ילדים מצירים מגיל מאוד צעיר, כבר בגיל הרך ייהנו לקחת כלי כתיבה ולקשט את כל קירות הבית ביצירותיהם, הם כמובן לא מבנים למה אנו כועסים - הרי הם יצרו, שיחקו, נהנו ופעלו על העולם (חשו כוח יצירה, בריאה של יש מאין), כמובן שאנו מלמדים אותם שנשמח יותר אם יצירו על דף ואכן הם ממשיכים לציר באופן ספונטאני ללא צורך בהכוונה ולימוד.
אז למה ילדים מצירים?
הציור ממלא צרכים נפשיים והתפתחותיים רבים, קודם כל הוא מהנה ומהווה פורקן למתחים וחרדות.
הוא מהווה את שפת הנפש ומשקף את המהווים הפנימיים שלנו- הפנטזיות, תקוות, חלומות וגם פחדים וקונפליקטים. דרך הציור והמשחקיות שיש ביצירה הילד חוקר העולם, ניסוי ותהייה, גילוי, שליטה במציאות- נותנים לילד הרבה סיפוק עצמי.
כמו כן הציור מפתח את המוח- סימבולים, תבניות, תפיסה, הפשטה, פיתוח הדמיון והכנה לשפה ולכתיבה (תאום יד-עין), זיכרון חזותי, חיקוי ולמידה, מוטוריקה עדינה.
שלבי התפתחות הציור(הגלאים המצוינים הנם כללים ולא מדויקים במציאות)
השלב השרבוט - גילאים 1.5-4
פעילות מוטורית הגורמת הנאה ללא תוצר בעל תוכן גרפי מוגדר, בתחילה היא לא נשלטת ומאופיינת בקווים ונקודות, בהמשך מתחילות צורות (בעיקר עיגולים) וכתמים שהילד נותן להם שם אסוציאטיבי שבעיקר מאפיינת את החוויה התנועתית של יציר כפיו ולא ייצוג גרפי, כלומר: אם טוען שצייר ארנב יתכן שיצייר נקודות קופצניות כי זו תנועתו של הארנב והילד מחקה את התנועה בעזרת הצבע.
לאחר מכן מתחילה להתפתח היכולת הגראפית ליצירת צורות בסיס ונתינת שם מראש לדבר מה שברצונו לצייר, למשל : יצייר עיגול עם שני קווים ויגיד: "זה ילד".
בסוף שלב זה יש ציור עיטורי- חלוקת שטחים, צורנית וצבעונית, תכנון והנאה מיכולת ההתארגנות במרחב מהחזרתיות ומהתוצר הצורני, זהו שלב מאוד חשוב ומעיד על התפתחות קוגניטיבית (שכלית) תקינה.
השלב הטרום סיכמתי- גילאים 3-5
תקופת מעבר לציור הסכמתי בו הילד נע בין שרבוט לציור מוגדר ומכוון יותר.
מתחילה להופיע דמות אדם ראשונית- עיגול כראש וגפיים בצורת קוים היוצאים ישר מהראש (נקראת בספרות: הראשן). לעיתים מתחילים הילדים גם ליצור גוף בעזרת צורות גראפיות בסיסיות –ריבוע, משולש..
השלב הסכמתי- גילאים 95-
סכמה פרושה תבנית, בשלב זה הילד מתחיל לצייר דמויות וחפצים בעזרת ייצוגים הנדסיים,
הצורות הן אוניברסאליות (כל בית יהיה בנוי מריבוע ומשולש, הדמויות יקבלו תבנית קבוע וזהה).
