שמה נפשי בכפי שמא "תאכלו אותי בלי פלפל ומלח", אבל קשה להתאפק ולא לומר דברים מסוימים, לשאול לגביהם. היות ואני עושה זאת יותר מעשרה ימים, אי אפשר לומר שהגבתי מבלי לחשוב נכון ?! אז החלטתי שזהו, ובעצם בשביל מה אני צריכה להתאפק?
ההתכערות, התמסחרות עד זרא, ואיבוד צלם אנוש עליה מדובר בכתבה בהמשך, לא מזכירים מצבים דומים עם אחרים?
האם בעצם הכותרת עצמה "ספארי אנושי" לא טמון כאן, אולי מבלי להתכוון גינוי לקיום המושג עצמו בצורה עקרונית בכל צורה שהיא?
הרי בין אם מדובר בגן חיות, קרקס, או ספארי הכוונה לאותו דבר: לניצול, כוחניות, ולהצגה לראווה של יצור חי אחר.
TheMarker "סערה בהודו עקב חשיפת "ספארי אנושי" באנדמן" (15.1.2012) גארדיאן (סרטון שהופץ ברשת שמראה את נשות שבט ילידים מקומי בהודו, רוקדות תמורת אוכל למשמע פקודות כשעשוע לתיירים באיים)
ספארי, קרקס, הכוונה כאן, במובן זה, לאותו דבר - הצגת יצורים חיים ואילוצם בתנאי שבייה מסוימים לעשות דברים לשם שעשועם של יצורים חיים. העקרונות דומים, אלא שכאן מדובר למרבה הזוועה בבני אדם שמצבם הסוציאלי כנראה עגום ומאלצים אותם לדברים מסוימים כדי לקבל מזון. האם בעצם כשעושים זאת לבעלי חיים זה לא אותו דבר? אותו ביזוי?
בעלי חיים שמקומות או תעשייה כזו הן לרוב הן חיות בר, שנגזלות ממשפחתן, מסביבתן הטבעית, באלימות, רבות משלמות בפגיעה ובחיים עצמם.
שמים אותן בעל כורחן בשבייה, בתנאים קרים וזרים להן לשנים רבות, וכך הן מוצגות לראווה, לשם שעשוע לציבור.
משהו בדומה לימי הביניים, אז היו ההיפודרומים וקרבות אדם-חיה כדי לשעשע את ההמון הנבער ולהסיח דעתו ממיסים כבדים של פיאודלים, שלטון, או צרות אחרות.
זה לא אותו עקרון של שעבוד ביזוי וחוסר אנושיות?
מי שמסוגל לגרום ליצורים חיים באשר הם להיות במצבים כאלה ולנצל זאת, לשם שעשוע או אינטרס אחר שאינו חיוני והוא בעקרון להנאה זו או אחרת, ברור שהוא ממשיך בקו דומה מיצורים חיים שהם בעלי חיים ולאחרים שהם בני אדם. העיקרון דומה, הם חלשים ממנו, הכוח וההשפעה אצלו, והוא עושה בהם שימוש בצורה לא ראויה והגונה.
ההתייפייפות והזעזוע לכן בכתבה, לדעתי נגועים במידת מה באיפה ואיפה.
כעת אתם יכולים לאכול אותי בלי פלפל ומלח כבר לא אכפת לי, אך מרגע שקראתי את הכתבה בערו בי הדברים, מפני שלא הזדעזעתי. ולמה לא? מפני שאני, וכולנו בעצם רגילים !
רגילים שעושים זאת ליצורים חיים אחרים, שומעים על ואריאציות שונות של אותו דבר כל יום. אז נכון שזה לא בדיוק אותו דבר הרי, שיש כאן אלמנטים נוספים, ובכל זאת, האם אין בכל המצבים הללו כולם נקודות דומות, הן כולן דז'ה וו אחת של השניה, ועל אותו עקרון ?
עוד ספארי פחות ספארי, הכל אותו דבר, או שיש לך את ההגינות לנהוג כנדרש וכראוי גם עם מי שחלש ממך ובעמדה שאתה יכול לנצלו מבחינה זו או אחרת, או שלא, או שאתה אטום כמו קרש. ואז אין הבדל אם אתה נוהג כך, איך, ועם מי.
למי שמתכוון לומר לי שהגזמתי ובכתבה מדובר על נשים וגופן, שאין מה להשוות לבעלי חיים, אני מזכירה את הפרסומים והדימויים של תעשיית הבשר בהשוואה לנשים:
"חתיכה" (אישה יפה, חתיכת בשר),
"בשר טרי" או "פרגית צעירה" (בעל חיים למאכל צעיר) וכדומה....
בזמנו דרך אגב לפני שנים החל מסע פרסום גדול של אחת מהמסעדות הגדולות ביותר תחת הלוגו של משהו כמו "כל חתיכה שוכבת אצלנו חודש עד שהיא מגיעה לצלחת", המסע פורסם באיור מתאים...מי שזוכר את הפרסום הזה, יזכור שהוא לא נמשך ימים רבים, פתאום נעלם, מעניין למה.
אז אתם מתנפלים עלי ואוכלים אותי - בתיאבון, הנה צלחת וסכו"ם, אבל לא שכבתי חודש בצלחת.
עלה במקור בבלוג שלי כאן
[לקישור]
התחברות אל בע"ח במקום לשלוט בהם מרוממת אותנו לכוכבים (ברברה קלו הנד) http://cafe.themarker.com/user/114149/ bonbonyetta@walla.co.il