוטאת באופן ציני, סרקסטי, התנהגותי (שתיקה והתרחקות לדוגמא). נדנוד בלתי פוסק לגבי כל דבר הוא למעשה סוג של ביקורת המטרידה במיוחד גברים, החווים את בן הזוג כביקורתי. חשוב להדגיש שאין הדבר אומר שיש להימנע מלומר מה מרגישים, המטרה היא לא להפסיק את התקשורת לגבי נושאים מהותיים וחשובים בחיי בני הזוג. אלא, להשתמש בדרכים מעשיות יותר כדי לאפשר הקשבה פעילה ןבונה של הצרכים השונים.

זוגות מניחים שתקשורת טובה לזוגיות וככל שיש יותר תקשורת כך יותר טוב. הדברים נכונים בחלקם. אצל רוב הזוגות הקשיים נובעים לא בשל חוסר תקשורת, אלא לעיתים בשל תקשורת ייתר. זוגות רבים נקלעים ל"ריקוד זוגי" של תלונות החוזרות על עצמן ושל ביקורתיות חוזרת. לכן, לא תמיד חשוב כמה אומרים אלא איך אומרים את הדברים.   

במילים אחרות, כל שינוי יכול להעשות כאשר אנו משנים את נקודת המבט שלנו על הדברים.