איך מבטאים עוצמה ולא קורבנות? 

כל אדם, כמעט, זקוק למקורות השראה
כדי לגדול ולהתפתח. 
אחד המקורות הם הזיכרונות שלנו. 
היו תקופות שהייתי מאשימה את הורי,
מוסד החינוך, הסביבה החברתית.. 
(הייתם צריכים לראות אותי,
הייתי תקועה עמוק בסיפור עם עצב וכאב).

אז לא הבנתי שאני מקטינה ומחלישה את עצמי,  
לא ידעתי שאני נותנת לאירועים אלו את הכוח
 להמשיך וליצור תגובות של כאב ותקיעות גם בהווה.

איזה משפט מהסיפור האישי מבטא עוצמה אישית ואיזה מבטא קורבנות?
- "כילדה סבלתי מהכעסים, הצעקות והריבים שהיו כדרך שגרה בין הורי."
- "כילדה הייתי מתבוננת על הריבים של הורי והייתי רואה שחלק גדול מהם נבע מהקושי להסביר את עצמם"
-"היום אני מומחית לתקשורת ושכנוע בזכות הקושי של הורי לבטא את עצמם."

כשהתחלתי לקחת אחריות רחבה על חיי, התחלתי לספר את סיפור חיי בצורה אחרת (גם שכואב).
לספר סיפור שדרכו אני מעצבת את חיי כמו שאני רוצה.

היום אני יודעת שחיי הם מראה לקשיים שהיו, אך בעיקר הם מראה לבחירות שלי
 -האם להיכלא בהיסטוריה או ללכת קדימה וליצור את ההווה שאני רוצה..
להתמודד עם "אני לא יודעת איך" "ואולי אני טועה" ו"זה לא מוצא חן בעיני הסביבה"

עדיין אני צועדת בשבילי למידה 'להעז לעשות' להגיע למצב שבו 
אינני מפחדת עוד מעצמי, מהקשיים, מההתנגדויות ומאמינה בטוב ויוצרת את החיים 
עבורי ועבור הסובבים אותי. 

בדרך הזו גיליתי הרבה אחים ואחיות עם אותו רצון 
של מימוש ומוכנות להשקעה. ביחד נעשיר את הסביבה בתובנות לפריצת גבולות ה'אני' 
ליצירה, להתנסות, להנאה וכמובן לאהבה.

מה עושים?
יש למצוא סיפור חיים שיש בו כאב.
עכשיו כתבו אותו כמו שאתם מספרים אותו.
כתבו אותו שוב ושוב ושזרו בו חווית למידה ותובנות.
מה למדתם ממנו? מה האירוע תרם לכם? איך הוא הפך למקור כוח?

חפשו בין הזכרונות והפחדים, הציפיות והאכזבות, ההצלחות והכשלונות 
את השער הגלום ההופך קושי להזדמנות וצמיחה. 
שער לאפשרויות בלתי מוגבלות של תודעה והבנה מהתנסות 
המעניקה תבונה ולהתחבר למקורות כוח והשראה רבי עוצמה.  

שהיו כדרך שגרה בין הורי."
- "כילדה הייתי מתבוננת על הריבים של הורי והייתי רואה שחלק גדול מהם נבע מהקושי להסביר את עצמם"
-"היום אני מומחית לתקשורת ושכנוע בזכות הקושי של הורי לבטא את עצמם."

כשהתחלתי לקחת אחריות רחבה על חיי, התחלתי לספר את סיפור חיי בצורה אחרת (גם שכואב).
לספר סיפור שדרכו אני מעצבת את חיי כמו שאני רוצה.

היום אני יודעת שחיי הם מראה לקשיים שהיו, אך בעיקר הם מראה לבחירות שלי
 -האם להיכלא בהיסטוריה או ללכת קדימה וליצור את ההווה שאני רוצה..
להתמודד עם "אני לא יודעת איך" "ואולי אני טועה" ו"זה לא מוצא חן בעיני הסביבה"

עדיין אני צועדת בשבילי למידה 'להעז לעשות' להגיע למצב שבו 
אינני מפחדת עוד מעצמי, מהקשיים, מההתנגדויות ומאמינה בטוב ויוצרת את החיים 
עבורי ועבור הסובבים אותי. 

בדרך הזו גיליתי הרבה אחים ואחיות עם אותו רצון 
של מימוש ומוכנות להשקעה. ביחד נעשיר את הסביבה בתובנות לפריצת גבולות ה'אני' 
ליצירה, להתנסות, להנאה וכמובן לאהבה.

מה עושים?
יש למצוא סיפור חיים שיש בו כאב.
עכשיו כתבו אותו כמו שאתם מספרים אותו.
כתבו אותו שוב ושוב ושזרו בו חווית למידה ותובנות.
מה למדתם ממנו? מה האירוע תרם לכם? איך הוא הפך למקור כוח?

חפשו בין הזכרונות והפחדים, הציפיות והאכזבות, ההצלחות והכשלונות 
את השער הגלום ההופך קושי להזדמנות וצמיחה. 
שער לאפשרויות בלתי מוגבלות של תודעה והבנה מהתנסות 
המעניקה תבונה ולהתחבר למקורות כוח והשראה רבי עוצמה.