גיל ההתבגרות- על קצה המזלג 

"גיל ההתבגרות" הוא מושג השייך לחברה המודרנית ונמשך לאורך מספר שנים. לעומת זאת בחברות מסורתיות המעבר לעולם המבוגרים מהיר וחד ומתרחש באמצעות טקס התבגרות.

לא בכדי הפך "גיל ההתבגרות"  שם נרדף לתקופה של סערת רגשות, בלבול וחיפוש זהות. שינויים דרמטיים מתחוללים בתקופה זו בנפשו ובגופו של המתבגר. תקופה זו מאופיינת בשאיפה לעצמאות, בהתרסה ומרד כלפי הסמכות ההורית ובשימת דגש על שייכות
חברתית.

יחסה של החברה – דו ערכי, מחד המתבגר איננו ילד עוד, הסלחנות המופגנת כלפי ילדים לא ניתנת לו יותר וכן מצופה ממנו שיתנהג כמבוגר. מאידך הוא עדיין איננו מבוגר ועל כן לא זוכה לזכויות והעצמאות מהן נהנה המבוגר.

יחסו של המתבגר -  מבדיל ומרחיק עצמו מחברת הילדים אליה איננו מרגיש שייך עוד, אך גם בחברת המבוגרים השמרנית איננו מוצא את מקומו. בנוסף הוא חש שהוריו אינם מבינים אותו ואת שעובר עליו ולכן המקום הנוח לו ביותר הוא בחברת בני גילו - ב"קבוצת השווים", שגם הם מתבגרים החווים אותן חוויות כמותו, בחברת בני גילו הוא חש שאיננו "עוף מוזר". אולם, בכדי להיות חלק מהקבוצה
החברתית ולמצוא בה את מקומו המתבגר נדרש לקונפורמיות- לדמות לאחרים, הדבר מתנגש עם רצונו העז "לגלות את עצמו" ולמצוא את ייחודיותו.

יחסם של ההורים –  עד עתה ההורים היוו חלק חשוב, משפיע ומרכזי בחייו של המתבגר. כעת הם חשים נדחפים החוצה. ניסיונותיהם לקחת חלק, להיות מעורבים בחיי המתבגר ולהשפיע, לרוב נדחים. הם חשים מתוסכלים וחסרי אונים לנוכח השינויים
והתמורות החלים במתבגר בהיבט הפיזי והרגשי. מצבי רוח שונים המשתנים תכופות, בילוי שעות ארוכות עם החברים, מרד בערכים, ווכחנות וכד' גורמים לויכוחים ולקצר בתקשורת.

הפסיכואנליטיקאי האמריקאי אריקסון, קרא לתקופת גיל ההתבגרות "מורטוריום" (השעיה), מונח המצביע על כך שבתקופה זו
זקוק המתבגר לפסק זמן שיאפשר לו לגבש את זהותו ולזהות את מקומו החברתי והאישי. תקופה זו חשובה מאוד להתפתחותו ובעלת השלכות על עתידו ועל כן חשוב להכיר בצורך טבעי זה ובחשיבותו ולאפשר זאת.