טור זה מוקדש באהבה לכל הנשים שמתביישות בעצמן, כי הגוף שלהן החל להתנהג לפתע פתאום כמו זקן – למרות שהוא רק בן 20 או 30 או 40 או 50 או 60. לכל אלו שלא מדברות על "זה". לכל אלו שמתבאסות מזה שהן הפכו לסוג של "גרוטאות". לנשים הנהדרות שחדלו להרגיש שהן שולטות בחיים שלהן, שהפסיקו לעשות דברים שהן אהבו בעבר והן נורא רוצות להחזיר את הגלגל לאחור. לכל אלו ש"בא להן למות כבר" מהריח החומצי הזה שהולך איתן קבוע, לכל אלו שנמאס להן להסתובב עם תחבושות היגייניות עבות בתיק כל הזמן.
ילדתי את בתי עדן בגיל 30 (כמעט). כמה חודשים לאחר הלידה התחלתי לשים לב שיש לי בריחת שתן, מדי פעם, כשאני משתעלת, מתעטשת, או צוחקת. בהתחלה תייקתי את התופעה תחת הסיווג, שאנחנו כל כך אוהבות להשתמש בו: "דברים שקורים לגוף (אחרי לידה או בכלל), ושצריך לתת להם זמן להסתדר מעצמם". אז נתתי לעצמי ה-מ-ו-ן זמן. כמה? 16 שנים !!! וחיכיתי שהדברים יסתדרו מאליהם, ואחרי שעבר זמן, ועוד זמן, ועוד זמן וכלום לא השתפר, אלא השתנה לרעה (במיוחד כי במסגרת העבודה שלי הרמתי סירים כבדים מאוד), החלטתי שנמאס לי לחיות כל הזמן בחרדה שמא "יברח לי" והתחלתי תהליך של בדיקה וטיפול.
אז מה היה לנו שם? אה, כן, היה ביו-פידבק, היתה אקופונקטורה, היתה שיטת פאולה, ועוד ועוד ניסיונות מצוינים שלא צלחו. בינתיים לא העזתי לצאת מהבית ללא תחבושות היגייניות סופגות, שתי זוגות תחתונים, ובחורף – גם זוג מכנסיים נוסף. מילא זה, אבל אני – שהייתי טיפוס מאד ספורטיבי מאז שאני זוכרת את עצמי – הפכתי לבטטת בית עצבנית. מילא זה, אבל אני – שהייתי חיית מסיבות ידועה – הפסקתי לרקוד ולהשתולל, אפילו בבית. ומילא זה, אבל אני – שהייתי ציידת גברים מיומנת – הפסקתי לפרגן לעצמי את העניין לגמרי (ואתן יכולות בוודאי לתאר לעצמכן את ההורמונים שעלו לי למוח, ולא רק בימי ה-PMS, כן? לא נעים בכלל...).
כשעדן היתה בת 8 אמא של חברה טובה שלי עברה ניתוח להרמת רצפת האגן. היא החלימה בקלות יחסית ואחרי שתחקרתי אותה ביסודיות וגיליתי שהרופא שטיפל בה עשה נסים ונפלאות, החלטתי שאין לי מה להפסיד וקבעתי לי תור.הגעתי לאורו-גיניקולוג, שזה רופא שמומחיותו היא בעיות של רצפת אגן (דר' מנחם נוימן הנהדר). הוא הסביר הכל באופן מאד ברור ומוחשי, וממנו גם שמעתי שהעניין אינו בהכרח תופעה של הזדקנות הגוף ושגם נשים צעירות סובלות מהבעיה כתופעת לוואי של לידה טבעית. למעשה, סטטיסטית אחת משלוש נשים קורעת בלידה את הרצועה שמחברת את שלפוחית השתן לעצמות האגן. טוב, לפחות היה לי סופסוף את מי להאשים (את הראש הגדול של הבת שלי), וגם היה מקום לאנחת רווחה גדולה, על כך שהטיפול הוא מהיר יחסית ולא פולשני ושאין צורך לסחוב את ענייני ה"צנרת" האלה, שמעיבים מאוד על איכות החיים היומיומית.
