מסעות (ג) גווני אפור 

אני יושבת לי ברגליים משוכלות על האבנים, לא ממש נוח אבל דווקא אי הנוחות הזו כמו ממיסה איזה עקשנות לא מובנת בתוכי ואיני יכולה לפרשה. אני מופתעת לראות שהדלת עם הדפס עלי השלכת נפתחת ואחד הסוסים, סוס שחור, יוצא ומתקדם לעברי, אני שמה לב לנקישות הפרסות על אבני הכיכר, כמו תיפוף על תוף. הסוס מתקדם ומגיע אלי, מרכין את ראשו ומדבר, אני מתבוננת בעיניו וברור לי שהוא מעביר אלי מחשבות, הוא מדבר בדרך שאנשים קוראים לה טלפתיה והוא אומר לי : את לוקחת הכל כל כך ברצינות, זה לא כל כך נורא, ענין הבחירות וההבנות, הבחירה שלך איננה חייבת להיות טוטאלית. בחרי בדלת מאיזה שהיא סיבה, קלילה, מצחיקה, לא הגיונית. בחרי בדלת מתוך שמחה של הרפתקה ולא מתוך הרגשת אחריות כבדה. תמיד תוכלי לבחור - להיכנס - לצאת... את תמיד נוטה לראות הכל בשחור או לבן, שני את הראייה שלך, בחרי בגווני האפור, נסית לצייר פעם ציור בגווני אפור - נראה לי שהסוס השחור קורץ לי בעינו ומחייך, אני שוב עם הדמיון המפותח. אני מרכינה את ראשי ומנסה לדמיין את הציור בגווני אפור וחושבת על מילותיו של הסוס השחור, כשאני מרימה את ראשי להתבונן בו שוב, הוא נעלם...
טוב, אבחר דלת, עוצמת עינים, נושמת כמה נשימות וכשאני פוקחת את עיני מבטי נופל על דלת שמודבק עליה לוח עשוי מקלעת קש, כך זה נראה לי, הדלת הזו מוצאת חן בעיני ואני קמה בהחלטיות וניגשת אל הדלת...