נישואים מעורבים - האם זה אפשרי ? 

נישואים מעורבים – האם זה אפשרי?

אתם קצת חושדים; התיאבון המיני הנורמאלי שלכם נראה לבן או בת הזוג שלכם מוגזם. בן או בת זוגכם אינם מעוניינים בכם מינית ומתנהגים כאילו פעילות מינית מגעילה אותם. הם נעשים חשאיים ונתונים למצבי רוח יותר ויותר. שמתם לב שהם מסתכלים על בני מינם בצורה שונה. ואז אתם מגלים את האמת, שבן או בת זוגכם הומוסקסואליים או ביסקסואליים. עולמכם נהפך על פיו; בן או בת הזוג יוצאים מהארון, ואתם מוצאים את עצמכם נדחפים לתוך ארון של סודיות, משבר, ולחץ נפשי. על אף שאתם מרגישים אולי לבדכם, מבודדים ומבוישים, המצב ממש לא כזה. זוגות עם אוריינטציה מינית מעורבת הם זוגות שבהם אחד מבני הזוג הוא הומוסקסואל, לסבית, ביסקסואל, או טרנס-ג'נדר. אין לנו סטטיסטיקה בישראל, אבל באפשרותנו להעריך על פי מחקרים בצפון אמריקה ולהניח שהאחוזים כאן דומים.

על פי "רשת בני הזוג הסטרייטים", ההערכה היא שישנם עד שני מיליון זוגות עם נטייה מינית מעורבת בצפון אמריקה. כשבני או בנות זוג הומוסקסואליים, לסביות או ביסקסואליים יוצאים מהארון, שליש מהזוגות נפרדים מייד; שליש נוסף נשארים יחד עוד שנה או שנתיים, חושבים מה לעשות, ולבסוף מתגרשים; השליש הנותר מנסה להמשיך ולשמור על הנישואים. חצי מתוך הזוגות האלה מתגרשים, ואילו החצי השני (17% מהמספר הכולל) נשארים יחד שלוש שנים או יותר. נוכל לסכם את העובדות האלה, ולומר שהגילוי שאחד מבני הזוג הוא הומוסקסואל מוביל פעמים רבות לגירושים, אבל לא בהכרח. המצליחים ביותר בודקים מחדש את מערכת היחסים שלהם לאור הנטייה המינית, ואילו המצליחים פחות מנסים לשמר את הנישואים כפי שהיו לפני כן. רוב הנישואים שמצליחים לשרוד הם או נישואים פתוחים, שבהם איש מבני הזוג אינו מצפה לנאמנות מבן הזוג השני, או נישואים מונוגאמיים, עם או בלי יחסי מין.

הנישואים המעורבים נפוצים הרבה יותר ממה שנדמה לנו, שכן אנשים אינם מדברים על הנושא בפתיחות, ממש כמו שאינם נוטים לשתף יותר מדי ברומאנים שלהם מחוץ לנישואים. קשה להשיג סטטיסטיקה ישירה ואמיתית בגלל הסטיגמה המעורבת כאן. הנה עוד קצת סטטיסטיקה מאמריקה:

20% מהגברים ההומוסקסואלים באמריקה נמצאים בנישואים הטרוסקסואלים. 50% מכלל הגברים ההומוסקסואלים באמריקה הם אבות לילדים. 40% מכלל הלסביות באמריקה נשואות לגברים. ל- 75% מכלל הלסביות יש ילדים. ניתן לומר שנישואי הטרוסקסואלים להומוסקסואלים הם כנראה נפוצים הרבה יותר משאנו חושבים, ואם נוסיף לכך אנשים עם נטייה מינית ביסקסואלית, האחוזים יגדלו אף יותר.

מחקר על 26 גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים הצביע על כך שישנן שתי סיבות נפוצות לנישואים: אחת, שזה נראה להם טבעי, והשנייה היא התשוקה לילדים ולחיי משפחה. הניו יורק טיימס דיווח ש"בסך הכול אלה אינם נישואי נוחות או מאמצים ציניים ליצור כיסוי. גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים ממשיכים להתחתן מסיבות רבות; את רבים מהם מדרבנת לא רק האפליה, אלא גם ציפייה ותקווה , דו-המשמעות הרב שכבתית של אהבה מינית, וחיבה אותנטית. "מקצת הנישואים אינם ניסיונות נאיביים לאהוב מישהו אחר שנטייתו המינית שונה. יש הנכנסים לנישואים האלה במטרה להסתיר את האוריינטציה המינית שלהם. נישואים אלה מתפרקים כשהאמת יוצאת לאור.

