בשביל מה לעשות צבא?? 

אולי יותר מידי טוב לנו, להכל כבר נולדנו, ההורים שלנו עשו את הכל בשבילנו, ואנחנו הספקנו לשכוח..

בכתבה זו אין לי רצון לעודד את המשתמטים להתגייס לצבא אם כי זה יהיה נחמד אם עוררתי משהו במישהו, אני לא חושב שיש בי את היכולת לגרום להם לשינוי כזה, קודם שיכבו את הטלוויזיה.
בכתבה זו, הייתה לי הכוונה להשמיט את המשתמטים ולא לדבר עליהם בכלל, אבל גם הם חלק וחלק גדול לצערי לכן וויתרתי.
(הגדרה קלה למשתמטים רגע לפני- נוער שמושפע מתקשורת שהורסת וחינוך לקוי, ואנשי דת קיצוניים לא מוסברים שמתרבים בקצב היסטרי)
בכתבה זו לא אהיה אסיר תודה לחיילים הנוכחים המשרתים בצבא חובה.
בכתבה זו אנסה לגרום לחיילים הנחושים והשבוזים שביניהם ולנוער העומד לפני גיוס להבין את מהות השירות. (אם בעצמי הבנתי..)

לפני חמישים שנה כשמדינת ישראל הייתה שטח אדמה לא בנוי, לא סלול ובקושי מיושב,הגיעו הנה החלוצים הראשונים. האבא והאמא של האמא והאבא שלי ושלכם.
אותם חלוצים, הגיעו הנה חדורי מוטיבציה ונחישות לבנות כאן מדינה בטוחה לעצמם ולילדיהם שיבואו (כן, אתם) וכן לעם היהודי.

להבדיל חמישים שנה לתקופתנו הנוכחית:
חוק גיוס חובה? אין.
צבא? אין.
מדים? אין.
נשק? אין.
קב"ן? אין.



החלוצים הגיעו לארץ בידיים ריקות מכל חפץ ומגע אנושי, את הוריהם ויקירהם איבדו בשואה או שעזבו בחו"ל כשעלו ארצה. חסרי כל, אבל מלאי תקווה להתחיל.
כשלחמו באוייבים הם נלחמו ביידים חשופות ובכלי נשק מאולתרים, וכשנחו, הנעימו את מנוחתם בייבוש ביצות, בניית חוות והקמת בתים ויישובים.
המטרה הייתה ברורה, העשייה הייתה משותפת, כולם פעלו מתוך רצון אישי שגייס את כולם לפעול ביחד.
הם התגברו וניצחו על כל מכשול בעזרת רצון ואמונה, בנו לנו מדינה לתפארת, מדינה בטוחה.
כוח מאמין זה הורכב מנשים חזקות ומגברים אמיצים, צעירים מאוד בגילם, מעטים מאוד במספר, בליבם רק דבר אחד- בית מוגן לעצמם,ליהודים.

קוראים נכבדים, זו היא השורה ללחוש בלב קריאת תודה לאותם חלוצים.


את הכתבה הזו החלטתי לכתוב לאחר שנתקלתי בכתבות שפורסמו באתר "מקושרים" בידי משרתים בצבא, בנוסח כזה או אחר, בקשת הכותבים הינה ברורה: "איפה התודה ואיפה הזכויות שלי?"
צודקים, אבל לא.

אותם חלוצים יקרים שילדותם לא הייתה לטובתם, שעתידם לא נראה היה ורוד במיוחד, פעלו ולא נחו לרגע. אף אחד מהם לא פעל למען הכרת תודה כלשהי, הרי שמן הסתם
פעילותם הייתה לטובת עצמם קודם כל, למען יהיה להם בית מוגן ואת הזכות לחיות כבני אדם במקום בו ירגישו שייכים.

