רישום פלילי לא נמחק באמת לעולם - למה זה מרגיז ולמה זה לא נורא 

רישום פלילי זה לכל החיים

משמעות המחיקה של הרישום הפלילי איננה מחיקה פיזית אלא מחיקה משפטית. חוק המרשם הפלילי מאפשר למשטרה להשאיר בידיה רישום של הרשעות שנמחקו, והפרקטיקה הזאת עמדה גם במבחן בג"צ. מרשם פלילי כולל רישום אודות כל הליך פלילי שנוהל בבית משפט, והסתיים בתוצאה שאיננה זיכוי. במרשם הפלילי נכללות הרשעות, צווים ללא הרשעה, החלטות לפי חוק הנוער, והחלטות כי נאשם מסוים לא כשיר לעמוד לדין.

כל ההרשעות והרישומים הללו נמחקים בשלב מסוים מכוח חוק המרשם הפלילי, או על פי חנינת הנשיא. חשוב להדגיש – חנינת הנשיא מביאה לאותה תוצאה כמו מחיקה על פי החוק. ההבדל הוא רק שהנשיא מקצר את תקופת המחיקה הקבועה בחוק, אבל גם במצב של
חנינה הרישום לא נמחק פיזית.

אז מה נותנת המחיקה?

רישום שנמחק נחשב כאילו מעולם לא היה. מותר לבעל הרישום להשיב בכל מצב כי אין לו עבר פלילי והוא לא ישא באחריות בשל כך. כלומר, ההצהרה  "אין לי עבר פלילי" או "מעולם לא הורשעתי" נחשבת נכונה לאחר שהרישום נמחק.

בנוסף, המשטרה לא מעבירה את המידע הזה החוצה, אפילו לגופים שרשאים לקבל מידע מן המרשם הפלילי. הרישום הפלילי המחוק עדיין מתגלה כאשר נערכת בדיקה בתוך גופי הבטחון עצמם (משטרה שב"כ וכולי), אבל גם בתוך גופים אלה יש הגבלות על מי מורשה לראות את הרישום הפלילי המחוק, ובאילו תנאים.

"תעודת היושר", דהיינו המסמך אשר מועבר מן המשטרה לשגרירויות זרות או לגופים המעניקים רשיונות, אינה כוללת רישומים מחוקים, כלומר הרשעה שנמחקה כבר אינה מכתימה את תעודת היושר.

למה זה בכל זאת מפריע?

כי אנחנו אנשים עם רגשות...

רוב מי שהורשע במשהו אי פעם בחייו לא אוהב את הכתם הזה, של המשפט הפלילי, בחייו. אנשים רוצים לדעת שיש דרך, כלשהיא, למחות לחלוטין את זכר המשפט. יש משהו מתסכל מאוד בידיעה שלא יעזור הזמן, ולא הנשיא ולא החנינה, הכתם תמיד ישאר.

בנוסף, אדם מקבל לעיתים תזכורות לרישום המחוק שלו: כאשר מקבלים בתחנת המשטרה תדפיס רישום פלילי, התדפיס הזה מכיל גם את הרישומים שנמחקו וההערה הקטנה על המחיקה לא ממש מעודדת כאשר מול העיניים עדיין מתנוססים פרטים מלאים על העבירה, העונש, ויתר פרטי המשפט.

עוד תזכורות יכולות לצוץ בכל אינטראקציה עם המשטרה: בבקשות לרשיון נשק, בבקשות לסמכויות שיטור, בהגשת תלונה או בעמידה לחקירה, בבדיקת רשיונות שגרתית ועוד. אמנם, הרישום אמור להיות נגיש רק לחוקרים בכירים, אולם בפועל גם שוטרים זוטרים יכולים לדעת שהיה גזר דין בעבר.

מה עושים?

ברמה העקרונית, צריך לקוות שהסדור החוקי ישתנה מתישהו ותיפתח דרך למחיקה פיזית של הרשעות ישנות. כדאי לעודד אזרחים ועורכי דין להמשיך ולתקוף את הנושא בעתירות לבג"צ, וכן לפעול לשינוי חקיקה שתאפשר מחיקה פיזית של רישום פלילי.

ברמה האישית שני דברים יכולים לעזור: יעוץ משפטי שיקיף את תחומי החיים ונקודות החשש האישייים של כל אחד. ידע הוא כוח, חשוב לדעת בדיוק מי יכול לראות את הרישום ומי לא. הדבר השני, ברמה הרגשית, להבין שהרישום הוא רשומה מוסדית טכנית. לא שונה מכל מאגר מידע אפרורי של משרד ממשלתי. זאת לא תעודת היושר האמיתית, הרישום הזה לא מגדיר מי את, והשיפוט האמיתי
של המוסריות, האופי הטוב הצלחתך והתנהלותך בעולם נמצא, כמובן ,מחוץ לידיה של משטרת ישראל.