אני זוכר בתור ילד, אחד המקצועות הנוצצים ביותר שיכולתי לדמיין, היה עורך דין. כבר בילדות סיפורי העורכי דין שהיו בטלוויזיה ריתקו אותי ולא נתנו לי מנוחה, איזה עולם קסום של הצלחחות, חליפות מחויטות, מריבות בבתי משפט, סיגרים וויסקי. זה שלא שיכולתי להבין מה זה בכלל אומר, אבל בהחלט הבנתי שזה נראה לי מאוד מעניין ושווה בדיקה עניינית. מי כבר מבין משהו מהחיים שלו בתור ילד.
אני זוכר שכולם בכיתה שלי בבית ספר, רצו להיות עורכי דין. חלק רצו להיות עורך דין פלילי, חלק בתחום הלטיגציה והייתה בחורה אחת שהעדיפה להיות גם רופאה וגם עורכת דין- משוגעת. האמת היא שפגשתי אותה לפני כמה שנים וגיליתי להפתעתי הרבה שהיא באמת נהייתה עורכת דין שגם דוקטורית לאיזה מקצוע ברפואה, כבר לא זוכר את ההתמחות שלה. מדהים.
בית ספר למשפטים-
בית ספר למשפטים בישראל זה כנראה הבדיחה הכי גרועה שיכולה להיות בעולם הזה, מצד אחד יש מקומות מאוד רציניים כמו האוניברסיטה העברית שנמצאת בירושלים ומתהדרת ברוב הסגל של בית המשפט העליון, מצד שני יש הרבה מאוד מכללות שנמצאות מפוזרות ברחבי המדינה ומעניקות השכלה ברמה מאוד נמוכה או לפחות חסרה, לדעתי האישית.
אבל גם בלי להיכנס להתייחסות של רמת הלימודים במכללות שיוצרות עורכי דין אל מול מכללות שיוצרות עורכי דין, עדיין צריך לשים לב שהמכללות האלו יצרו בעיה אחת גדולה, שאנחנו נגיע אליה בהמשך המאמר הזה- הרבה יותר מדי עורכי דין בישראל.
השנה הראשונה בלימודים- על השנה הראשונה בלימודים, אין הרבה יותר מדי מה להגיד. היא שנה של לימודי מבואות ודברים לא מעניינים אחרים. כמו בכל שנה ראשונה אחרת, לומדים דברים טיפשיים שלא מזכירים בכלום את מקצוע שאליו מנסים להגיע והרבה מאוד תחושה שיש כאן מצב שבו בעיקר מנסים לממן את המשכורות של בעלי התפקידים במכללה כזו או אחרת, או בכלל את מסע הפרסום הבא לגיוס תלמידים חדשים.
כולם מבינים שמכונת השיווק צריכה להמשיך לעבוד כל הזמן, אבל עדיין קשה להתחמק מהתחושה שעורכי דין לא באמת צריכים ללמוד כל כך הרבה היסטוריה מיותרת, הרי מי באמת צריך לדעת מה היה שיטת המשפט ביוון הקדומה. נראה לי שניתן לוותר על זה לגמרי. אבל השנה עוברת בעיקר על גלים של התלהבות צעירה מהמעמד האדיר הזה של השתייכות למוסד השכלה גבוהה.
שנה שנייה זה כבר סיפור אחר מעט, אלו שיש להם הורים עשירים כבר מתחילים למצוא להם תחומי התמחות יוקרתיים במשרדים מפוארים ואלה שאין להם את הקשרים מתחילים להסתובב סביב עצמם במטרה למצוא התמחות כל שהיא אחרת.
בערך בנקודה הזו מתחילה ההבנה העמוקה שמשהו בעולם הזה של עורכי הדין הוא ממש לא בסדר. משהו כאן לא עובד כמו שהוא אמור. פתאום מתחילים להבין שכל מה שאומר המרצה שלך לדיני עונשין זה בכלל לא נכון, בעיקר כאשר רוב האנשים שלמדו משפטים שנתיים לפניך עובדים היום כבעלי מקצוע אחרים והחבר הכי טוב שלך נהיה מאמן אישי. האם הבועה תתפוצץ?
וזה אכן קורה, הבועה מתרסקת בעוצמה גדולה ורעש אדיר. הרי מה יכול להיות מאכזב יותר מחלום להיות עורך דין פלילי לוחם למען חפים מפשע, שהופך להיות עבודה רגילה לחלוטין בחברת ביטוח כל שהיא במחלקת ביטוח אלמנטרי. אבל זאת המציאות בישראל, עובדה היא שיש היום עורך דין פלילי לכל אלפיים אנשים בישראל. אם לא יהיה הרבה יותר מדי פושעים במהרה, כנראה שלא יהיה צורך בעוד עורכי דין פליליים.