פשוט ולא פשוט בכלל, לחלוצים אלו לא היה כלום חוץ מאת הזכות לדמיין חיים שקטים ובטוחים לעצמם ודורותיהם, וזהו הדחף שאותם הניע.
החלוצים שלנו קיבלו את מדינת ישראל ריקה ומאויימת, על שטחה הם בנו מחסה והגנה, זרעו לנו שדות ותקווה ונתנו לנו מסגרת להמשיך בה.
האינטרנס האישי, הכללי והמשותף שלהם- בנה לנו בית.
הנה אנחנו, ילדיהם של אותם חלוצים, זכינו במציאות שהייתה לחלום בעיניהם. הכל כבר נעשה. הכל הם כבר עשו.
מהם קיבלנו את הזכות לשמור על מה שבידיהם נבנה. הם נתנו לנו את הזכות ואת החובה לתת ולתרום, להתגייס לצבא כדי להיות חלק ממערך ההגנה ששימר את ביתם וישמר את ביתנו.

את הדחף שהיה באותם חלוצים חלקנו איבדנו, למה? כי כבר עשו בשבילנו הכל, כמה קשה היה להקים מדינה.. לעולם לא נדע, אם לא עבדנו וטרחנו על לחמנו לא נידע לייחס לו ערך.

רוב המעומדים לפני גיוס שואלים את עצמם, מה אקבל?
מעטים העומדים לפני גיוס השואלים את עצמם, מה אני יכול לתת?

חיילים, משתמטים ובני נוער יקרים. (בלשון זכר אבל מיועד לשלושת המינים)
צבא לא עושים כדי שיקירנו יחמיאו לנו על המדים שמייפים אותנו.
צבא לא עושים כדי לחזור הבייתה עם נשק ופוזה חדשה לשכנים.
צבא לא עושים כדי לקבל קצת יותר צומי מאהובה שמחכה לכם בבית.
צבא לא עושים כדי לקבל הנחות חברתיות וכניסה חינם למועדונים.
צבא לא עושים כדי לקבל אות תודה מהמדינה או מהתושבים בה.

צבא לא עושים כדי לקבל! אבל אם נפתח קצת את עיננו, נוכל לראות מה צבא נותן.

המשפט הבא פונה בעיקר לחיילים המיועדים,למשרתים כעת, אלו שסיימו שירות. כמו כן גם לכל המתעניין -
צבא לא עושים ולא עשינו כדי להבדיל אותנו מאזרחים שלא עשו צבא, הם לא נחותים יותר ומעמדכם לא גבוה משלהם ואולי לצערי. כמו כן שבין אם אתה ג`ובניק או קרבי - שניכם שווים.
הרי שהמערך הלוחם אינו מסוגל לתפקד בלי המערך הלוגיסטי, (הג`ובניקים. אבל אני מסכים שיש ג`ובניק ויש ג`ובניק בשאיפה להיות ג`ובניק, מה שמפחית מערכו..)
צבא לא נותן לכם נקודת זכות לטובתכם הכללית, אך ורק לטובתכם האישית שכן שמרתם ולחמתם קודם כל למען עצמכם, ילדיכם וביתכם העתידי.
באותה העת הגנתם ולחמתם גם בשביל שאר התושבים, ביניהם גם משתמטים.
די עם משפטים נוסח:"הייתי בשטחים שומר עלייך, זוחל בשלג בזמן שאתה על בירה ומזיין כוזינה בטרזינה". לא מתאים לנו.

אני מקווה שיבוא במהרה פיתרון ויפנו מקום לצדק וישוו בין התורמים לבין המשתמטים. אני מקווה שיעשו את זה מהר. התרומה זקוקה לכך. אבל לפני ההשוואה, יש מקום לשנות גישה.

משפט קטן פונה בעיקר למשתמטים, שרק יבהיר את מעמדה של ארצנו הקטנה והתושבים בה..

אם כל אוייב בעולם יבוא וירק לנו במדינה, אנחנו נטבע. הם לא צריכים נשק כדי לנצח אותנו, הם צריכים שכל.


חיילים יקרים, בחרתם לתת ולהקריב, עשו זאת בגאווה, תקווה שילדיכם יהיו מוגנים, יכבדו אתכם ויודו לכם בבוא העת.

התודה, ה- תודה - היא לחלוצים על כך שנתנו לנו צבא לשרת בו.