הסכמה משתכללת עם הגיל אך עיקרה שהילד מצייר את מה שהוא יודע על העולם ולא בהכרח את מה שהוא רואה, לכן תהינה תופעות כגון: הבית השקוף- רואים את מה שיש בתוכו (כסא, שולחן, מנורה) קיימים הרבה עיוותים של גדלים, אשר נובעים מחשיבות התוכן שצויר ולאו דווקא מגודלם האמיתי, למשל: ילד שמאוד אוהב כלבים, ונורא רוצה כלב, יתכן שיציר אותו גדול יותר מהבית, או ציור של איבר מוגדל או מודגש מעיד על חשיבותו או טעינתו הרגשית (העדר איבר גם מעיד על קושי רגשי אם איבר זה).
העיוותים לא נובעים מחוסר הבנתו של הילד את המציאות ויחסי הגודל האמתיים אלא מתוך סדר החשיבות הרגשית ומשמעותם בחייו שלו. הדמויות יופיעו בייצוג פרונטאלי ( מקדימה, עדין מתקשים לציר פרופיל, אלא עם כן מחקים אח גדול) לעיתים יש ניצנים וניסיונות התחלתיים ליצירת פרופיל, תנועה...
מאפיין נוסף בשלב זה הוא הצורך שכל דמות תוצג בשלמותה ואין לכסותה, והתחלה של ארגון המרחב הציורי על קו בסיס/אדמה.
השלב הטרום ריאליסטי – גילאים 9-12
הציור הסכמתי פוחת אם כי לא נעלם ויש ניסיונות חדשים לייצג את מה שקולטים בחושיהם, כלומר: לא את מה שיודעים- הסכמה, אלא את המציאות הנוכחית את האינדיבידואל והייחודי לו. ניסיונות להתמודד עם תיאור תנועה , פרופיל, עומק (פרספקטיבה), הסתרה של אובייקטים זה על ידי זה. בתקופה זו יש ריבוי סגנונות וחיפוש אחר דרך חדשה. לעיתים פוחת הצבע ויש ציור רב בעיפרון וזאת מכיוון שהילד כעת עסוק בחקר צורה, תנועה, פרופיל, פרספקטיבה ופחות בצבעוניות (זוהי תקופת החביון בה ילדים עסוקים יותר במציאות החיצונית והעולם הרגשי קצת מודחק עד לתחילת גיל ההתבגרות...שכיום מופיע מוקדם יותר ויותר).
השלב הראליסטי- גילאים 12-19
בשלב זה הרבה ילדים עוצרים ומפסיקים להתעניין בציור, זהו גיל רגיש וביקורתי והפער בין הידיעות על העולם ויכולת הביטוי יוצרים תסכול, יש להם דרכי הבעה קלים יותר- דיבור וכתיבה, הצפה רגשית ומינית המאפיינים את גיל ההתבגרות גורמים להם לעזוב את דרך ההבעה האומנותית, אילו הממשיכים משתמשים בציור כדרך הבעת רגשות, אידיאות, מחשבות וחיפוש עצמי, בשלב זה דגש רב על השונה והייחודי, ניסיונות לשכלל את הטכניקה- תלת מימד, עומק ופרספקטיבה, הצללה ושכלול תכני- תאור פילוסופית חיים, סמלים ערכים, מהווים נפשיים וחרדות, בגיל ההתבגרות יש ם עיסוק רב בדידות, במוות...
טיפים להורים ואנשי חינוך ביחס לציורי ילדיםכעת מתוך הבנת שלבי התפתחות הציור, אנו מבינים שהערותינו לגבי ציורם של ילדינו מאוד משפיע על הנאתם ורצונם להמשיך לצייר, ביקורת של הורה ומורה מתוך חוסר הבנת שלבי ההתפתחות יכול אף גרום נזק או רתיעה של הילד/ה מציור וחבל כיוון שהציור כה חשוב להתפתחות השכלית והרגשית של ילדינו,
לכן כמה טייפים:
- לעודד ציור אצל ילדים בעיקר בעת משבר או מצוקה ,הביטוי האומנותי משחרר ממועקה.
אפשר להציע לילד לספר מה יצר אך גם לכבד את פרטיותו ולא לתחקר אותו. (בכל
גיל!!!).
