הדחף האבולוציוני דוחף אותנו קדימה. מקובל, אבל למה ולאן? 

הדחף האבולוציוני דוחף אותנו קדימה. מקובל, אבל למה ולאן?

הצעת מחשבה מאת גרשון מורג

אנשים בעלי השקפת עולם אבולוציונית מאמינים שאותו דחף אבולוציוני שיצר את היקום שלנו ב"מפץ הגדול" לפני 13.7 מיליארד שנה והביא את העולם ואת האדם למה שהוא ברגע הזה, קיים וממשיך להתקיים ולפעול בתוך כל תא, מולקולה וייצור ?כולל אותנו- על פני כדור הארץ וביקום כולו.
כאשר אומרים "הדחף האבולוציוני" מתכוונים בעצם ל"מנוע" שיצר ויוצר את התהליך האבולוציוני. וכאשר אומרים "התהליך האבולוציוני" מתכוונים לתהליך שאנו יודעים היום (הודות להתפתחות המדע, הטכנולוגיה והמחקר) שהוא תהליך בעל התחלה מוגדרת בזמן (קרי ב"מפץ הגדול") ובעל כיוון ברור וחד-כיווני של התפתחות מתמדת ליצירת מורכבות יותר ויותר גדולה בכל תחום ותחום. כאן ראוי לציין שאמנם נהוג להתייחס ל"תהליך האבולוציוני" או "האבולוציה" בהקשר לתאוריה של צ'ארלס דארווין על מוצא המינים. אך אנו מתיחסים למושג רחב הרבה יותר שמוסבר כאן.

הדחף האבולוציוני הינו בעצם ביטוי הבריאה, "מנוע" הבריאה האינסופית שמאחוריה עומד "הבורא", או "האלוהים", או "האינטליגנציה היצירתית", או "האנרגיה האבסולוטית" או כל שם אחר שתבחרו להשתמש בו בהתאם לנטיה הטבעית ו/או המסורתית שלכם.
לצורך הדיון וההפשטה, הרשו נא לי להשתמש במושגים "הבורא" (ללא כל קשר לפירוש הדתי-תאולוגי של המושג) ו/או ה"האנרגיה האינטליגנטית היצירתית", כביטוי לאותו גורם שגרם ליצירת המפץ הגדול והדחף האבולוציוני שהביאנו עד הלום.

כמו כן, עד כמה שידוע לנו היום, הביטוי העילאי של אותו תהליך התפתחותי אבולוציוני, הינו אנחנו, האדם, אשר עומד היום בחזית ההתפתחות האבולוציונית שאותו דחף אבולוציוני, הטמון גם בנו, מוביל.

אם אנו מסכימים למה שנאמר עד כאן, נשאלות שתי שאלות בסיסיות שמטרידות לפחות חלק מבעלי אותה השקפת עולם אבולוציונית:

למה מלכתחילה לטרוח וליצור את התהליך האבולוציוני? מה היה הצורך והדחף ליצירתו?
וכמו כן, מה הוא היעד של התהליך הזה, מעבר לקיומו בזמן ובמרחב?

כמובן ששתי השאלות הללו ניתן לסכמם בשאלה אחת בנוסח "מה המטרה של כל העניין הזה?" מכיוון שהאחת קשורה בשניה.
כמו כן, מובן גם שלא ניתן לקבל תשובה אמיתית ומוסמכת לשאלות הללו, אלא אם כן אנו מאמצים אותן תשובות שמביאות לנו המסורות התאולוגיות השונות.
לגבי האחרונות, הבעיה הינה שבלי לשלול אותן, ולמרות מקומן המכובד בהתפתחות האמונה והמחשבה של המין האנושי לאורך ההיסטוריה, התשובות מהמסורות העתיקות גם מהמזרח וגם מהמערב אינן משכנעות, מתאימות ומספקות את מחפש התשובות של המאה ה-21.

אי לכך, אם ברצוננו לנסות להגיע פחות או יותר לאיזושהי תשובה מספקת, לא נותר לנו אלא לנסות להשתמש בכלי ההגיון (שדרך אגב, נוצר והוענק לנו על ידי אותו דחף אבולוציוני) ובידע הממשי העומד לרשותנו.

אז בואו ונסתכל לרגע במה שעומד לרשותנו שיכול להוות בסיס לפיתוח תשובה כזו:

• מבחינה לוגית, ניתן להניח ש"מישהו/משהו" (שתרשו לי לקרוא לו "הבורא" או "האנרגיה האינטליגנטית היצירתית" במגבלות הנ"ל) גרם לאותו "מפץ גדול" להתרחש. במילים פשוטות, "הבורא לחץ על הכפתור" ו"הפעיל" את המפץ הגדול.
אם אנו מקבלים הנחה זו, אפשר גם להניח מבחינה לוגית שמאחורי הפעלתו של התהליך היתה כוונה כלשהי.
ז"א, לבורא הייתה כוונה כלשהי ביצירת היקום באמצעות "הפעלת המפץ הגדול". כוונה זו נסתרת מעינינו וקיבלה פירושים שונים ומשונים לאורך ההיסטוריה האנושית בהתאם לרקע המסורתי ולידע שעמד לרשות המפרש באותה עת.

