בשנת 1939, החלו תחנות הרדיו בגרמניה להשמיע שיר בשם "הנערה מתחת לפנס".
היה זה שיר נוגה, שתיאר געגועים עזים של חייל צעיר לנערה בשם לילי מרלן. הנערה נותרה מתחת לפנס, בשער המחנה, ממנו יצא החייל לחזית.
שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס, שמע את השיר ואסר על השמעתו.
געגועים לנערה שנותרה בבית, כך הבין ובוודאי גם צדק, עלולים לפגוע במוטיבציית החיילים לצאת לחזית ולהקריב את עצמם למען המולדת.
שנתיים לאחר מכן, הצבא הגרמני כבש את יוגוסלביה והפך את רדיו בלגרד לתחנת שידור צבאית.
הגנרל הגרמני, ארווין רומל, שאהב את השיר האסור, הורה לפיקודיו בתחנה לשלב אותו בשידורים.
השיר הושמע מידי לילה, עם סיום שידורי התחנה, חמש דקות לפני השעה עשר.
מלחמת העולם השנייה, כידוע, הייתה בעיקרה מלחמת חפירות. השיר הועבר מהרדיו אל החפירות ברמקולים. מאחר והרמקולים היו כה חזקים והצבאות היריבים כה קרובים זה לזה, השיר נשמע היטב גם בחפירות של חיילי בנות הברית, מהעבר השני של קו החזית.
וכך העדויות מספרות כי בכל לילה, בשעה 9:55, כל החיילים נצרו את האש. התותחים הפסיקו לרעום. החיילים משני צדי המתרס הקשיבו לשיר בדממה.
מיד עם סיום השיר, התחדשה האש במלוא עוזה.
השיר זכה לתרגום לשפות רבות, אפילו לעברית, על ידי אברהם שלונסקי:
רוח סתיו נושבת, פנס רחוב זועק
מהר אל הרכבת, כל הגדוד צועד
זיו עיניך הבהיר, מבין אלפי בנות העיר
אני חולם רק לילי, אה לילי מרלן.
הנה עוד הוכחה, על יכולתה של הכמיהה לאהבה, לחלץ אותנו מהשנאה.
לקראת חג החרות, גם אנו מבקשים לברך כל אחד ואחד מכם בחג מלא שמחה.
ושרק אהבה תקיף אתכם.
בברכה,
חיים קליר וצוות המשרד
נ.ב. הדברים מתוארים בסרטו של פאסבינדר משנת 1981. הינכם מוזמנים להיכנס ולצפות.
המשרד ממוקם בבית שרבט, רחוב קויפמן 4 ת.ד. 50092 תל אביב 61500.
טלפון: 03-5176626, פקס: 03-5177078.
סלולארי: 054-4400005
למשרד סניפים במודיעין: 08-9714884
ובחיפה: 04-8524531