אבל על פי ניסיוני בשלושים השנה האחרונות, אלה גברים ונשים שבאמת אוהבים את בני זוגם. הם מתאהבים בהם, הם מביאים ילדים לעולם, הם נמצאים בהתרגשות הרומנטית הכימית, ואז, כשהשנים חולפות, ההתרגשות מתנדפת והזהות ההומוסקסואלית שלהם מתחילה להופיע. זה לא שהם רוצים לגרום נזק.

למשל, אלון ורוני היו החברים הכי טובים בכל שנות התיכון. רק מאוחר יותר, כשנפגשו בטיול במזרח, הם התאהבו. אז כבר היו לאלון תהיות על זהותו המינית. הוא כבר שיתף בהן את רוני כשהיו בתיכון, ושוב בזמן הטיול. אבל במשך הטיול שלהם עברה מערכת היחסים שלהם מחברות סתם, לחברות רומנטית ומינית. כשבאו אלי, ביקשו עזרה בנישואים למרות התחושות ההומוסקסואליות של אלון. הם הכינו תכנית נישואים שאפשרה לאלון להביע את הצד ההומוסקסואלי שלו, אבל יצרו לעצמם כללים שהגבילו עד כמה הקשרים ההומוסקסואליים ייכנסו לחיי הנישואים שלהם. לדוגמה, רוני לא רצתה לשמוע על הרומנים שלו, והייתה מרוצה כל עוד הוא היה מסוגל ומעוניין לעשות אתה אהבה. היא מידרה את חייה כך שהצד ההומוסקסואלי שלו לא יהרוס את חיי הנישואים שלהם.

ישנם הומוסקסואלים שטוענים לסיבות רוחניות או דתיות לכך שהתחתנו. גבר הומוסקסואל אמר ש"זהותו הרוחנית" הייתה תמיד "נישואים ומשפחה". רבים מסתירים את נטייתם המינית מבני זוגם, ואילו אחרים מספרים לבני הזוג לפני הנישואים, ומספר מפתיע של אנשים יודעים למה הם נכנסים. פעמים רבות יש לבן הזוג ההטרוסקסואלי סיבות טובות להתחתן עם אדם שהוא הומוסקסואל בגלוי. ייתכן שהם באמת אוהבים את אותו אדם, אולי הם מרגישים שהחיים יהיו פחות שוביניסטיים ושוויוניים יותר, ולפעמים הם מקווים לשנות את בן הזוג באמצעות מערכת היחסים האוהבת. עבור רבים, הבעיה הגדולה ביותר אינה הנישואים, אלא האם לגלות לילדים. סטיגמות, בושה ותחושה של סטייה מביאים להעדפה שלא לשתף את הילדים. זה עלול להיות תהליך קשה, כיוון שהילד יכול לגלות את נטייתו המינית של ההורה בעצמו (אס-אם-אס שמגלה יותר מדי, אימייל, ראייה מקרית של ההורה עם בן זוג בן מינו, שמיעה מקרית של שיחה). מומלץ שעד גיל ההתבגרות הילדים כבר יידעו, כי הם ממילא יגלו מתישהו. ילדים מעל גיל 13 או 14 מסוגלים להסתגל לרעיון שהומוסקסואליות יכולה להתקיים לצדה של הטרוסקסואליות. גם להם עצמם יש אולי כבר פנטזיות מיניות, או שאולי נחשפו להומוסקסואלים בני גילם. אין ספק שהגילוי שאחד ההורים הומוסקסואל ייצור משבר כלשהו למתבגר, ותקשורת פתוחה והיעזרות בטיפול ובקבוצות תמיכה, חשובים מאוד.

בתסריט אחר, אדם משתנה במשך הנישואים. עבדתי עם אישה שתפסה את עצמה כהטרוסקסואלית כשנישאה, אבל פיתחה נטייה הומוסקסואלית מאוחר יותר. קורה שאנשים מתאהבים באדם בן אותו המין, למרות שאינם מוכנים לקרוא לעצמם הומוסקסואלים בעקבות כך. או שבעקבות חוסר סיפוק מגברים באופן כללי, כמו למשל, הטרדה מינית בעבודה, אידיאולוגיה פמיניסטית מתגברת או כעס על התנהגות שתלטנית של בן זוג, חברות בין שתי נשים מובילה לתחום המיני. נשים פתוחות לנסיעות עם חברות, לשינה באותו החדר, לחיבוקים ולמגע, לשיתוף בבגדים ובחדרי אמבטיה. הקו בין ההתנהגויות האינטימיות האלה ובין התנהגויות מיניות יותר אינו תמיד ברור, ונחצה בקלות.

