10 זוכים בפרס נובל בישראל מאז תקומתה – זהו הישג אדיר בכל קנה מידה עולמי.
"הראש היהודי" – שוב הוכיח לכולי עלמא – שלא הגודל קובע אלא האיכות – ההשקעה, ההתמדה, החינוך וגם קצת האמא היהודיה/פולניה.
אסור לשכוח שלאורך ההיסטוריה היו גם ספורטאים, אתלטים ואלופי ספורט למיניהם, עד ימינו אלא ממוצא יהודי וממוצא ישראלי, לרבות לי קורזיץ פעמיים אלופת עולם.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
אמור מעתה: "הראש היהודי והגוף היהודי – ישראלי".
פרופ' שכטמן, הוא העשירי למניין, לזוכי פרס נובל, אזרחי ישראל שמביאים כבוד ותהילה למדינת ישראל, הקטנה, הצנומה הנאבקת על קיומה ועצמאותה מזה 64 שנים והמאבק עדיין לא תם.
מדובר בהישג אדיר – שמבחינה סטטיסטית, קשה להסבר ולהבנה.
מספר זוכי הפרס – לעומת גודל האוכלוסיה, הוא באחוזים גבוהים ביותר, שרק ניתן למדינות גדולות ועצומות לקנא בנו.
רבים וטובים, ניסו משך שנים רבות – לפצח את "קוד ההצלחה של הראש היהודי", ועדיין אין תשובה, מכרעת או חד משמעית בנושא.
לא ברור, האם מדובר ב"גן יהודי" או די.אנ.אי מיוחד שמוביל אותם להצלחות, בתחומי מדע וחברה שונים עם פרסי נובל ובלעדיהם.
לדעתי – יש כאן שילוב של היסטוריה, חברה, מגבלות פוליטיות, נחישות, התמדה, חינוך למצוינות ודחיפה ושאיפה של אמא יהודיה/פולניה מילדיה.
סקירה של ההיסטוריה, של העם היהודי, לדורותיו ובמיוחד בגולה ובפזורה העולמית, מלמדינו, שמתקופת הנסיכים, המלכים, המלכויות והממשלות למיניהן – ראו בעם היהודי וביהודים, גוף חריג, מיוחד ויוצא דופן והתייחסו אליו בהתאם.
הנסיכים, המלכים וממשיכיהם – הגבילו את היהודים, לסוגי תעסוקה, שהם לא יכלו או לא רצו לעסוק בהם.
הם דחפו את היהודים בארצותיהם – למקצוע הכספים, צורפות, רפואה ובעלי מלאכה עד אשר, במקרים רבים לא יכלו בלעדיהם.
הנסיכים, המלכים, הממשלות – נהנו מהכסף היהודי, סחטו אותם, התעללו בהם, אך החזיקו בהם כאוצר לאומי.
תנאים אלה היו הבסיס – להצטיינות יהודית, בכספים, מאוחר יותר בכלכלה, מאוחר יותר במדעים ומאוחר יותר בפוליטיקה.
משך השנים היהודים פלשו לתקשורת ולחיי התרבות והזוהר, עד אשר שלטו למעשה בתעשיית הבידור בארה"ב, עד ימינו אלה. גם התקשורת והפוליטיקה לא נעלמו מעיניהם וגם שם בגלל הצטיינותם, התמדתם וחוכמתם, מצאו עצמם בצמרת.
היהודים היו חלק מהמובילים החברתיים פוליטיים בעולם, כמו במהפכה הרוסית, בה בלטה דמותו של טרוצקי היהודי (שנרצח במכסיקו בשל פעילותו זו), דני האדום, בהפגנות ההמוניות של הסטודנטים בצרפת, והרשימה ארוכה.
בכל מקום בעולם שבו יש התעוררות חברתית פוליטית, תמצאו תמיד יהודים בצמרת, ודבר זה לא תמיד לטובת היהודים.
האנטישמיות כנגד היהודים בכל התקופות, היא תוצאה מכך, שהיהודים תמיד היו בצמרת, על אף מספרם הקטן יחסית בחברה, ותמיד מושא לקנאה של הגויים.
כך שקל היה להאשים אותם – בכל משבר, תקלה או אפילו "מגפה" ומכאן הפוגרומים למיניהם, גירוש ספרד, ועד התורה הנאצית שדגלה בהשמדת העם היהודי.
ואף על פי כן – ולמרות הכל – הראש היהודי בצד הגוף היהודי, המשיך לפרוח ולשגשג והתוצאות לא איחרו לבוא.
זוכי פרס נובל ממוצא יהודי – מאז שהחלו בחלוקת הפרס ב-1901, היו 185 יהודים (כולל הפרסים האחרונים), מתוך 825 זוכים עד כה.
