איך בני ישראל יגאלו במידת הדין או במידת הרחמים? בסוד הפרשה 

ב"ה

פרשתנו מספרת על תחילת השעבוד 1 של בני ישראל במצרים וגזירותיו של פרעה 2, בריחתו של משה מפרעה למדין 3 וחתונתו עם ציפורה 4 בתו של יתרו כהן מדין 5. משה רועה את צאן יתרו 5 במדבר 6 ושם נפגש עם המחזה שהסנה בוער ולא נשרף 7. משה מקבל ציווי מה' לחלוץ את נעליו 8 ומתקרב למקום וה' שולח אותו לגאול את בני ישראל 9.

כאשר ה' אמר למשה שהוא יהיה שליחו להוציא את בני ישראל ממצרים 9, אמר משה רבינו לה': אני מגיע לבני ישראל ואומר להם: "אלקי אבותיכם שלחני אליכם" 10, מיד בני ישראל ישאלו אותי "מה שמו" 10? וממילא "מה אמר אלהם" 10?

שואל הרבי מספר שאלות על הדו-שיח של משה עם ה'. למה בכלל חשב משה שבני ישראל ישאלו אותו מה שמו של ה'? הרי בני ישראל יודעים מי זה "אלוקי אבותיהם" 11, אבותיהם הרי למדו אותם וסיפרו להם על ה'? ומצד שני מדוע משה לא ידע מה להשיב להם?

מביא הרבי את המפרשים, שמסברים שלה' ישנם מספר שמות וכל שם מורה ומסמל על צורת הנהגה שונה. לדוגמה: שם אלוקים מורה ומרמז על מידת הדין 12 ושם הוי' {שמו של ה' שבדרך כלל מוזכר בתורה 13} מורה על מידת הרחמים וכו'. וכשבני ישראל ישאלו את משה "מה שמו"? הכוונה היא באיזה שם משמותיו של ה' עומדת להתבצע גאולת מצרים כלומר באיזה אופן הנהגה הם יגאלו? האם תהיה גאולה מצד מדת הדין או מצד מדת הרחמים? זהו ההסבר על שאלת "מה שמו".

על ההסבר הזה של המפרשים, שואל הרבי : לכאורה מה זה משנה על ידי איזה שם או באיזה צורה יגאלו? מדוע חשוב לבני ישראל לדעת את אופן הגאולה? הרי הגיע כבר זמן הגאולה ונגמר כל השעבוד והגלות והרי ברור שהגאולה מגיעה ממידת הרחמים. ואם הגאולה מגיעה ממידת הרחמים אז מה בכלל השאלה של "מה שמו" הרי ברור שזה משם הוי' - מדת הרחמים.

על זה עונה הרבי , שחששו של משה שבני ישראל ישאלו שאלה קשה ועמוקה עוד יותר: איך יתכן שה' הניח לנו להיות בגלות מצרים ולהשתעבד כאן כל כך הרבה שנים בגלות שכה מרה ונוראה? על ידי איזה שם מ-'השמות' של ה' זה היה? איזה דרך הנהגה אפשרה גלות כזו שרק אחריה תבוא הגאולה?

ועל שאלה כזאת מוסיף משה: מה אומר אליהם? הרי הם צודקים. גם משה רבינו מצטרף לשאלה זו ושואל "מה אמר אלהם"? כיצד מאפשר ה' את סבלות בני ישראל בגלות?

על כך עונה ה' למשה ואומר התשובה לשאלתך היא: "אהי-ה אשר אהי-ה" 14 וזה גם מה שאתה צריך להגיד לבני ישראל: "אהי-ה שלחני אליכם" 14. עוד אומר ה' למשה "כה תאמר אל בני ישראל ה' אלקי אבתיכם אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר" 15.

על השאלה "מה שמו" עונה לו ה': "אהי-ה אשר אהי-ה". מסביר רשי"י: 16 "אהי-ה" - עמם בצרה הזאת, כמו - "אשר אהי-ה" - עמם בשעבוד שאר מלכויות 17.
ה' נמצא ביחד עם עם-ישראל בצרתם וכלשון הנביא ישעיהו "בכל צרתם לו צר" 18 וה' נמצא גם במצב של גלות וגם הוא {כביכול} סובל כאשר בני ישראל סובלים, אין ה' נוטש חס ושלום את בני ישראל בגלותם והוא גם אינו מתעלם ממצוקותיהם. ואדרבה "אהי-ה אשר אהי-ה" הוא לא רק נמצא עם עם-ישראל אלא הוא סובל יחד אתם את גלותם.

נקודה מעניינת נוספת שניתן לציין היא שבפסוק "זה שמי לעלם" 15 המילה לעולם כתובה בתורה ללא האות ו' {בכתיב חסר} כתיב זה רומז על העלם. מידת הרחמים נמצאת במצב של העלם. אמנם, "אהי-ה עמם בצרה" - ה' נמצא עם בני ישראל בגלות, אך מידת הרחמים נמצאת במצב של העלם. מידת הרחמים מוסתרת עד שהיא מתגלה כאשר מגיע הזמן של הגאולה.

זהו גם המצב שלנו בגלות, ה' נמצא איתנו בגלות ובעזרת ה' נצא ביחד מהגלות לגאולה האמתית והשלימה. ואז נאמר תודה רבה על הכל 19 כי אז נבין את מה שהיה כמו בגלות מצרים שהירידה הייתה כדי שיצאו ממצרים ברכוש גדול.

(ליקוטי שיחות חלק כ"ו פרשתנו)

שבת שלום
לכול הגולשים מצוות האתר

לאתר שלנו לחץ כאן >>>

לזמני כניסת השבת לחץ כאן >>>

מקורות והערות: 1 "וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס" (שמות א, יא), "ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך" (שמות א, יג), "וימררו את חייהם בעבדה קשה" (שמות א, יד). 2 "אם בן הוא והמתן אתו" (שמות א, טז). 3 "ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין" (שמות ב, טו). 4 "ויתן את צפרה בתו למשה" (שמות ב, כא). 5 "ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין" (שמות ג, א). 6 פירוש רש"י על הפסוק "וינהג את הצאן אחר המדבר"  (שמות ג, א) מסביר רש"י: "כדי להתרחק מן הגזל שלא ירעו בשדות זרים". 7 "וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל" (שמות ג, ב). 8 " אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא" (שמות ג, ה). 9 "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים" (שמות ג, י). 10 "ויאמר משה אל האלקים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם" (שמות ג, יג). 11 כמו שאנו מוצאים בהמשך שה' אומר למשה "כה תאמר אל בני ישראל ה' אלקי אבתיכם אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב" (שמות ג, טו) משמע מזה שהם יודעים מי זה. 12 פרוש רש"י על הפסוק (בראשית א, א) על המילים "ברא אלוקים" שתחילה עלה במחשבתו יתברך לברא את העולם במידת הדין ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מידת הרחמים וזהו שכתוב בהמשך (בראשית ב, ד) "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים" ה' לפני אלוקים - רחמים לפני גבורה. 13 מכיוון שאסור להזכיר ולכתוב את שמו של ה' כמו שהוא  - י - ה-  ו - ה -  לכן הוא נכתב ונאמר בלשון החסידות בשם הוי'ה. 14 שמות ג, יד. 15 שמות ג, טו. 16 פרוש רש"י על הפסוק (שמות ג, יד) על המילים "אהי-ה אשר אהי-ה". 17 כלומר בשאר הגלויות. 18 לשון הפסוק במלאו "בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם" (ישעיהו סג, ט). 19 "ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי" (ישעיהו יב, א).