ישנן סיבות רבות לכך שאדם הטרוסקסואלי נכנס לקשר עם נטייה מינית מעורבת. אחד המחקרים קובע שנשים לסביות בנישואים מעורבים כאלה נמשכות לפעמים לגברים הומוסקסואלים ומחליטות להינשא להם. רק לעיתים נדירות סטרייטים מתחתנים עם הומוסקסואלים בטעות. ישנן נשים הטרוסקסואליות שבעיניהן גברים הומוסקסואלים הם פחות שיפוטיים וגמישים יותר, ואילו אחרות מחפשות באופן בלתי מודע שותפות שאין בה להט מיני, כי הן עצמן אינן מעוניינות יותר מדי במין.

אבל במקרים רבים במידה שווה, נשים הטרוסקסואליות שנישאו לגברים הומוסקסואלים, אך לא ידעו על נטייתם המינית של בני זוגן, חשות מרומות וטיפשות כי לא ידעו. הרבה פעמים קשה להן לפנות לתמיכה מהמשפחה והחברים בגלל הפחד מאי קבלה חברתית או מנידוי. מהממצאים עולה שנשים הטרוסקסואליות התקשו פחות בקבלת ההומוסקסואליות עצמה מאשר בבעיות הבידוד, הסטיגמה, האובדן, הבלבול והדיסוננס, והעדר תמיכה ועזרה אמפאתית וידע בפתרון בעיות. נשים הטרוסקסואליות מרגישות פעמים רבות שאינן נשיות דיין, ובעלים הטרוסקסואלים מרגישים שאינם גבריים דיים. בן הזוג ההטרוסקסואלי עלול להרגיש שאינו ראוי מבחינה מינית. אם בן זוג הומוסקסואל או ביסקסואל קיים רומן מחוץ לנישואים, האישה ההטרוסקסואלית עלולה לחשוש מהידבקות באיידס, וצריכה להיבדק.

המשבר שבגילוי שבן הזוג הוא הומוסקסואל עלול לגרום לבן הזוג השני לחוש דחוי מינית ולפגוע בביטחון העצמי המיני שלו או שלה. שאלות כמו "מה עשיתי שגרם לזה?" או "האם אינני גברי/נשית דיי, מה שמוביל פעמים רבות לדימוי עצמי נמוך ולספקות עצמיים רבים. ישנה תחושה של אמון שנהרס לאחר הגילוי שבן או בת הזוג חיו בשקר, והרבה בלבול לגבי השאלה האם הנישואים יכולים להימשך במציאות החדשה הזאת. אפילו אם בני הזוג עדיין מאוהבים וישנה אמפתיה, בן הזוג ההטרוסקסואל צריך להתמודד עם רגשות זעם, מרירות, פחד, הלם, ייאוש, חורבן, דחייה, פגיעה וכעס. לא משנה מה, ההרגשה היא של חוסר נאמנות, ועל בן הזוג להתמודד עם בושה, סודיות וחוסר קבלה מצד החברה והמשפחה.

אל תבודדו את עצמכם. משפחתכם מצויה במשבר. חפשו קבוצת תמיכה או עזרה מקצועית. החליטו עם מה שניכם יכולים לחיות ועם מה אינכם יכולים. ישנם אנשים שיכולים להתעלם מהעדפות מיניות וישנם שאינם יכולים. אל תניחו בהכרח שנישואיכם הסתיימו. ישנם קשרים הומו-הטרוסקסואלים מאושרים. אבל המחקרים מראים שמתוך 15% מהזוגות שמנסים לחיות כך, רק כ-7% מצליחים בטווח הארוך (שלוש שנים לאחר הגילוי שאחד מבני הזוג הומוסקסואל). כלומר, אם אתם שייכים לקבוצה הקטנה שמעוניינת להמשיך בכל מקרה, תצטרכו הרבה עזרה ותמיכה מקצועית. קבלו את העובדה שדרושים שניים כדי לקיים נישואים. אחד מבני הזוג אינו יכול להציל את הנישואים לבדו. אם שני בני הזוג מוכנים לבוא לטיפול זוגי יחד ולחוד, ולמצוא דרך חיים הגיונית לשניהם, יש להם סיכוי להיות אחד הזוגות בני המזל שיוצאים שלמים מהסערה.  

דאגו לטפל בעצמכם בזמן שאתם עוברים את תהליך האבל. נישואיכם כפי שהכרתם אותם נגמרו. אם תישארו נשואים, הם ישתנו. נסו לקבל את המציאות ולהמשיך הלאה בחייכם. זכרו שאיש אינו יכול לשנות אדם הומוסקסואל, אז אל תתנו לעצמכם להרגיש אשמים. זו אינה אשמתו של איש. אל תניחו לשנות השקר ולתחושת הבגידה לגרוע מהזמנים הטובים ומהזיכרונות החיוביים שיש לכם מנישואיכם. אפילו אם תתגרשו, הימנעו מלשכתב את ההיסטוריה ולצבוע אותה בשחור.

