ביקורת: פלדה, בית צבי ברמת גן
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

ביקורת: פלדה, בית צבי ברמת גן 

מאת    [ 26/02/2012 ]
מילים במאמר: 450   [ נצפה 2631 פעמים ]

 
 

ביקורת: "פלדה" – בית צבי ברמת גן – דרמה אנושית ומצמררת על מפגש בין אסירת עולם שרצחה את בעלה לבין בתה

מאת חיים נוי

פלדה מאת המחזאית הסקוטית רונה מונרו, המועלה בבית צבי ברמת גן הוא דרמה אנושית ומצמררת על מפגשים בין אסירת עולם שרצחה את בעלה לבין בתה, המנסה לתהות מה התחולל בליל הרצח ומדוע הוא בוצע. צוות שחקנים מוכשר מעניק לצופים חוויה תיאטרלית מרגשת ומטלטלת.

ג'וזי מגיעה לפגישה עם אמה פיי שנידונה למאסר עולם לפני חמש עשרה שנה. מאז שניתן גזר הדין לא התראתה הבת עם פיי והיא מחליטה עתה לבקש ולהתראות עימה כדי לקבל תשובות שיסבירו מה התרחש באותו יום גורלי ומה היה המניע לרצח. פיי שמרה כל השנים על זכות השתיקה ומעולם לא סיפרה מה אירע ומה קדם לאירועים שהביאו להרשעתה ברצח.  פיי מסכימה לביקורים של בתה ובמהלך הפגישות מפשיר הקרח ביניהן ואולם חרף הזיכרונות הישנים שצפים ועולים, עדיין ממתינה ג'וזי לתשובות שנותרו עלומות בליבה.

העלילה מתרחשת כולה בתוך בית הסוהר, בחדר הביקורים, בתאה של האסירה, בחדר הסוהרים ובגינת הכלא, שם עוסקת פיי בעבודות דחק.

המחזה כבר הועלה לפני כשבע שנים בבית ליסין בבימויו ובתרגומו של מיכה לבינסון ועתה הוא מועלה מחדש בבית צבי באותו תרגום משובח ובבימוייה המוצלח  של שרית הררי.

למרות שהמחזה כבר קוצץ כדי להתאימו למסגרת ההצגה הזו, ייתכן שהיה מקום לוותר על ההפסקה ולהציגו כמקשה אחת ואולי בקיצור נוסף.

המפגשים הטעונים בין פיי לבין ג'וזי יודעים עליות וירידות, כשבתווך מתנהלים חיים והתרחשויות נוספות בינן לבין הסוהרת והסוהר, המופקדים על האסירה.

ניצן רנגיני ותמר בטלהיים מגישות משחק מעולה ומרשים כבת וכאמה.

תמר בטלהיים היא הצעירה שאינה זוכרת בבירור את עברה וילדותה ומנסה לחלץ מן האם מה הוביל לאסון. היא גם מנסה להשפיע עליה לנסות ולבקש דיון מחודש על סמך פתיחה של התיק וגילוי הנסיבות שגרמו לרצח.

תמר מגלמת דמות נחרצת ועדינה ששואפת לסייע לאמה, אפילו במחיר סיכונה האישי . משחקה הוא מצוין ושובה לב ונפש.

ניצן רנגיני כאסירת העולם מגישה משחק מרשים ומצמרר לעיתים, והסצנה שבו היא מובאת לפגישה לאחר שפתחה בשביתת רעב הוא מרגש ביותר וניכר על ניצן שהיא משתלבת ומזדהה בתפקיד עד לדמעות בעיניה.

דורון רכליס ומיטל סגל כסוהרים תורמים לעלילה את המימדים הנוספים והאנושיים, ככל שניתן הדבר בין כותלי בית הסוהר.

התפאורה של דלית ענבר היא מינימאלית, אך פרקטית ונכונה. נמרוד עדן עיצב את התלבושות הראויות לדמויות.שלום ויינשטיין אחראי למוזיקה הקודרת והמרגשת. גיא גלילי עיצב תאורה נאותה.

"פלדה" היא מסוג המחזות הייחודיים שנותנים דרור למשחק ראוי ומשובח של צוות השחקנים ומעניקים נקודות מחשבה נוספת לקהל המתבונן במתרחש בין כותלי הכלא, על הרגעים הקטנים והגדולים שגורמים לנו ליהנות מתיאטרון מעולה.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב