למה זה לא תמיד מצליח ? 

למה זה לא תמיד מצליח

כמה פעמים הבטחתם לעצמכם, ממחר דיאטה
ואפילו הצלחתם לעבור את היום הראשון והשני, אבל ביום השלישי "זייפתם" שכחתם, פספסתם.

כמה פעמים קרה לכם שהבטחתם לעצמכם ממחר אני מתחילה להפעיל את הגוף שלי.
 אני נרשמת לחוג-יוגה, פילטיס, שחייה, הליכה או כל פעילות ספורטיבית אחרת .
ושוב בשבוע הראשון באתם מוכנים עם בגדי ספורט חדשים, כי לא נעים לבוא עם הטירנייג הישן. ואפילו
השקעתם בנעלי ספורט חדשות כי הישנות כבר היו בלויות.
בשבוע השני עוד באתם עם מוטיבציה.
בשבוע השלישי הצלחתם איך שהוא להוציא את עצמכם מהחימום והנינוחות של הבית
לשיעור הרביעי כבר ממש לא התחשק לכם להתאמץ.

שביל מה הרי כבר 4 שיעורים ולא ירדתם גרם...
אז גם להתאמץ וגם שלא תהיה לכך תוצאה שנראית לעין 
חבל על המאמץ!

כמה פעמים זה קרה לכם?

לי זה קרה אין ספור פעמים!

אני מבטיחה לעצמי לחיות "בריא" כמו שכולם אומרים,
ובסופו של דבר אני נשאבת אזור הנוחות ושוכחת את ההבטחה שהבטחתי לעצמי

אז מה עושים ,איך עוברים את המחסום הזה.?

על מנת להצליח במשימה שהצבנו לעצמנו ולא חשוב כרגע איזו משימה זו

קודם כל עלינו לצאת לדרך

לפעמים עושים הכנות על הכנות על הכנות ותמיד יש מעיין הרגשה שעדיין אנחנו לא מוכנים
לא צריך לחכות שהכול יהיה מושלם כי
א. אין דבר כזה
ב. זה  רק מושך את הזמן .
ברגע שאתם מרגישים שאתם מוכנים ב80% זה מספיק טוב לצאת לדרך.
עם היציאה לדרך תשתפרו ותגלו איך ניתן להמשיך ולהשתפר.

תוך כדי היציאה לדרך, למרות שאנחנו מוכנים רק ב 80% 
יש מעיין הרגשה טובה של התחלה של יצירה
של פתיחה של ערוץ חדש, שנותנת מוטיבציה עם זה שהחלטנו להקדיש לעצמנו את הזמן והאנרגיה .
יש מעיין הרגשה פיזית של תקווה של ראיית דרך חדשה.

אך איך משמרים את התחושה הזו?
הרי המשימה לא קלה והיא לוקחת מאיתנו  הרבה אנרגיה, כוח, זמן
מה עושים על מנת להמשיך במשימה שלא תמיד היא כל כך מעניינת 
כמו פעילות גופנית שהיא חד גונית ומתישה.
איך וצרים את הרצף הזה????

אז אמרנו קודם שהדבר החשוב הוא לצאת לדרך

הדבר השני החשוב הוא לעשות!

פשוט ללא מחשבה על מה זה יעשה לי ולחפש תוצאות כבר בימים הראשונים,
להבין שהדרך היא בעצם העניין ולא רק להגיע למטרה

כמו שיוצאים לטיול , יש מטרה שרוצים להגיע אליה, אך כל המשמעות שלהגיע אל המטרה היא
הדרך שעשינו.
ואם תנסו להיזכר בחוויות מהטיולים שלכם תגלו שאת זוכרים את המהמורות
את הקשיים ולאו דווקא את היעד הסופי כחלק הכייפי של הטיול.

הדבר החשוב ביותר הוא- לסלוח!

לסלוח לעצמנו כשאנחנו "נכשלים" או לא זוכרים, או מפספסים
כי מי לא היה בסיטואציה ,שקשה לנו ואנחנו בסוף עושים אך למחרת כבר היה יותר מידי קשה ודילגנו
אח"כ פשוט שכחנו, ואז ויתרנו.

תמיד תנו לעצמכם הזדמנות שנייה,
כך אתם גם מנוסים יותר מבחינה פרקטית וגם התנסתם וראתם שהשד לא נורא כל כך.

אז תסלחו לעצמכם !
אבל עם הבטחה שמחר הוא יום חדש ואפשר להמשיך את המשימה
גם אם פספסתם לכמה ימים אל תוותרו לעצמכם!

תסלחו לעצמכם אך אל תוותרו לעצמכם !
בהצלחה!