"מילא קערה שמן והקיפה פתילות. אם כפה עליה כלי, כל פתילה עולה בשביל נר אחד. לא כפה עליה כלי, אפילו לנר אחד אינו עולה. לפי שהוא כמדורה". (שו"ע סימן תרע"א הלכה ד').
לפי הפשט, אם אדם שם כלי מעל הקערה עם השמן, והפתילות יוצאות החוצה, כל פתילה נחשבת נר חנוכה מיוחד. ואם אין כלי מלמעלה, אז אפילו נר אחד לא נחשב, אלא נחשב כמדורה.
ע"פ תורת בעל הסולם זצ"ל: עניין של פתילה הוא כפי שאומרים במבטא "פס?יל?ה" מלשון פ??ס?לו?ת. היינו הפסול שאדם מרגיש בעצמו. או שהוא מרגיש שהוא פסול, וגרוע ביותר, או שיש לו מחשבות שח"ו הקב"ה פסול. שהקב"ה לא מנהיג את העולם כמו שצריך. כשאדם מרגיש הרגשות כאלו, זה נקרא שיש לו "פס?יל?ה". יש לו פתילה, ומהפתילה הזו אפשר לעשות נר, היינו להמשיך בחי' "נר ה' נשמת אדם".
כשהאדם מקבל את ההרגשות הקשות האלו, א) קודם כל הוא צריך להאמין שהקב"ה שלח לו אותן. המחשבות הללו לא באו לו במקריות. הקב"ה שולח הכל. אין בעל בית אחר חוץ מהקב"ה לשום דבר שבעולם. לא אצלי, לא אצל אחרים, לא לטוב, לא לרע... ב) הוא צריך לומר לקב"ה "תודה רבה ששלחת לי אותן".
כפי שאומר במזמור: "תערוך לפני שולחן נגד צוררי". 'שולחן', הוא מלשון 'שילו?ח?'. כמו שילוח הקן. כלומר אדם מרגיש שהוא משולח מהקדושה. לא רוצים אותו. בחי' "ואביה ירוק ירק בפניה", שתי יריקות. כביכול הקב"ה נותן לו שתי יריקות, היינו מבזה אותו ב' בזיונות. אחת מבחינת אמונה, שרואה שמונח בתוך שליטת מחשבות הכפירה, ואחת מבחינת השפעה, שרואה שהוא מונח בתוך רצונות של קבלה. ואז הרצון לקבל אומר לאדם: המסר הוא - לא רוצים אותך. היינו השי"ת אינו רוצה אותך, ולכן שולח לך את כל המחשבות הללו.
אולם אם האדם אומר "תערוך לפני שולחן", ז"א שהאדם מאמין שהקב"ה סיבב את המצב שהוא משולח מהקדושה, והוא אומר "תערוך לפני", היינו, השילוח הזה הוא אחוריים שמכין את הפנים. תערוך את המצב של השילוח לפני, היינו שיהיה אחוריים שלפני הפנים, ההסתרה שלפני הגילוי, הריחוק המכין את הקירוב, נמצא שזה "נגד צוררי". כי אם האדם יכול לומר כך אזי זה נגד הצוררים שלו. דהיינו נגד הרצון לקבל שלו.
נמצא, כשהאדם מרגיש את אלו הרגשות של הפ??ס?לו?ת, הוא צריך להאמין שהקב"ה שלח לו את אלו ההרגשות, קשות ככל שיהיו. והאדם לשמוח בזה, מפני שעכשיו כשיש לו הרגשות כאלו, הוא יכול לקיים את מצוות האמונה למעלה מהדעת שלו. הדעת שלו עכשיו אומרת שהוא פסול לעבדות ה', ע"כ יש לו מקום ללכת למעלה מההרגשה שלו שאין הדבר כך. אלא הקב"ה מטפל בו ברחמים ובאהבה, ומראה לו tת האמת על עצמו. אם הדעת אומרת שההנהגה של הקב"ה פסולה, אז יש לו מקום להאמין למעלה מהדעת, שהשי"ת מנהיג אותו ואת שאר הנבראים בתכלית השלימות. נמצא רק כשיש את ההרגשות הפסולות - אז יש מקום לאמונה. אחרת אין מקום לאמונה. ז"א כשיש לו דעת כזו שנקראת בחינת שמאל - אז יש לו מקום ללכת באמונה, כנגד הדעת שבו. אחרת אין לו אופן וצורה להרחיב את האמונה.
וזו נקראת שמחה של מצווה. כי אדם המסוגל לשמוח בהרגשות הקשות הללו, ולומר לקב"ה "תודה שנתת לי את זה" - זה נקרא שמחה של מצווה. הוא שמח מזה שהוא יכול להאמין עכשיו, ולקיים את מצוות האמונה. ובאם אינו יכול להתגבר ולילך מעל הדעת שלו, לכל הפחות ישמח בזה שיש לו תפילה לה', בזה שהוא מקושר לבורא בצורך ובצמאון שלו לאמונה.