- לא להעיר או לתקן עיוותים, הם טבעיים לשלב בו מצוי הילד, לא רצוי לומר:" אבל האיש לא יכול להיות יותר גדול מהבית".
- לא לתת פתרונות איך לצייר, לעודד את הילד למצוא בעצמו פתרון, וכמובן לשבח את
התמודדותו .
- כן אפשר לצייר ליד הילד, לפי יכולותינו אנו, ולאפשר למידה דרך חיקוי.
- "אמא תציירי לי סוס..." אפשר אבל לא יותר מידי.
- לתאר את מה שאנו רואים בתמונה ולא מה שאנו חושבים שהיא מייצגת (בעיקר בשלבי הציור הראשונים). כלומר : "אני רואה פה קוים ועיגולים ....ציירת בתנועות גדולות וחזקות...זה מאוד צבעוני....אני רואה שהשקעת הרבה מאמץ בעבודה..."
- להתעניין בתוכן הציור על ידי שאלות ולא על ידי הפרשנות האישית שלנו . כלומר:" ספר לי מה ציירת פה?.... ולא האם ציירת איש או אישה? "
- לתת חיזוקים אך מציאותיים, להיות אותנטיים, לפעמים הציור : נחמד, לפעמים- יפה ולפעמים- מדהים, אם תמיד נגיד מדהים נאבד את האמינות שלנו בעיני הילד ( ובצדק- הרי הוא אינו טיפש).
- אם הילד שואל האם הציור יפה, לענות ביושר אך לא בשיפוטיות, כלומר: אפשר לומר "נראה לי שהפעם לא השקעת כל כך בציור, ראיתי כבר ציורים שלך שהיו טובים מזה", לא לומר- "לא יפה ,סתם ,מכוער..."
- לתלות ציורים נבחרים ושמוצאים חן בעיניכם על המקרר או במסגרת פשוטה על הקיר.
- אי אפשר לשמור את כל העבודות, לכן רצוי להסביר זאת לילד ולבחור יחד את אילו שרוצים לשמור, (לא כל מה שיפה בעינינו משמעותי לילד יש להתחשב גם בו), ליצור תיק עבודות לאחסון הציורים שנבחרו. אם בכל זאת שומר יותר מידי וחייבים לסנן, אז לזרוק מבלי שהילד יראה או ימצא אותם למחרת בפח, חשוב לדעת שעבור הילד לעיתים חשוב יותר תהליך העשייה ולא התוצר ("אז בלי ייסוריי מצפון").
- הילד הוא מדען והציור הוא דרכו לחקור את העולם, אז לא לתת לו תשובות מראש, לתת לו לחקור ולחפש פתרונות לבד (כמובן במידת הסביר, אם ממש נאבק וניסה כבר אפשר להציע כמה אפשרויות ושהוא יבחר את מה שהוא הכי אוהב).
- לא לבקש שהילד יוסיף ישנה כדי לרצות אותנו, אל תגידו :"הציור ריק, אולי תוסיף...", "למה לא עשיית גם...". החוויה שאנו יוצרים באמירה זו היא :"אתה לא מספיק טוב" מכיוון שהילד מזדהה עם ציורו.
ספרים מומלצים:
- הורים משוחררים ילדים משוחחררים - אדל פייבר ואליין מייזליש, הוצאת : לייף סנטר.
- אחים ללא יריבות- " " " " " " "
- איך לדבר כך שילדים יקשיבו- " " " " " " "
- השנים המופלאות- פיינברג סלמה, הוצאת : מודן.
- הדרמה של הילד המחונן –אליס מילר, הוצאת : דביר.
- חוכמת המשפחה – רובין שארמה, הוצאת: כתר.
תרפיסטית באומנות. מטפלת בקליניקה פרטית באבן יהודה, מרצה בבית ברל בתוכנית למטפלים באומנות. בוגרת תואר ראשון מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, תואר שני מאונברסיטת חיפה.
