מהו תסכול?
מי מאיתנו לא מכיר את התחושה הלא נעימה הזאת שאנחנו מתאמצים, דוחפים, עושים, מנסים
אבל כלום לא קורה? ולפעמים ככל שאנחנו מתאמצים ומנסים יותר ככה אנחנו יותר מתוסכלים?
יותר מאוכזבים? מרגישים שהחיים סוגרים עלינו? מתנכלים לנו?
אנחנו שוב ושוב נתקלים בקיר בלתי נראה שחוסם אותנו ומרגישים חוסר אונים.
כולנו חווים תסכול בלשב כזה או אחר בחיינו. השאלה עד כמה הוא נוכח, עד כמה
קל לנו להרגיש אותו והאם אנחנו מרגישים לעיתים הצלחה או שרק תסכול וכישלון?
יש סיבות רבות שיכולות להוביל אותנו לחוויה פנימית של תסכול
זה יכול להיות השוואה לאחרים סביבנו, מאמצים לא מדויקים ולא מתואמים ברגעים הלא נכונים
בתחומים הלא מתאימים, זה יכול להיות חוסר קשב פנימי לקצב שלנו שמוביל אותנו להגיע
לתוצאות הלא רצויות ולהיגמר בתסכול חוזר ונשנה.
מחקרים מראים שקיימים שני סוגים של תסכול תסכול פנימי ותסכול חיצוני.
1. תסכול פנימי - מגיע מעולמנו הפנימי. השכל מציב לנו מטרות שאנחנו חושבים שחשובות לנו להשיג, השכל משווה את עצמנו לאחרים ובעקבות זה עולה חוסר שביעות רצון, קינאה, תחרותיות, ספק עצמי, ביקורת עצמית ועוד.
2. תסכול חיצוני בדרך כלל מתקשר לדברים חיצוניים שמגיעים ו'נופלים' עלינו ושאין לנו עליהם שליטה. קידמו מישהו אחר בעבודה במקומנו, מישהו שנורא אהבנו דחה אותנו, אנחנו לא נכנסות להיריון למרות שאנחנו מאוד רוצות וכו'
באופן כללי מה יכולים להרגיש כשמרגישים תסכול?
תסכול מרגיש אצל כל אחד קצת אחרת אבל בדרך כלל מלווה בתחושת אכזבה, ייאוש ותקיעות.
מרגישים כי אין מוצא, כי שוב ושוב נמצאים באותו המקום, תקועים.
מתוך הקושי להרגיש את התסכול הזה והרצון שלא להרגיש אותו אנחנו עלולים
למצוא את עצמנו משתמשים בכל מיני חומרים והתמכרויות כדי להקל על הכאב שלנו למשל:
שתית אלכוהול, עישון סיגריות, שימוש בסמים, אכילת יתר, קניות יתר ועוד.
אצל אנשים אחרים, זה מגיע ישירות אל הגוף מבלי אפילו שנוכל לחבר את זה לרגש עצמו
מתפתחים לנו סימפטומים של כאבי בטן, כאבים בחזה, כאבי שרירים ועוד.
חלק אחר שלנו מכסים על הרגש הלא נעים הזה על ידי רגשות אחרים שהם רגשות מכסה
כמו דיכאון, אפאטיה, אובדן חשק ומוטיבציה, הרגשה של תקיעות ללא מוצא, חוסר סבלנות,
חוסר סיפוק, חוסר מנוחה, חוסר שקט, בריחה משקט והליכה לעבר פעילות יתר כדי לא להרגיש ועוד.
מה קורה אחרי גיל 40 ולמה זה עלול להתגבר?
באמצע החיים, סביב גיל 40 (אצל נשים מסוימות זה דווקא קורה בגיל 50) אצל כולנו קורה משהו
פנימי שהוא כמו מעין חשבון נפש. אנחנו מתחילות להבין שהזמן כבר לא פועל לטובתנו, ושאנחנו מתבגרות,
אנחנו מבינות שעכשיו זה הרגע האחרון ושאם לא נפעל עכשיו, אולי זה לא יקרה לעולם, אנחנו כבר יותר פנויות
כי הילדים כבר גדלו יותר ופחות צריכים אותנו ואנחנו עייפות מלשים את עצמנו אחרונות בתור ואז באופן טבעי
אנחנו מתפנות יותר לעצמנו. אנחנו בודקות איפה אנחנו ומה עשינו עם החיים שלנו עד כה?
ויש לנו דחף פנימי בלתי נשלט לשנות את מה שכבר לא עובד נכון בשבילנו.
התנועה הפנימית הזו שקורית אחרי גיל 40 ויש כאלה שיקראו לזה משבר גיל 40 אבל המינוח פחות חשוב
אלא העובדה שהתנועה הזו מביאה אותנו הרבה פעמים לתסכול. כי חלק מההחלטות שלקחנו בחצי הראשון של החיים שלנו
לא מדויקות לנו. אולי לקחנו אותן כי הסביבה דחפה אותנו וכי עשינו את מה ש'צריך' במקום את מה שבאמת רצינו.
היינו במירוץ לבנות את החיים שלנו ולא הקשבנו לעצמנו באמת והמקום הזה מעורר בנו המון תסכול.
אנחנו מתעוררות סביב גיל 40 מתוסכלות מכך שהחיים שחיינו עד כה הם למעשה לא החיים שלנו ומתחילות לחפש
את הדרך לעצמנו בחזרה.
אם גם את מרגישה ככה, אני מזמינה אותך לבוא כל הדרך אלייך בחזרה. אין רגע מתאים יותר מזה עכשיו.