יופי, עד כאן ה"לדעת", ועכשיו הגיע החלק הטריקי של "לעשות" – לקח לי עוד 8 שנים בערך. האמת שמסיבות די "אובייקטיביות" כי היו לי מחשבות על עוד ילד ודר' נוימן הסביר שאם מבצעים את ההליך ואחר כך נכנסים להריון יש צורך בלידה בניתוח קיסרי, או לחילופין לעבור את ההליך שוב. במבט לאחור אני מצטערת שדחיתי את הטיפול אבל את הנעשה אין להשיב. במאי האחרון – בסמוך ליומולדת שלי – החלטתי להפסיק עם הדיחיון הזה, קבעתי תור לדר' נוימן, ובפגישה איתו קבענו מועד לניתוח, קבלתי טפסים לסדרת בדיקות נחוצות והוראות מדויקות עשי ואל תעשי ובא לציונה גואל.
עברתי את הניתוח בערב-ערב שבועות, ביום שני בבוקר. ביום חמישי כבר הייתי במשרד, כך שניתן לתאר את ההחלמה כ"די קלילה", אבל הכל יחסי כמובן. לי יש סף כאב גבוה חוסן כללי מצוין, ועם מעט עזרה ממשככי כאבים שהרופא רשם, הכאבים נעלמו כלא היו אחרי מספר ימים. מה שכן היתה לי הרגשה קצת מוזרה, כאילו או שמא, כפי הנראה, האיברים הפנימיים שלי "הסתדרו" בחזרה במקומם המקורי.
אחרי חודש הייתי בביקורת. דר' נוימן אמר בסיפוק שהכל מרגיש מצוין מבפנים. ואני, שצלחתי את התקופה הראשונה, עדיין תוך כיווץ חזק את כל שרירי האגן JUST IN CASE, עניין של הרגל שרכשתי לאורך שנים, התחלתי לחיות מחדש. חדר כושר – יש. השתוללויות על הטרמפולינה עם האחיינים שלי – יש. ריקודים מוטרפים עם עדן בסלון – יש. רכיבה על האופניים שקניתי לעצמי לפני שנה – יש וצחוק מתגלגל בלי חשבון – יש.
עצה אישית מניסיון – עשו לעצמכן טובה וטפלו בעצמכן בזמן. לכו מדי פעם לבדיקות כלליות – רק כדי לוודא שהכל תקין. אם משהו אינו תקין אל תמתינו שהמצב יתדרדר אלא טפלו במהירות וביעילות. אחרי הכול אלו החיים שלכן והאחריות לאיכות החיים שלכן מוטלת – גם היא – על כתפיכן.
*****
במחקר ייעודי חדש, שכלל מדגם מייצג של נשים מגילאי 40 ומעלה, עולה כי 1 מ- 5 נשים (20.5%) בישראל, בגילאי 40 – 49 סובלת מדליפת שתן שאינה מטופלת.
במטרה לשבור את מחסום הבושה הכרוך בכמה מצבים רפואיים נשיים שכיחים מאוד, ולהביא לצמצום מספרן של הנשים הסובלות שאינן פונות לקבלת טיפול, יזמו שני איגודי רופאים (האיגוד הישראלי לאורו-גיניקולוגיה והאגודה לגיל המעבר) ו-15 בתי חולים ברחבי הארץ לערוך בשבועיים שבין ה– 19.2.12 ל–9.3.12 אירועי העלאת מודעות לבושה רפואית נשית. להרשמה למפגשי הבריאות שיתקיימו בבתי חולים ברחבי הארץ, יש לפנות למרכז המידע לנשים בכוכבית 2711.
בתי החולים המשתתפים: הלל יפה בחדרה, כרמל בי ציון ואסותא בחיפה, רבקה זיו בצפת, העמק בעפולה, הדסה עין כרם והדסה הר הצופים בירושלים, איכילוב ת"א, מאיר בכפר סבא, מעייני הישועה בבני ברק, אסף הרופא בצריפין, ברזילי באשקלון ואסותא בבאר שבע.
