מי הכי יפה בעיר? 

"ראי ראי שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר? ואחריה, מי הכי יפה אחריה? ואחרי השנייה, והשלישית, והרביעית..." נערות, נשים צעירות ונשים בוגרות רבות עומדות בכל יום מול הראי ותוהות לעצמן, האם חושבים שאני יפה? האם אני חושבת שאני יפה? התשובה שלהם יכולה להשתנות בהתאם למצב הרוח הכללי באותו יום, בהתאם למזג האוויר, לבגדים שהן לובשות ולשיחת הטלפון שהן קיבלו קודם לכן, אבל מה שלא משתנה הוא התהייה המתמדת והעיסוק במראה הפנים.

לצערי אני לא מכירה נשים רבות שהתרגלו לפנים שלהן והן אינן מתעכבות מול המראה וחושבות על כל הבעה חדשה, קמט או שינוי שנראה שעבר עליהן.אני גם לא מכירה נשים רבות שמסוגלות לצאת לאירוע חברתי מבלי לחשוב על מה הן הולכות ללבוש, איך יתאפרו ואיך יאספו את השיער. וכאשר אני מדברת על אירוע חברתי הוא יכול להיחשב גם שיעור ראשון באוניברסיטה, ישיבת עבודה ואפילו הליכה לגן הילדים, לקחת את הילד. למעה כמעט כל יציאה מחוץ לבית יכולה להביא איתה את השאלה - איך אני ניראת.

ושלא תבינו לא נכון, שאלה זו יכולה להיות בריאה ולהצביע על כך שיש לסביבה משמעות ויש רגישות סביבתית, אך היא גם יכולה לעכב, במיוחד כאשר המסקנה היא ש"אני לא ניראת טוב".

כיוון שהעיסוק במראה הפך לכל כך מדובר מלבד שיחות, כתבות, סקרים ומעגלי העצמה נשית התפתחו גם טיפולים שמטרתם לתת פתרון קוסמטי פיזי לחלקים אותם האישה אינה אוהבת בפניה או בגופה. הפתרונות הם פולשניים בחלקם וכוללים ניתוחים פלסטיים, ואחרים נכנסים תחת הכותרת של אסתטיקה רפואית והם "קלים" יותר ופולשניים פחות.

מתי צריך ללכת לכיוון של פתרון פיזי אסתטי? זו אחת השאלות הגדולות ביותר, כאשר תוהים על מושג היופי וכמה רחוק יש ללכת על מנת להשיג אותו. השאלה מתעצמת במיוחד במקרים בהם אין דעה חד משמעית לגבי מראה של האישה. אולי היא חושבת שהאף קצת גדול, השפתיים דקות מידי או העור כבר לא מתוח, אבל שום דבר לא קיצוני והיא בסך הכל גם חושבת שהיא נאה ויש לה חברים ואולי אפילו בן זוג. המקרים הללו הם המבלבלים ביותר שכן הם מביאים אותנו לשאול את השאלה האם קיים בכלל יופי מושלם? אולי שינוי של האף לכזה סטנדרטי או מילוי של הקמטים לא יביא את התוצאה המושלמת אלא רק יעלים את הייחודיות?

אין לי פתרון, אני רק מעלה שאלות...