מי מפחד להכלל בין תשושי נפש? 

שיחות מורבידיות על מחלות, זיקנה ומוות, עשויות לעיתים, להפתיע ולהביא דווקא השפעה מרגיעה וחיובית. ההתמודדות עם הפחדים הכמוסים, מחיבת מבט ישיר אל לב הבעיה. לאחרונה, השאלה איזו מחלה סופנית עדיפה על פני אחרות, עלתה לאוויר, בזמן מפגש חברתי שגרתי. חבר טען שהוא ישמח לשקוע בדמנטיה ולהזדכות יחד עם שאר תשושי נפש על המודעות, לפני שהוא משיב את גופו לבורא. השיחה נמשכה בקלילות ועברה בין נושאים רבים אחרים, אך אמירתו, שהיתה כה הפוכה לתחושתיי שלי, לא נתנה לי מנוח ולבסוף אף הובילה אותי אל בית אבות לתשושי נפש.

בזכות אותה שיחה, התחוור לי דבר מה על עצמי. אחד מפחדיי הגדולים, הינו איבוד שליטה. זכרון, יכולת התמצאות במרחב ובעולם המנטלי, שליטה בפעולות הגוף ולבסוף מודעות והכרת המציאות המשותפת, הם נכסיו הגדולים ביותר של האדם, בעיניי ופגיעה משמעותית בהם פוגעת בלב ישותו. איבוד שליטה, משמעו הפיכה לנטל על אחרים והדבר האחרון, שאני רוצה לדמיין עבור ילדיי, הוא הכורח לסעוד אם, שאינה מכירה אותם עוד.

בית אבות לתשושי נפש, כך קוראים היום למוסדות יעודיים, עבור אלו שמוחם הולך ומתנוון; ואין ביטוי הולם ועדין ממנו לתאור מצבם. הרי גם אם עיפות ושקיעה נפשית לא היו מחוללי המחלה, שהובילה אותם להקרא תשושי נפש, הרי שהמלחמה על הצלילות הותירה ודאי את נפשם לאה ושפופה.

בתחילה, עודדתי את רוחי במחשבות על כל הדברים, שישמרו עליי מפני כניסה לעולם תשושי הנפש. מחקרים הוכיחו, כי מי ששומר על תרגול ופעילות מוחית גבוהה, מחוסן יותר מאלו השוקעים למעין תרדמה או האטה מחשבתית משמעותית; ואני הרי תמיד פעילה ואפילו זמני הפנוי מוקדש לקריאה, פתירת תשבצי הגיון ומשחקי מחשבה. אפילו העישון הכפייתי, מפניו כולם מזהירים אותי, הפך ליתרון מול מפלצת תשושי נפש, כי הרי הסטטיסטיקה מורה על פער מהותי בין אוכלוסיה מעשנת ולא מעשנת בכל מה שכרוך במחלות תשושי נפש.

לבסוף, הפחד להיות לנטל על ילדיי הכריע את הכף והחלטתי לצאת לסיור בין בתי אבות לתשושי נפש, שם כך הובטח לי, תשושי נפש אינם מהווים כל עול והם נמצאים בידיים מסורות, האמונות על כל צורות הטיפול, הנדרשות להם. הראשון ברשימת בתי אבות לתשושי נפש, בהם ביקרתי, חרוט בזכרוני באופן מיוחד, מאחר וכל חששותי וציפיותי נתבדו מיד עם הכנסי אליו. במקום מוסד אפלולי, מלא בקשישים אבודים ומריירים, מצאתי בית  חמים, נעים ומזמין עם צוות קשוב וחייכן ודיירים מטופחים, הנראים כמבלים זמנם בנעימים.

בית אבות לתשושי נפש התברר לי כמקלט מושלם עבור חולים בדרגות שונות. התנאים המוצעים כמעט בכל בתי אבות לתשושי נפש מפנקים וכוללים חדרים מרווחים, חללים משותפים מעוצבים ונינוחים, חדרי טיפולים, איזורי הסבה ופעילות, חצר ירוקה, ארוחות בריאות וטעימות ושפע פעילויות, המותאמות לכל חולה בהתאם לחומרת מצבו.  

טרם הגיעותי לגיל פנסיה ודאגות עתידיות יכולות להיתפש כבזבוז זמן ואנרגיה, אך קשה להמנע מהן, בפרט עם התקדמותו הבלתי פוסקת של הגיל. קשה לי לומר, גם כיום, לאחר שבחנתי מקרוב בתי אבות לתשושי נפש, שאם היתה בחירה בידי, זו  היתה המחלה הנבחרת; אך עכשיו אין בליבי עוד פחד לא מוסבר ואני מסוגלת אפילו להבין את החבר, שדיבר בזכות איבוד הצלילות. תשושי נפש יכולים להמשיך ולהנות מחייהם במידה רבה, מבלי להיות לעול או להוות סכנה לעצמם. ליתר בטחון, אפילו ציינתי באזני בתי את שמו של בית אבות לתשושי נפש, שמצא חן בעיני במיוחד. אתם יודעים, על כל צרה שלא תבוא...

סיכום

אחד מפחדיי הגדולים היה להסתפח לאוכלוסית תשושי נפש, מתוך ההנחה, שהעול המרכזי והעצוב יפול על ילדיי. סיור בין בתי אבות לתשושי נפש, פתח לי צוהר להבין לעומק את המחלה והדרכים להתמודד עימה, תוך שמירה על כבוד עצמי ומבלי להפוך לנטל, אפילו סימנתי בית אבות לתשושי נפש שמצא חן בעיני, לכל מקרה...