והנה ענין זה נקרא פתילה. כאמור שפתילה מבטאים 'פסילה', שהאדם מרגיש פסלות. לפי זה יוצא הביאור כך:
אם האדם מילא את הקערה שמן והקיפה פתילות, ז"א שיש לו הרבה פתילות, הרבה הרגשות של פסול. וזה בא לו דוקא באם יש לו קערה עם שמן, דהנה השמן מרמז על התורה, דדוקא אם מתאמץ בתו"מ מעל הרגילות, אזי השי"ת שולח לו את המחשבות הללו.
"אם כפה עליה כלי, כל פתילה עולה בשביל נר אחד. לא כפה עליה כלי, אפילו לנר אחד אינו עולה". פירוש: אם הוא משתמש בכל הפתילות האלו בשביל לקבל על עצמו עול מלכות שמיים, זה נבחן שהוא כפה עליה כלי, אז כל פתילה ופתילה נעשית נר, זה נהיה כלי לאור ה', בבחי' "נר ה' נשמת אדם". אם הוא לוקח את כל הפתילות האלו ומשתמש בהן בתור אפשרות לקבל עול מלכות שמיים, זה נבחן ששם מלמעלה כלי, וכל פתילה ופתילה נעשית נר בפני עצמו, היינו כלי לגילוי אלקות באדם. אבל אם הוא לא כפה עליה כלי, אז אין פה אפילו לא נר אחד. פירוש: אם הוא לא משתמש בכל הרגשות הפסול שיש בו בכדי לקבל עול מלכות שמיים על ידן, אז אין בזה שום דבר. לא יוצא מזה "נר ה' נשמת אדם". במקום שהוא יתקדם נעשתה מזה מדורה. בד"כ מדורה ואש מרמזים על 'דינים דשמאל'.
"אם כפה עליה כלי..." 'כלי' בגימטריה עולה ס', המרמז על "סומך ה' לכל הנופלים". פירוש: אם הוא מאמין שהקב"ה שלח לו את הרגשות הפסול האלו, אזי הן בבחינת "סומך ה' לכל הנופלים" . היינו שהשי"ת מכוון לכך, שהאדם ימשיך בחינה זו, ועי"כ יתרומם מעלה מעלה. אם לא כפה עליה כלי, אזי נעשית מדורה, דהיינו שהאדם מגיע ליאוש. וכאשר האדם מיואש אזי לא יצלח לשום דבר. ...
לפי הפשט, אם אדם שם כלי מעל הקערה עם השמן, והפתילות יוצאות החוצה, כל פתילה נחשבת נר חנוכה מיוחד. ואם אין כלי מלמעלה, אז אפילו נר אחד לא נחשב, אלא נחשב כמדורה.
ע"פ תורת בעל הסולם זצ"ל: עניין של פתילה הוא כפי שאומרים במבטא "פס?יל?ה" מלשון פ??ס?לו?ת. היינו הפסול שאדם מרגיש בעצמו. או שהוא מרגיש שהוא פסול, וגרוע ביותר, או שיש לו מחשבות שח"ו הקב"ה פסול. שהקב"ה לא מנהיג את העולם כמו שצריך. כשאדם מרגיש הרגשות כאלו, זה נקרא שיש לו "פס?יל?ה". יש לו פתילה, ומהפתילה הזו אפשר לעשות נר, היינו להמשיך בחי' "נר ה' נשמת אדם".
כשהאדם מקבל את ההרגשות הקשות האלו, א) קודם כל הוא צריך להאמין שהקב"ה שלח לו אותן. המחשבות הללו לא באו לו במקריות. הקב"ה שולח הכל. אין בעל בית אחר חוץ מהקב"ה לשום דבר שבעולם. לא אצלי, לא אצל אחרים, לא לטוב, לא לרע... ב) הוא צריך לומר לקב"ה "תודה רבה ששלחת לי אותן".
כפי שאומר במזמור: "תערוך לפני שולחן נגד צוררי". 'שולחן', הוא מלשון 'שילו?ח?'. כמו שילוח הקן. כלומר אדם מרגיש שהוא משולח מהקדושה. לא רוצים אותו. בחי' "ואביה ירוק ירק בפניה", שתי יריקות. כביכול הקב"ה נותן לו שתי יריקות, היינו מבזה אותו ב' בזיונות. אחת מבחינת אמונה, שרואה שמונח בתוך שליטת מחשבות הכפירה, ואחת מבחינת השפעה, שרואה שהוא מונח בתוך רצונות של קבלה. ואז הרצון לקבל אומר לאדם: המסר הוא - לא רוצים אותך. היינו השי"ת אינו רוצה אותך, ולכן שולח לך את כל המחשבות הללו.
