בחיי היום יום שלנו אנו משתמשים המון בכעס, לרגע אנו מרגישים טוב כי לכאורה פרקנו תסכול מעצמנו אבל רגע אחרי זה נשארת תחושת ריקנות והכעס חוזר. כעס הוא מניפולציה שאנו עושים על עצמנו כדי לשרת את האגו הפגוע שלנו ולא בשביל שום סיבה אחרת. הכעס שמצטבר בתוכנו הוא כמו פצע שמדמם ונשאר פתוח והופך לרעל בתוך הגוף שלנו. כל עוד יש כעס בתוכנו אנו נשארים באותו מקום ולא מתפתחים לעבר הבנת מקור הכעס והדרך לפתור אותו.
השלב ראשון לפתירת מקור הכעס הוא במחשבה – למה לנו לכעוס? כל אירוע בחיינו בא ללמד אותנו משהו על עצמנו ואם נסכים ללמוד את מקור הכעס נוכל לשחרר אותו מתוכנו, וגם לקדם את עצמנו.
בשלב שני – לסלוח, ולא להאשים, כל דבר שקורה לנו הוא באחריותנו, השליטה והניהול של חיינו היא פנימית ולא חיצונית, כלומר אם הסערה החריבה את ביתנו זו לא אשמת איתני הטבע אלא הגורל שלנו ועלינו ללמוד ממנו שיעור שאנחנו קטנים והטבע הוא גדול מאיתנו ועל כך עלינו להיות במודעות ולא לפגוע בו ולכרות את כל משאבי הטבע, להזיק לאדמה, וכו'...
אמרה סינית עתיקה אומרת כי "אם ברצונך לנקום – תחפור שני קברים", הבחירה להשתעבד לכעס או החופש לבחור בשינוי ובשחרור הכעס קיימת אצלנו.
??