מיניות אינה דבר שאנו יכולים לשלוט בו בקלות. לאורך ההיסטוריה התקיימו נישואים רבים של ביסקסואלים והומוסקסואלים להטרוסקסואלים. אתם בחברה טובה. הגרסה הקולנועית של "הר ברוקבק" עזרה להביא את הנושא של נישואים עם נטיות מיניות מעורבות לתשומת הלב הציבורית, אבל כמה סרטים אחרים כבר עסקו בנושא. תכניות ראיונות כמו "אופרה", גם הן עסקו בנושא. מקצת הסרטים העוסקים בנישואים עם נטיות מעורבות הם:

"הר ברוקבק"

"לילה ויום"– סיפורם של קול פורטר, גבר ביסקסואל, ואשתו, לינדה לי תומס.

"הרחק מגן עדן" – סיפורה של אישה שבעלה מנהל רומן עם גבר אחר.

"מסיבת נישואין" – סיפורו של מהגר טייוואני הומוסקסואל, שמתחתן עם אישה סינית כדי להרגיע את הוריו וכדי להשיג גרין קארד.

"קליק" – סיפורה של אישה סטרייטית שמתאהבת באישה לסבית בחתונתה.

"Mulligans" – סיפורו של הומוסקסואל שמבלה את הקיץ עם משפחתו של חברו הטוב ומתחיל רומן עם אביו של החבר.

ישנם כמה סלבריטאים מפורסמים שמנהלים נישואים מעורבים, בהם:

אן הכט נישאה לקולמן לאפון לאחר שנפרדה מאלן דה-ג'נרס. היא אמרה למגזין "אדווקייט": "הבהרתי בפירוש לכולם שהעובדה שאני מתחתנת אינה אומרת שאני קוראת לעצמי סטרייטית". אנתוני פרקינס התחתן עם ברי ברנסון; הוא ניהל מערכות יחסים קודמות עם רוק הדסון, טאב הנטר, הרקדן רודולף נורייב, ועם המלחין/משורר סטיבן סונדהיים. ליטל ריצ'רד התחתן ב- 1959, והביוגרפיה שלו, "חייו וזמניו של ליטל ריצ'רד", מפרטת את מעורבותו בהומוסקסואליות. אנדריאה דוורקין וג'ון סטולטנברג היו לסבית והומוסקסואל שנישאו זה לזה והמשיכו להיות פעילים לזכויות ההומוסקסואלים והלסביות.

נישואיה הראשונים של השחקנית לייזה מינלי היו לאמרגן פיטר אלן, שהיה הומוסקסואל. הציירים ונסה בל ודנקן גראנט חיו יחדיו ארבעים שנה והביאו לעולם בת, אבל הקשר המיני שלהם נמשך זמן קצר בלבד, כיוון שגראנט היה הומוסקסואל בגלוי. ויטה סקוויל-וסט והרולד ניקולסון היו נשואים למעלה מארבעים שנה והביאו לעולם שני ילדים יחד, על אף ששניהם היו הומוסקסואלים. בנם הצעיר נייג'ל כתב את ספרו "דיוקן של נישואים" על מערכת היחסים של הוריו.

אהבתם של הסופר ליטון סטראצ'י והאמנית דורה קרינגטון היא נושאו של הסרט "קרינגטון" (1995). על אף שסטרצ'י היה הומוסקסואל בגלוי, חיו השניים יחד שנים רבות, וקרינגטון התאבדה לאחר מותו של סטראצ'י מסרטן, כיוון שלא יכלה לחיות בלעדיו. האמנית פרידה קאלו הייתה נשואה לעמיתה האמן דייגו ריברה. גם לפרידה וגם לדייגו היו רומנים רבים, ומקצת הרומנים של פרידה היו עם נשים. שני זוגות מפורסמים נוספים שעירבו רומנים הומוסקסואליים והטרוסקסואליים בנישואיהם הם סימון דה בובואר וז'אן פול סארטר, וכן ליאונרד ברנשטיין, שהיה קשור ביותר לאשתו ונאמן לה, על אף רומנים הומוסקסואליים רבים.

הרושם שלי הוא שזה לא שלאנשי האמנות יש נטיות מיניות מגוונות יותר מאחרים, אלא שפתיחותם היא חלק מהמזג האמנותי שלהם. הם פחות שיפוטיים ופחות נכנעים למוסכמות, וכך מאפשרים לעצמם לגלות מה באמת קורה, בניגוד לרבים אחרים שאצלם הכול סודי יותר.