איך הפך האוכל שלנו לאויב? 

מאז ומעולם היו לאנושות סממנים של מעמד ויוקרה.
בין אם זה נוצה על הראש או אוהל גדול יותר או רצועת עור על החנית.
הכל היה נפלא! כולם אכלו בריא, עסקו בפעילות גופנית טובה ומגוונת לאורך היום
(משחק, בריחה מחיות בר, איסוף מזון, שאיבת מים,  חטיבת עצים וכדומה),
הם התמודדו היטב עם הטמפרטורה.
ומעמד ויוקרה היו תוצאה של מעשים (מרפא, לוחם וכדומה).

כשהאנושות התיישבה,
אנשים החלו להתמחות בייצור (בגדים, שטיחים נעלים, חרשי ברזל, נגרים),
ובחקלאות, והיו המקצועות המיוחדים: מנהיגים, רופאים, שופטים.
החלו להיווצר מעמדות, ואדם זכה למעמד ויוקרה מתוך השתייכותו למשפחה של...
היו מי שעבדו במלאכות פיזיות
והיו מי שעסקו בפוליטיקה ובמתן שירות
והיו מי שהתבטלו מתוך חוסר צורך לייצר הכנסה.
השינוי הראשון, אם כן, חל דווקא בפעילות הגופנית.

אם בתחילת האנושות עסקו האנשים בלקט, ציד, בנייה,
ושאר מלאכות שעיקרן תחזוקת הבית המשפחה והגוף,
המציאות החדשה  הוציאה דברים מפרופורציה.
עובדים ועבדים שעבדו בשדות,
בילו שם שעות ארוכות בפעולות קבועות (חוסר איזון תנועתי),
חשופים למזג האוויר וניזונים מעט.
הם שוכנו בבתים פשוטים, לפעמים ללא תנאים סניטריים מספיקים,
וללא הגנה מספקת מפגעי מזג האוויר.
העייפות החלישה את מערכת החיסון,
הרודנות בה נהגו בהם (פחד הוא מניע עיקרי בהישארות במצב של קורבנות)
החלישה את רוחם – פגיעה נוספת בעמידות בפני מחלות.
מה שעמד לזכותם היה שהם המשיכו להיות ניזונים מהמזון המקומי המסורתי הפשוט (והבריא יותר).

השינוי התזונתי החל לאחר מסעות לגילוי העולם,
וגדל בצורה קיצונית לאחר תחילת הייצור המתועש.
גילוי מחוזות ומזונות חדשים: תבלינים, קנה סוכר ועוד
הביאו לשינוי קולינרי, בעיקר של המעמד העליון.
המעמד הגבוה, סבל מעודף זמן ומשאבים,
הפסיק להיות פעיל פיזית ואכל הרבה.
המזון שאכלו בני המעמד הגבוה היה בחלקו זר לגופם, אך ראוי למעמדם.
כשהחלו לזקק את קנה הסוכר, היה הסוכר מזונם של בני המעמד העליון.
כשהחלו להלבין את החיטה, היא הייתה מזונם של בני המעמד העליון.

הפער עכשיו גדל והפך להיות גם תרבותי: לבוש, שפה, החזקת הגוף.
האדם מטבעו שואף תמיד ליותר, מחפש הכרה חברתית, כוח חברתי.
כיון שלא היה רק שוני של סגנון בין הקבוצות, אלא הבדלי מעמד =  הבדלי ערך,
הפכו סימני המעמד הגבוה למשהו שראוי לשאוף אליו.

כשבני המעמד הנמוך השיגו מזון ריק כמו סוכר לבן או קמח לבן
הם נפחו חזה בגאווה,  לא מודעים כלל להרס שהם מכניסים לחייהם.
כך נכנסו לחייהם של בני המעמד הנמוך בגדים שמגבילים את הגוף, 
נעלי עקב שפוגעים בשלד בכלל ובגב ובברכיים בפרט,
וגם מזונות לא בריאים.

ככל שהתפתחה התעשיה,
ככל ששאיפת היצרנים להגדיל את הכנסותיהם עלתה,
ככל שהמעמד העובד עבד יותר והיה זקוק יותר לשעות פנאי,
כך הלך ועלה ייצור המזון המתועש,
כך הוכנסו יותר ויותר רעלנים כדי להגדיל יבול,  להאריך את זמן המדף ועוד.
המזון הקלוקל היה זמין יותר ועם ערך חברתי גדול יותר
ולכן, כשהמחירים אפשרו את זה הפך להיות המזון הנצרך יותר.
מזונות מלאים ואורגניים הפכו בעידן של זהום סביבתי לכל כך נדירים
שלמרות היותם קרובים יותר לטבע,  מחירם עלה.

המזון המתועש פוגע בפעילות ההורמונלית של הגוף,
מעמיס על הכבד ומערכות הפינוי ובעיקר גורם לתחלואה ולהשמנה.
העדר מרכיבי מזון חיוניים במזון המתועש
משאירים את הגוף רעב
והאדם המערבי הפשוט משמין והולך.

היום העולם בכיוון הפוך:
אוכל פשוט שקרוב לטבע נחשב ליוקרתי יותר והוא יקר יותר.
משפחות המעמד הנמוך אינן מרשות לעצמן להשקיע בו.
עם זאת, גדילת המודעות, קצב החיים המהיר והטכנולוגיה
הביאו גם את הצמחונים למניהם לצרוך מזון מתועש
(למשל:  נקניק צמחוני, שניצל צמחוני וכדומה)
ולאכול מזון שאינו מתאים לגופנו
(למשל:  אצות ים או פטריות מיפן).

הצילו אותנו מעצמנו  :)