להזכיר שוב – 10 הזוכים אזרחי ישראל.
זוכים מיוחדים:
א. מארי קירי (יהודיה) - נובל בפיזיקה – 1903, בכימיה – 1911.
ב. פייר קירי (בעלה) – בפיזיקה – 1903.
ג. אירין קירי (בת) – בכימיה – 1935.
ד. פרדריק ז'וליין קירי (חתן) – בכימיה – 1935.
ה. הזוכה הצעיר ביותר בפרס – ויליאם לורנס בראג בן 25, שזכה ביחד עם אביו ויליאם הנרי בראג, זכו בפיזיקה – 1915.
ו. הזוכה הקשיש ביותר היה בן 90, בכלכלה ושמו ליאוניד הורוביץ.
למרות שהיו עוד מספר מקרים – שבהם אב ובנו זכו בפרס נובל, אך לא ביחד אלא בנפרד ובהפרש שנים ניכר.
הפרס מחולק מאז 1901, לפי צוואתו של ממציא הדינמיט, אלפרד נובל – ביום מותו 10 בדצמבר בכל שנה, באוסלו.
הפרס יועד ע"י נובל על המצאה או פריצת דרך מדעית – לטובת האנושות (בניגוד להמצאתו – ובגללה), והפרס הכספי הוא מיליון יורו (בכסף נורבגי).
הפרסים שהם מדעיים במהותם, לרוב אין עליהם עוררין או ביקורת.
אבל בפרסים כגון: "פרס נובל לשלום" – בקטגוריה זו, יש ויש ביקורות לרוב ובחלקם הגדול אפילו מוצדקים.
קחו למשל את פרס נובל לשלום – ליצחק רבין – פרס – עראפת.
איפה הפרס – ואיפה השלום. זאת היתה אחיזת עיניים וזריעת חול שלום בעיניים תמימות של ישראלים, כמו רבין ופרס.
עראפת הוליך אותם שולל, הוליך אותם בכחש, מהרגע הראשון, והסכם אוסלו (שהושג בכנסת ב-61 קולות בעזרת שני עריקים מצומת, שגב וגולדפרב), היתה מלכודת פלסטינית, ממנה סובלת מדינת ישראל עד ימינו אלה.
הענקת פרס נובל לשלום – לנשיא אובמה, התבררה כבדיחה גרועה על השלום.
הנשיא הטרי – ללא כל הישג ממשי פוליטי, פרט לנאומים חוצבי להבות, לא הביא ולא קידם שום מהלך לשלום. להיפך – בנאומו בקבלת הפרס, הדגיש שיש מקרים בהם חייבים להפעיל כח ואת זה הוא עושה בעיראק ובאפגניסטן. אז איפה הפרס ואיפה השלום.
הוא קיבל פרס – על אי עשייה והבטחות שווא, והפך את הפרס ונתינתו למשל ושנינה בעולם.
המסקנה המתבקשת – כפי שמדגישים כל זוכי הפרס הישראליים – השקעה בחינוך + חינוך, התמדה, עקשנות ואי וויתור על חלומות ותקוות.
מי יודע, כמה עשרות מדענים בעולם שרצו ללכת בדרך עצמאית חריגה, או להתמיד בקצה חוט או רעיון שהיו להם, אבל הקהילייה האקדמית, שהיא לרוב מרובעת, שבעה נקמניות, דחתה אותם, בזה להם, ריפתה את ידם, עד שהתאכזבו ועזבו את עבודתם ורעיונותיהם ושקעו בשגרה.
מי יודע, כמה זוכים לא הגיעו לפסגה מחמת ייאוש. וכפי שאמר פרופ' שכטמן – זוכה הפרס האחרון כשמגיעים לפסגת האוורסט, יש לך 3-5 דקות, ליהנות מהנוף, אחרי המאמץ האדיר ומיד אתה צריך להתחיל לרדת.
אבל, הראש היהודי, המוח היהודי עם הגן או בלי, אם די.אנ.אי או בלי, עוד לא אמר את המילה האחרונה בתחום, כך שיש מקום לצפות לעוד מדענים דגולים ופרסי נובל בעתיד.
רק לפני זמן קצר, חילקו ל-23 מדענים צעירים מישראל (מכל התחומים) מלגות מחקר במיליוני דולרים ע"י מרכזים באירופה לקידום המדע. מספר הישראלים בקבוצה זו הוא הגדול ביותר, ושוב אנו ראשונים בתחום, ונצפה בעתיד לפרסים נוספים, לכן השקעה בחינוך במדע ובמחקר – הוא המפתח להצלחה לצד מדינה חזקה דמוקרטית ועצמאית.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
