אני, צ'יקיטו והיקום. 

אני, צ'יקיטו והיקום...

 יום אחד היקום החליט לשלוח לנו כלב. 

 הוא בא במקום הכלב שנהרג לנו כשנה וחצי לפניו והגיע כמתנה במעלית של הבניין.

לא היתה שום ברירה. תוך שמונה עד עשר שניות כולנו התאהבנו בו ובאותו פרק זמן הוא כבר הרגיש בבית

וקבע את הטריטוריה שלו בסלון.  סימני הגבול היו רטובים וברורים למדי.

מאז, הוא אצלנו.

הוא חלק אינטגרלי מהמשפחה וקיבל רשמית בעירייה את השם צ'יקיטו (שזה קטנצ'יק בספרדית).  בבית הוא זוכה למספר כינויים נוספים שהבולט בהם הוא "יוסקה", כי אנו חושדים שהוא גלגולו של כלב פלמחניק.

 מבחינתו, הוא בטוח שהיקום נוצר על מנת שישחקו איתו בכדור. זה היעוד שלו ובעיקר, כנראה, זה היעוד שלנו: משלחי כדורי טניס להנאתו.

 מבחינתנו, הכלב הזה הוא ספק וצרכן בלתי נלאה של אהבה (כלב = כולו-לב). הוא ה4X4 היחיד המונע באהבה. הוא ההוכחה החותכת שכאשר מנטרלים את האגו, מה שנשאר זו אהבה טהורה.

מצידו, הוא מוכן לחלק את היום לשניים: 12 שעות הוא ילקק לנו את הרגליים, ידיים, או כל חלק חשוף אחר בגוף, וב-12 השעות הנותרות הוא מוכן לשכב על הגב ושילטפו אותו נון-סטופ. נודניק.

חשבתי לעצמי: אם האבולוציה הצליחה לפתח יצור שמשקף כל כך יפה את מהותו האמיתית של היקום: האהבה (מלבד המקרים שכלב אחר חודר לתחום הטריטוריאלי שלו, אבל את זה ניתן להצדיק...), אז למה היה צריך לפתח אותנו, עם כל האגו, והתסביכים, והפחדים, והכעסים וכו', וכו', וכו'?

הרי אין ספק שהכלב הזה הוא בעל תודעה. הוא חושב, הוא מבין, הוא מתחמן אותי, הוא בעל רגשות לא פחות חזקים ועמוקים ממני. נכון שהוא לא מדבר אנגלית, גם לא עברית, אבל הוא קולט, מבין ומביע את עצמו בצורה מופלאה. ובכלל, התודעה שלו "נקיה" פי לא יודע כמה מאשר זאת של כל הולך על שתיים (בוודאי שלי).

אז מה מבדיל אותי ממנו (ומעוד כמה יצורים חכמים מהסוג ה"לא אנושי") מבחינה תודעתית?

 אני חושב שההבדל המהותי הבולט הינו שאני מודע לזה שאני בעל תודעה.  אני מודע שיש לי חמישה חושים שמספקים לי את האינפורמציה על העולם סביבי, לפחות בכל הנוגע לעולם הגשמי. אני אישית גם מודע שיש עוד הרבה מעבר למה שחמשת החושים מדווחים למוח שלי.

אני מודע לקיומו ולגדולתו של היקום.

ואם ביקום עסקינן: פעם, לפני כ 13.7 מיליארד שנה, צ'יקיטו ואני היינו שנינו גז מימן. מפליא, אבל מישהו או משהו החליט להפוך חלק מהגז הזה לצ'יקיטו וחלק למה שאני רואה במראה כל בוקר.

שנינו "אבק של כוכבים". אין ספק, משם אנו באים.

אני, צ'יקיטו ובכלל כל מה שזז וכל מה שלא זז.

ואם כך הדבר, לכל יש תודעה כי הכל מגיע מאותו מקור. מאותה נקודה. מאותו מפץ גדול.

 יפה.

אם כך, מה תפקידי בכוח הזה?

כנראה, זה להיות "בעל תודעה המודע שיש לו תודעה"...

אז צ'יקיטו כנראה לא צודק: היעוד שלי הוא לא רק להיות אחד שמשליך כדורים. בעצם, גם זה, אבל גם הרבה מעבר לזה.

אני בעל יכולת לחוות את העולם הגשמי הזה, אך גם לפתח מודעות מעבר לו. ואנו, המין האנושי, המין היחיד שקיבל מתנה זו.

בעצם, נתנו לנו את היכולת לחוות, אך גם את האפשרות לפתח את התודעה על מנת שנבין, לעזאזל, למה אנחנו חווים!

וגם, איך כל זה קשור לגז המימן...

עכשיו, אני מבין למה היקום החליט יום אחד לשלוח לנו כלב.

 ש-נ-ב-י-ן. שנחווה אהבה, ונבין!

זה ממש מעורר מחשבות...!

אבל עכשיו אני חייב להוריד את צ'יקיטו לסיבוב. הוא לחוץ.

ענייני טריטוריה...   נמשיך בפעם אחרת.