מומחים רבים טוענים שריקודי בטן הוא הצורה הישנה ביותר של מחול, הריקוד בעל שורשים בכל התרבויות העתיקות של המזרח,הודו והמזרח התיכון. כנראה הטעות הנפוצה ביותר על ריקודי בטן היא שהריקוד נועד לבדר גברים.
לאורך ההיסטוריה, ריקוד בטן היה חלק מטקסשבדרך כלל בוצע עבור נשים אחרות, בדרך כלל במהלך טקסי פריון או בהכנת אישה צעירה למטרת נישואין. ברוב המקרים, נוכחות של גברים אינה הייתה מותרת.
ריקודי בטן טבעי יותר לאישה בשל מבנה השרירים. הריקוד מתמקד לעתים קרובות בלבודד חלקים שונים של הגוף, להזיז אותם באופן עצמאי בדפוס חושני, אריגה יחד את הטופס הנשי כולו. ריקודי בטן מבוצע בדרך כלל ברגליים יחפות, ולכן רבים מדגישים את הקשר הגופני האינטימי בין הרקדנית, הביטוי שלה ואמא אדמה.
תלבושות ריקודי בטן הם לרוב צבעוניים, בגדים זורמים, צעיפי משי ומניפות. מצילות אצבע (עשוי פליז, המכונה zills) גם נפוצות, שראשיתם בשנת 200 לפני הספירה, כמו גם תכשיטים אקזוטיים, כולל חגורות מורכבות העשויות מטבעות. אביזרים מעניינים נוספים המשמשים במהלך הריקוד הם חרבות, נחשים ואפילו מנורות ענקיות, עם נרות בוערים.
באמריקה, ריקודי בטן נהנו מהחשיפה המשמעותית הראשונה שלהם כאשר הרקדנית המפורסמת "מצרים הקטנה" ביצעה ריקוד ביריד העולמי של שיקגו בשנת 1893. האמריקאים מצאו את עצמם מוקסמים מהמקצבים, הגוף האקזוטי ומוסיקה, בסופו של דבר, כללו את ריקודי הבטן בסרטים אילמים רבים שנעשו שנים ספורות מאוחר יותר. תלבושות וסגנונות ריקוד נתנו זיקוק מיוחד בהוליווד, ובכך התפתח הריקוד ךרמה חדשה. לדוגמה, ריקודי בטן עם צעיף לא תועדו לפני 1900, אבל עכשיו זה די פופולרי ברחבי העולם.
מאז תחילת המאה, ריקודי בטן גדלה מאוד ברחבי הובעולם בפופולריות. פסטיבלים לריקודי בטן, סדנאות, ימי עיון מתרחשים כל הזמן, כדי למשוך קהל גדול של גברים ונשים המעוניינים בריקוד. רקדניות ורקדנים רבים לומדים את אמנות ריקודי בטן באופן אינטנסיבי, ונוסעים למזרח התיכון כדי לחוות את זה מקורו של הריקוד.
