הפחתת מכס הדרגתית? על תחילת נפילתה של דוקטרינת ''קלפי המיקוח'' 

עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

לאחרונה, התבשרנו כי ועדת טרכטנברג המליצה להפחית את המכס על מוצרים רבים, וזאת כחלק מפתיחת השוק לתחרות, על מנת להביא להפחתת מחירים בסופו של דבר עבור הצרכן הסופי.

על פי הפרסומים מהתקופה האחרונה, חלק מן הצעדים למימוש אותן המלצות, הושג הסכם בין משרד האוצר למשרד התמ"ת, לפיו יופחת המכס בצורה הדרגתית על מוצרים מיובאים שאין להם מקבילה המיוצרת בישראל.
על פי ההסכם, בשנת 2012 יופחת המכס ביחס למוצרים שאינם מיוצרים בישראל, ובשנים          2013-2017 יופחת המכס בשלבים נוספים עד לביטולו הסופי, וזאת בכפוף להסכמי סחר שעליהם תחתום המדינה, עם מדינות כמו סין, קוריאה והודו.

ואכן, בסוף חודש נובמבר 2011, פרסמה רשות המכס רשימה ארוכה של מוצרים תעשייתיים שאינם מיוצרים בארץ, עליהם יופחת המכס ל-0% החל מ-1 בינואר 2012, תוך שהיא מזמינה את הציבור הרחב להעיר הערות בנוגע לאותה רשימה. בין היתר, מופיעים ברשימה מוצרי טקסטיל רבים, תרופות, מוצרי עץ, כיריים, סכיני גילוח, מדיחי כלים, מכונות כביסה ועגלות לתינוק. מנגד, מוצרים שעליהם לא יופחת המכס הם מוצרים חקלאיים, לרבות מוצרי מזון, רכב וחלקי חילוף לרכב. 

חשוב לציין כי יבוא מוצרי מקור ממדינות עמן ישראל חתומה על הסכמי סחר חופשי, כמו ארה"ב, מכסיקו, קנדה, מדינות דרום אמריקה (המרקוסור), האיחוד האירופי, טורקיה – פטור ממילא ממכס, והמכס מוטל בעיקר על יבוא מוצרי ממזרח אסיה כמו סין, הודו, תאילנד וכו'.
דבר זה נכון בעיקר ביחס למוצרים תעשיתיים, בעוד מוצרים חקלאיים ברובם עדיין חייבים במכס, גם אם באים ממדינות עימן יש הסכם סחר חופשי.

הפחתת מכס זו מסמלת את תחילת נפילתה של דוקטרינת "קלפי המיקוח", אשר הייתה נהוגה במדינת ישראל שנים רבות במסגרת משא ומתן עם מדינות לגבי הקלות במכסים.

הרעיון המונח בבסיסה של דוקטרינה זו הוא שמדינת ישראל חייבת לשמור על רמה מסוימת של מכסים, גם אם אין הם משמשים להגנה על הייצור המקומי (מהטעם הפשוט שאין יצור כזה), על מנת שיהיה על מה לוותר במסגרת מו"מ על הסכמי סחר דו צדדיים עם מדינות זרות.

הסכמי הסחר הדו צדדיים מבוססים על רעיון "התן וקח" הקלאסי, ובו כל צד מוותר על מכסים לטובת מוצרים שמקורם בצד השני. אם מדינת ישראל תפחית באופן וולונטרי את המכסים שלה, שלא במסגרת הסכמי סחר, מה יהיה למכור כשתיכנס למו"מ על מדינה אחרת על הסכם סחר?

אם נפחית את המכס באופן וולונטרי על יבוא טקסטיל – מה נוכל לתת להודים או לסינים בתמורה להקלות שהם יתנו לנו, אם ייחתם הסכם סחר בין המדינות? וכך, שיעורי המכס על שורה ארוכה של מוצרים, שאינם מיוצרים בישראל, נותרו קיימים בספר המכס הישראלי כתור קלפי מיקוח שעליהם יהיה ניתן לוותר במו"מ עתידי, והיבואנים של אותם מוצרים וכלל ציבור הצרכנים הוחזקו כבני ערובה במהלך זה.

האם המהלך הנוכחי של הפחתת מכסים מבשר את תחילת נפילתה של גישה זאת? בהחלט כן. מדינת ישראל, באופן וולונטרי מפחיתה מכסים, ללא תמורה מצדדים אחרים. ואולם, מדובר במהלך חלקי בלבד, שהרי הפחתה עתידית של מכסים תהיה מותנית בחתימה על הסכמי סחר, ולא תיעשה באופן וולונטרי, כך נאמר. בנוסף, הפחתת המכסים כוללת במקרה זה רשימה מצומצמת של מוצרים ואינה כוללת אביזרי רכב ומוצרים חקלאיים.

ובכל זאת, הסחף התחיל. בעתיד יהיה קל יותר למשרד האוצר ללחוץ על משרד התמ"ת ולומר לו- כבר הסכמת להפחית מכסים ללא תמורה מיידית, במיוחד אם ניווכח בעתיד שהשותפים הפוטנציאליים להסכמים – הודו, דרום קוריאה, ואולי גם סין – לא ממהרים לבוא. בעניין זה אנו מעריכים כי האינטרס של מדינת ישראל לחתום על הסכמי סחר עם מדינות אלה, גדול מן האינטרס של מדינות אלה לחתום על הסכם עם מדינת ישראל, ולכן, ספק רב אם ייחתם הסכם סחר בשנים הקרובות.

בשורה התחתונה, בשלב הביניים המרוויחים הגדולים הם התעשיינים והיצרנים המקומיים. מקולות רמים וחזקים של הפחתת מכסים גורפת התבשרנו על הפחתה מינורית ביחס למספר מצומצם של מוצרים. האם להפחתת מכסים זו תהיה השפעה כלשהי על כיסם של הצרכנים? ימים יגידו..