שטר מטען ''נקי'' מעיד על מצבו של המטען? בית המשפט פוסק בעניין 

עו"ד גיל נדל, עו"ד אליס אברמוביץ

לאחרונה, ניתן פסק-דין על ידי בית משפט השלום בתל-אביב, בתביעת שיבוב שהגישה חברת הביטוח מנורה נגד חברת התעופה ק.א.ל., בקשר למטען מיובא בו התגלה מחסור.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

חברת מנורה ביטחה מטען של מוצרי קוסמטיקה ארוזים ב-53 אריזות במשקל כולל של כמעט 10 טון. המטען, אשר נארז על משטח היטס ("פאלט") יחד עם משלוחים אחרים בקונסולידציה, יובא מחו"ל לארץ בהובלה אוירית, באמצעות חברת התעופה ק.א.ל.

הפאלט בכללותו נקלט במחסן ממן ללא הערה על נזק, ופורק שם לשם אחסנתו על ידי עובדי ממן. בעת מסירת המטען לנציג היבואן, נרשמה בפקודת המסירה של המטען הערת נזק מסוג "קרוע ומעוך" ביחס לארבעה קרטונים, ועם הגעת המטען למחסני היבואן הוברר כי חסרות במטען 50 אריזות פנימיות, בשווי של כ-33, 000 ש"ח.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו לא יישמעו עדים, ופסק הדין יינתן על בסיס חומר הראיות המצוי בתיק.

טענתה הראשונה של חברת הביטוח הייתה כי ק.א.ל הוציאה שטר מטען נקי בו נרשם המטען על פי כמותו הנכונה, והיותו של שטר המטען נקי (במובן זה שלא תועדו בו הערות או הסתייגויות כלשהן בדבר מצב המטען) מקימה חזקה וראיה בדבר מצבו התקין של המטען במועד קבלתו על ידי חברת התעופה ק.א.ל.

בסיכום טענותיה טענה חברת הביטוח כי לשטר המטען צורפה רשימה מפורטת של מידות האריזות ומשקלן וכי עובדה זו אושרה בכיתוב על גבי שטר המטען, ומכאן שחברת התעופה בדקה את פירוט האריזות והמידות ואימצה אותו ומשכך היא מנועה מלטעון כל טענה בעניין זה.

לעומת זאת טענה חברת התעופה כי ההצהרה לגבי נכונות פרטי המטען ניתנה על ידי המשלח (SHIPPER) בלבד, והצביעה לעניין זה על הכיתוב המודפס בחלקו הימני התחתון של שטר המטען לפיו:"SHIPPER CERTIFIES THAT THE PARITCULARS ON THE FACE HEREOF ARE CORRECT". חברת התעופה הוסיפה וטענה כי יתכן והחוסר במטען נגרם עוד לפני שיגורו לישראל, או שהוא נגרם בשלב אחסנתו בממן.

פסק-דינו של בית המשפט:

בית המשפט העדיף את עמדתה של חברת התעופה ק.א.ל, בין היתר מפני שלא הוצגה בפניו כל ראיה כי ההצהרות הנוגעות לכמות המטען, נפחו ומצבו – נבדקו על ידי ק.א.ל, ומשום שלא צוין בשטר המטען כי ק.א.ל. ביצעה בדיקות כאלה במעמד השוגר.

בנוסף, השווה בית המשפט בין חוות דעת השמאי מטעם מנורה לבין פקודת המסירה של ממן, וקבע כממצא עובדתי כי אחד מארבעת הקרטונים שלגביהם צוינה הערת הנזק הוא הקרטון שבסופו של דבר נמצא כי חסרו ממנו 50 האריזות הפנימיות.

במצב דברים זה, קבע בית המשפט, קיימות מספר חלופות באשר למועד היווצרות החוסר: הראשונה – כי הפריטים החסרים כלל לא נארזו על ידי השוגר; השנייה – כי במהלך המסע האווירי נוצר החוסר בין כתוצאה משליחת יד ובין בדרך תאונתית כלשהי; והשלישית – כי החוסר נגרם במהלך אחסנתם של הקרטונים במחסני ממן לאחר פריקתם מן המטוס.

מכיוון שלא עלה בידי איש מהצדדים להוכיח בדרגת ההסתברות הנהוגה במשפט אזרחי, איזו מבין החלופות הללו היא הסבירה ביותר, ומכיוון שלא ניתן היה להתעלם מרצף ההתכתבות שבין הנשגר (המבוטח) ובין הספק בחו"ל, ממנה עולה לכאורה כי המבוטח נטה לייחס את האחריות לחוסר דווקא לחובת הספק, נדחתה התביעה, ומנורה חויבה לשלם לק.א.ל שכר טרחת עו"ד בסך 5, 000 ש"ח. 

[תא"מ (שלום ת"א) 5915-12-10 מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ נ' ק.א.ל קווי אוויר למטען בע"מ, פסק-דין מיום 30.11.11, השופט מרדכי בן-חיים. שמות ב"כ הצדדים לא צוינו]

הערות:

במקרה זה, ויתרו הצדדים על ניהול חקירות נגדיות של עדים וביקשו מבית המשפט לתת פסק-דין על בסיס המסמכים בלבד. ככל הנראה, סכום התביעה הנמוך באופן יחסי, לא הצדיק מבחינת הצדדים את ניהול המשפט באופן מלא, אך כפי שניתן לראות, יתכן והסדר זה עמד בעוכריה של חברת הביטוח, אשר לא הייתה יכולה לחקור עדים שהובאו מטעם חברת התעופה.