נישולו של האזרח הקטן ממשאבי הידע 

שוד הידע הגדול - קונספירציה או סכנה קיומית?
כוח נמדד בסרגל שבקצהו האחד מצוי כוח מוחלט ובקצהו השני אפס כוח. הקביעה ש: ידע = כוח, מובנת מאליה ומוכרת היטב בציבור. מכאן ברור שהעדר ידע = חולשה. כל אחד מאיתנו נתקל, באופן שוטף, במצבים שבהם יש צורך לקבל החלטה. בין אם מדובר בקשר עם נותני שירותים ובתי-עסק ובין אם מדובר בקשר עם רשות שלטונית. ככל שאנחנו מכירים טוב יותר את הנתונים, המהלכים והדרישות הרלבנטיות, תהליך גיבוש ההחלטה יהיה קל ויעיל יותר וההחלטה עצמה תהיה ממוקדת ואיכותית יותר.

האם יש גורמים כלשהם שיש להם עניין שציבור גדול ככל האפשר יידע פחות ככל האפשר? ודאי! למשל, כל מי שרוצה למכור לנו מוצר או שירות כלשהו. דוגמה? בבקשה. כאשר נותן שירות מציע לנו את שירותיו, הוא מספר על השירות רק מה שצריך (כולל, פעמים רבות, חצאי אמיתות ושקרים שלמים) כדי שהצעה תישמע הגיונית ואטרקטיבית, ונמנע מלספק פרטים שיעוררו התנגדות אצל הלקוח. כמה פעמים רכשנו מוצר / שירות סלולרי, נופש, בריאות, מוצר חשמלי וכו' וכו' וכשקיבלנו את המוצר / שירות, נוכחנו לדעת שקיים פער משמעותי בין מה שהובטח לנו ובין מה שסופק לנו?

דוגמה נוספת: בתי-עסק רבים מספקים ללקוחותיהם מוצרים פגומים, בידיעה ברורה שרוב הלקוחות אינם יודעים מהן זכויותיהם במקרה כזה, וגם אם הם כן יודעים, החוק והמציאות מערימים בפניהם קשיים של ממש בביטול העסקה או קבלת המוצר באיכות תקינה.

האם יש גורמים נוספים שיש להם עניין שציבור גדול ככל האפשר יידע פחות ככל האפשר? ודאי! כל מי שמנהל את חיינו, החל בראש הממשלה וכלה בדרג הניהול הזוטר של כל רשות שלטונית. עניינים שונים המובאים לפתחם של הנ"ל נענים בסיסמאות ריקות (בדרגים הבכירים) ובדחייה: לא ניתן, זה לא אצלנו, תבוא מחר וכד' (בדרגים הנמוכים).

איך מזהים את שוד הידע? את נישולו של האזרח הקטן ממשאבי הידע? את ריכוז הידע בידי ההון והשלטון? המכנה המשותף להון ולשלטון הוא שימוש בסיסמאות וסמלים קצרים וריקים. במקום מידע, מספקים לנו ובשפע, מסרים קליטים שכל מטרתם היא לעקוף את שיקול הדעת שלנו ולגרום לנו להגיב אליהם באופן ריגשי. תגובה ריגשית במצבים בהם נדרשת החלטה שקולה, תניב, בהכרח, החלטה שגויה.

על מנת לחזק ולקבע את דפוס התגובה הריגשי, השלטון נוקט בצעד רב עוצמה והרה אסון. הוא מנוון את מערכת החינוך וכפועל יוצא פוגע קשות בהשכלה של בוגרי המערכת. אנחנו עדים, בעשרים השנים האחרונות להידרדרות מתמשכת של הישגי התלמידים בכל מבחן בין-לאומי. מהמקומות הראשונים שהחזקנו בשלושים השנים הראשונות לקיום המדינה, צנחנו אל קצהו של השליש האחרון.

מה יכולה להיות הסיבה להתנהלות כזו שעל פניה נראית בלתי מתקבלת על הדעת. יש סיבה ואפילו כיבדת משקל. מי שהורגל לוותר על בדיקה מושכלת ולהגיב באופן רגשי, חדל להיות אדון לאינטרסים שלו וכך קל יותר לשלוט בו. זה הציבור שהצמד הון ושלטון רוצים לראות מתחתיהם. ציבור שאינו מסוגל להבין את חגיגת השחיתות וחלוקת המשאבים לקבוצה מצומצמת וסגורה של אלה שהידע בידיהם.

העניין פשוט. ככל שצד א' יודע יותר מצד ב', צד א' יכול "למרוח" את צד ב' באופן חופשי, ואנחנו תמיד צד ב'. הצד שנתון בסכנה קיומית הולכת וגדלה.