אפיזיוטומיה - חיתוך חיץ הניקביים (פרינאום) בלידה 

בזמן הלידה במקרים רבים (בייחוד בלידה ראשונה) יש צורך בחיתוך של אזור הכניסה לנרתיק על מנת לאפשר בקלות רבה יותר את מעבר הילוד אל מחוץ לנרתיק ולנסות להמנע מקרעים באזור הדגדגן שיכולים לדמם מאד או מקרעים בסוגר הרקטלי שיכולים לגרום לאי שליטה על הצואה (דליפת צואה).

אחוז הנשים בהן מבוצע החיתוך תלוי במבנה היולדת, בילוד ובניסיון המיילדת, אולם עובדתית - בעד 90% מלידות ראשונות ובעד 50% מלידות חוזרות מבוצע חיתוך החיץ.

בעבר חשבו שחיתוך החיץ הוא חובה בלידות כדי להגן על הילוד אולם היום אנחנו יודעים שחיתוך החיץ לא מונע פגיעות בילוד ובמיקרים רבים גורם לפגיעה ברצפת האגן, כאבים, דמם וכו.

כיצד נעשה החיתוך ?

קיימות מספר צורות חיתוך: בקו האמצע, שמאלה, ימינה, חיתוך כפול ימינה ושמאלה אולם החיתוך המקובל אצל רוב המילדים נעשה לרוב במספרים לצד הימני תחתון של הנרתיק. החיתוך לקו האמצע עדין יותר, מדמם פחות ומחלים מצוין אולם קיים סיכון גדול יותר לפגיעה בסוגר הרקטלי ודליפת צואה לא רצונית.

החיתוך כולל את העור בפתח הנרתיק, שכבות הרירית הפנימית של הנרתיק וגם שרירים שונים החיוניים לתפקוד תקין של פתח הנרתיק. השריר העיקרי שנפגע הינו שריר הסוגר (bulbocavernous muscle) שמעצב את הכניסה לנרתיק ואחראי למיבנה הבסיסי שלו במנוחה ולכיווץ והצרה שלו בזמן יחסי מין ליצירת חיכוך והנאה מקסימלים.

ריפוי האפיזיוטומיה אחרי חיתוך

הריפוי לאחר הלידה איטי, התפרים איתם נוהגים לתפור נספגים לבד תוך כשבועיים אולם הכאב נמשך לעיתים יותר והמקום רגיש עד חודשיים מהלידה.

לעיתים עקב ריפוי לא תקין הרגישות המקומית, הכאבים וחוסר היכולת לקיים יחסי מין נמשכים מעבר לתקופה זסאת ודורשים הערכה על ידי מומחה לתיקון הבעייה לפני שתתקבע ויהיה קושי לתקן אותה.

התוצאה אינה תמיד סימטרית ולעיתים התפירה לא כוללת את החיבור מחדש של השריר החשוב הזה. הסיבות רבות וכוללות מתפירה לא תקינה ועד למיסוך האנטומיה התקינה עקב בצקת ודמם. אצל נשים רבות לאחר לידה יש שינוי במבנה הפות ופתח הנרתיק מרפיון של פתח הנרתיק ועד והצטלקויות מקומיות הגורמים לירידה באיכות ותדירות יחסי המין.

זיהינו מספר הפרעות עיקריות בכניסה לפות לאחר חיתוך החיץ:

• פגיעה בשריר המכווץ בכניסה לנרתיק ורפיון חלקי או מלא בכיווץ בזמן יחסים (רפיון וירידה בחיכוך של אברי המין).
• פגיעה בריקמת השומן התת-עורית ושינוי מבני דמוי מיתר נוקשה לרוחב הנרתיק הגורם לחיכוך מוגבר ביחסים וכאב.
• פגיעה ברקמת העור במקום החתך והצטלקות לא תקינה - אסימטרית או מוגזמת לעיתים עד סגירת חלק מהנרתיק.
• זיהום מקומי ופתיחת הצלקת המקורית.
• תפרים שלוחצים באיזורי עצבים וגורמים כאב עז.
• רקמת גרנולציה (רקמה לא בשלה במבנה של פוליפ) הגורמת לדמם וכאב ביחסים.
• כאב כרוני בפות ובמתן שתן עקב הדבקויות והצטלקויות לא תקינות שגורמות לתחושת משיכה באיזור רצפת האגן.

כיצד פותרים את הבעיות האלו ?

הדבר החשוב ביותר לפני טיפול הוא זיהוי נכון של הבעייה - האבחנה.

במיקרים קלים גם עיסוי מקומי יכול לפתור את הבעייה.

במידה ויש בעייה אנטומית - בדרך כלל לאחר זיהוי האיזור הבעייתי ברקמה ניתוח מקומי מדוייק בהרדמה מקומית איזורית או כללית תלוי במיקרה מבוצע לאיתור השרירים הטבעתיים וקירובם מחדש או פתיחה ותפירה מתאימה מחדש בצורה מדויקת של אזור הנרתיק והפות תוך הקפדה על החזרת האנטומיה התקינה. בדרך זו אני מחזיר גם את המראה המקורי וגם את התפקוד התקינים לפות ולנרתיק.

מתי להגיע להערכה ואצל מי ?

יש צורך להגיע להערכה אצל מומחה לרצפת האגן בלבד במידה ועולה חשד לבעייה תוך כחודש מהלידה. במידה וממתינים חודשים רבים הסיכוי להדבקויות קשות וצורך בטיפול ניתוחי נרחב יותר עולה. אחד החסרונות בבדיקת גינקולוג רגיל הוא חוסר המודעות והנסיון בהערכת הרקמה והבעיות באיזור הפות והנרתיק ולכן סיכון שהאישה לא תופנה בזמן להערכה מתאימה.

אם אין חשד לבעייה בדיקת גינקולוג מטפל אחרי 6 שבועות מהלידה מספיקה.