בתור ילדה, היו פעמים שבהן תיעבתי את בית-הספר. נתתי כל מיני הסברים למה אני לא אוהבת אותו. "המורה מכשפה". "המבחן טיפשי". "האוטובוס של ההסעות מסריח".
אבל לא היה לי שום מושג שאלה פשוט היו סימפטומים של מחדל חינוכי שנמשך כבר כמה מאות שנים.
מדוע ילדים שונאים את בית-הספר?
הם שונאים אותו כי מענישים אותם כשהם מדברים.
התשובה לכך הופיעה במאמר על תקשורת מאת איש החינוך ל. רון האברד:"ילדים קטנים יושבים להם בכיתה והמורה מנסה ללמד אותם משהו, והיא מענישה אותם בכל פעם שהם מדברים. מעניין, נכון? מדוע ילדים מתחילים לשנוא את בית-הספר? אנשים כל הזמן קוטעים את התקשורות שלהם בבית-הספר".
ברוב בתי-הספר, לא משנה עד כמה התקשורת חשובה עבור ילד, ברגע שהפעמון מצלצל, "אף מילה". ואומנם, אחרי הפעם הראשונה שבה השעו אותי כי "דיברתי בכיתה", הרגשתי כאילו הייתי צריכה לשים פקק בפה בכל פעם שרציתי לומר משהו לתלמיד אחר. זה גם הפחית את הנכונות שלי להשתתף בכיתה או לענות על שאלותיה של המורה.
האם בית-הספר לא צריך לבנות את התקשורת של הילדים? האם לא יהיה טוב יותר ללמד תלמידים את ההגדרה של תקשורת וליצור עבורם הזדמנויות לתקשר זה עם זה?
מה שמורים ומנהלים של בתי-ספר צריכים להבין זה שתקשורת היא גם קבלת הרעיונות של אחר (זרימה פנימה) וגם העברת הרעיונות שלך (זרימה החוצה). אם מונעים מתלמיד להזרים החוצה חלק כלשהו של תקשורת, היכולת שלו לבטא (ליזום, להתחיל, ליצור) רעיונות חדשים תתחיל לדעוך.
כאשר יוסי הקטן נמצא בגן ילדים, לדוגמה, אימא שואלת "מה עשית בבית-הספר היום?" יוסי מדבר כמו קצין משטרה, כשהוא מתאר באוזניה צעד אחר צעד את היום שלו. עד שהוא מגיע לבית-הספר התיכון, השאלה הזאת מעוררת את התשובה "כלום" או "לא משנה". יותר מדי שנים של קליטת נתונים ממורים ומספרים יכולים להותיר את הילדים חסרי יכולת לנהל שיחה שוטפת.
זאת בדיוק הסיבה שבגללה התעלמות מהחלק של הזרמת תקשורת החוצה היא כזה מחדל. התבונן בזה בקפידה. האם אתה רואה איך זה עלול לדכא את הרצון של הילד לתקשר, ולדכא את הדמיון שלו?
כשאנשים לא מסוגלים עוד להתחיל ולנהל שיחות מעניינות וערות, הם נעשים תלויים בהשפעות חיצוניות שייתנו להם משהו לדבר עליו – סרטים, משחקי וידיאו, כותרות העיתונים, מזג האוויר, תאונות וכו'. אולי בגלל זה הרכילות הרדודה נמצאת בכל מקום.
על מנת לתקן את המצב, בתי-ספר חייבים להציע סביבה ידידותית שבה מעודדים תלמידים לאזן את הזרימה פנימה עם כמות שווה של זרימה החוצה. יש לשים דגש על הגברת היכולת שלהם לתקשר בצורה אפקטיבית, ולהראות להם את הקשר בין המיומנות הזאת להישרדות שלהם.
זה ייצור הבדל גדול אם בית-הספר היה פורום לביטוי רעיונות יצירתיים על שיפור הקיום; אם הוא היה מקום מפלט שבו אפשר לנהל דיונים מלומדים על הטיפול בבעיות הרבות של החיים.
עם תפאורה שכזו, לא תהיה עוד שנאה כלפי בית-הספר.
מאמר מאת קרלין מקורמיק, זכויות יוצרים 2010. כל הזכויות שמורות, Education: On Being Behind.
© 2010 Applied Scholastics Online Academy. כל הזכויות שמורות.Applied Scholastics Online Academy מקבל תלמידים מכל גזע, צבע, לאום או קבוצה אתנית. Applied Scholastics OnlineAcademy מוסמך להשתמש בשירותים החינוכיים של Applied ScholasticsTM. Applied Scholastics והסמל של Applied Scholastics עם הספר הפתוח הם סימנים מסחריים וסימני שירות בבעלות Association for Better Living and Education International ונמצאים בשימוש באישורו.
מאמר זה תורגם לעברית על ידי 'תבונה'.
תבונה הינה הנציגה הישראלית של הארגון העולמי ללמידה יישומית Applied Scholastics Int.
תבונה - חינוך חדש בישראל
מאיר בעל הנס 12 רמת גן
טלפון: 03-5743734
אי-מייל: info@tvuna-online.co.il
קרולין מקורמיק היא יועצת חינוכית של הארגון העולמי ללמידה יישומית - Applied Scholastics International, ושותפה ב- Applied Scholastics Online Academy. ארגונים אלו פועלים למען עולם ללא אנאלפבתיות ועם סטנדרטים גבוהים של חינוך והשכלה.