אולם אם האדם אומר "תערוך לפני שולחן", ז"א שהאדם מאמין שהקב"ה סיבב את המצב שהוא משולח מהקדושה, והוא אומר "תערוך לפני", היינו, השילוח הזה הוא אחוריים שמכין את הפנים. תערוך את המצב של השילוח לפני, היינו שיהיה אחוריים שלפני הפנים, ההסתרה שלפני הגילוי, הריחוק המכין את הקירוב, נמצא שזה "נגד צוררי". כי אם האדם יכול לומר כך אזי זה נגד הצוררים שלו. דהיינו נגד הרצון לקבל שלו.
נמצא, כשהאדם מרגיש את אלו הרגשות של הפ??ס?לו?ת, הוא צריך להאמין שהקב"ה שלח לו את אלו ההרגשות, קשות ככל שיהיו. והאדם לשמוח בזה, מפני שעכשיו כשיש לו הרגשות כאלו, הוא יכול לקיים את מצוות האמונה למעלה מהדעת שלו. הדעת שלו עכשיו אומרת שהוא פסול לעבדות ה', ע"כ יש לו מקום ללכת למעלה מההרגשה שלו שאין הדבר כך. אלא הקב"ה מטפל בו ברחמים ובאהבה, ומראה לו tת האמת על עצמו. אם הדעת אומרת שההנהגה של הקב"ה פסולה, אז יש לו מקום להאמין למעלה מהדעת, שהשי"ת מנהיג אותו ואת שאר הנבראים בתכלית השלימות. נמצא רק כשיש את ההרגשות הפסולות - אז יש מקום לאמונה. אחרת אין מקום לאמונה. ז"א כשיש לו דעת כזו שנקראת בחינת שמאל - אז יש לו מקום ללכת באמונה, כנגד הדעת שבו. אחרת אין לו אופן וצורה להרחיב את האמונה.
וזו נקראת שמחה של מצווה. כי אדם המסוגל לשמוח בהרגשות הקשות הללו, ולומר לקב"ה "תודה שנתת לי את זה" - זה נקרא שמחה של מצווה. הוא שמח מזה שהוא יכול להאמין עכשיו, ולקיים את מצוות האמונה. ובאם אינו יכול להתגבר ולילך מעל הדעת שלו, לכל הפחות ישמח בזה שיש לו תפילה לה', בזה שהוא מקושר לבורא בצורך ובצמאון שלו לאמונה.
והנה ענין זה נקרא פתילה. כאמור שפתילה מבטאים 'פסילה', שהאדם מרגיש פסלות. לפי זה יוצא הביאור כך:
אם האדם מילא את הקערה שמן והקיפה פתילות, ז"א שיש לו הרבה פתילות, הרבה הרגשות של פסול. וזה בא לו דוקא באם יש לו קערה עם שמן, דהנה השמן מרמז על התורה, דדוקא אם מתאמץ בתו"מ מעל הרגילות, אזי השי"ת שולח לו את המחשבות הללו.
"אם כפה עליה כלי, כל פתילה עולה בשביל נר אחד. לא כפה עליה כלי, אפילו לנר אחד אינו עולה". פירוש: אם הוא משתמש בכל הפתילות האלו בשביל לקבל על עצמו עול מלכות שמיים, זה נבחן שהוא כפה עליה כלי, אז כל פתילה ופתילה נעשית נר, זה נהיה כלי לאור ה', בבחי' "נר ה' נשמת אדם". אם הוא לוקח את כל הפתילות האלו ומשתמש בהן בתור אפשרות לקבל עול מלכות שמיים, זה נבחן ששם מלמעלה כלי, וכל פתילה ופתילה נעשית נר בפני עצמו, היינו כלי לגילוי אלקות באדם. אבל אם הוא לא כפה עליה כלי, אז אין פה אפילו לא נר אחד. פירוש: אם הוא לא משתמש בכל הרגשות הפסול שיש בו בכדי לקבל עול מלכות שמיים על ידן, אז אין בזה שום דבר. לא יוצא מזה "נר ה' נשמת אדם". במקום שהוא יתקדם נעשתה מזה מדורה. בד"כ מדורה ואש מרמזים על 'דינים דשמאל'.
"אם כפה עליה כלי..." 'כלי' בגימטריה עולה ס', המרמז על "סומך ה' לכל הנופלים". פירוש: אם הוא מאמין שהקב"ה שלח לו את הרגשות הפסול האלו, אזי הן בבחינת "סומך ה' לכל הנופלים" . היינו שהשי"ת מכוון לכך, שהאדם ימשיך בחינה זו, ועי"כ יתרומם מעלה מעלה. אם לא כפה עליה כלי, אזי נעשית מדורה, דהיינו שהאדם מגיע ליאוש. וכאשר האדם מיואש אזי לא יצלח לשום דבר. ...