• היום, בתחילת המאה ה-21, נותן לנו המדע כלים לדעת ולהכיר שישנו כאן תהליך התפתחותי מאד ברור שיש לו התחלה מוגדרת בזמן (אמרנו, לפני 13.7 מיליארד שנים) ושהוא מאופיין בהתפתחות של מורכבות  מתמדת, ללא הפסקה, שהובילה אותנו מהאטום המימן הראשון שנוצר לאחר המפץ הגדול ועד להיותו האדם מה שהוא היום.
• התהליך ההתפתחותי הנ"ל, שנהוג וראוי להקרא תהליך אבולוציוני, פיתח את התנאים הפיזיים (החומר)  של היקום, כולל את הפלנטה בה אנו חיים. בפלנטה זו התאפשרו בהמשך החיים המוכרים לנו והתאפשרה התפתחות אינטליגנציה שהובילה ליצירתה והתפתחותה של האינטליגנציה והתודעה האנושית כפי שאנו מכירים היום.
  
  
• אם מאחורי כל התהליך הזה קיימת כוונה שמשתמשת בכלי האבולוציה או הדחף האבולוציוני על מנת להתקדם ללא הרף לקראת אותו יעד נשגב שאין אנו יודעים את מהותו, אז ניתן להסיק שכל מה שהתרחש במסגרת התהליך נעשה מתוך אותה כוונה ולקראת אותה מטרה עלומה, וכל יציר-נוצר-יצירה נוצרו למען השגת אותה מטרה.
  ז"א שלא רק התפתחותו של האדם כיצור ביולוגי-אינטליגנטי-מודע שהביאה אותו למה שהוא היום, התקיימה ומתקיימת למען אותה מטרה, אלא שגם התוצר של ההתפתחות האנושית הזאת קיימת גם למען המטרה, כמו למשל קיום המדע או הטכנולוגיה.
  ולא רק זה. אפשר להסיק גם, שההתפתחויות במדע ובטכנולוגיה שאפשרו לנו לגלות ולהבין את קיום התהליך האבולוציוני המופלא הזה שמתרחש כבר 13.7 מיליארד שנה, נוצרו בכוונה להביא אותנו לרגע הזה ולהמשיך להובילנו לאותו יעד שאנו מנסים לנחש או לגלות באותם כלים שניתנו לנו בכוונה לשם כך.
• אם כן, לאן מובילה אותנו הטרחה וההשקעה העצומה הזאת של עבודה אבולוציונית מפורטת, מדויקת וחכמה ללא סוף, שנמשכת כבר 13.7 מיליארד שנה, מאז המפץ הגדול?
  כרגע, היא הובילה אותנו למצב העכשווי: ז"א, למצב תודעתי, אינטליגנטי, מדעי וטכנולוגי כזה, שגרם ואפשר לנו לגלות את קיומו של אותו תהליך אבולוציוני עצמו ולהיות מסוגלים לשאול את השאלות המבוססות על ההגיון והידע המדעי שניתנו לנו על ידו.
• זהו רגע מיוחד ויחיד במינו בהיסטוריה של היקום והמין האנושי בתוכו (שככל שידוע לנו הוא "הגזע האנושי היחיד הידוע כרגע ביקום").
  זה הרגע או העת בו האבולוציה גרמה לחשיפה עצמית שלה בפנינו.
  האבולוציה נתנה בידי המין אנושי את הכלים המדעיים, הטכנולוגיים, המנטאליים והרוחניים על מנת שהאדם יגלה את קיומו של התהליך!
  יש להדגיש שעד לעת הזו לא היה בידי האדם היכולת לגלות זאת, כי לא היה בידיו אותו "ארגז כלים" שיאפשר לו הגילוי הזה. רק ההתפתחות המדעית והטכנולוגית אפשרה את גילוי התהליך.
  
• אם כן, יש כנראה משהו מאד חשוב בעת הנוכחית, משהו שמתרחש מול עינינו ושמוביל אותנו ומקדם אותנו לקראת אותו יעד נשגב שאין אנו יודעים את מהותו.
  אבל אנו יכולים לזהות כוונה ברורה: שאנו מובלים אליו.
• אז מה מהות הכוונה של המסע המופלא הזה הנמשך כבר 13.7 מיליארד שנים? האם אנו יכולים לנחש את מהות הכוונה העומדת מאחורי יצירת היקום כולו? מאחורי יצירת החומר? מאחורי יצירת האדם האינטליגנטי ונתינת הידע בידיו להשתתפות בתהליך היצירה עצמה?
  ליצירת האדם כחזית ההתפתחות האבולוציונית עצמה?
  האם יכולים אנו לנחש את מהות הכוונה שעמדה מאחורי יצירתם של הדברים המופלאים הללו?
• התשובה היחידה שעלתה על דעתי בעבר הלא רחוק, ולא רק על דעתי אלא על דעת רבים וטובים ממני, היתה בריאה מתוך אהבה לעצם הבריאה, לנברא, לעצם היצירה.  או במילים אחרות, הבורא, אותה אנרגיה אינטליגנטית יצירתית בורא את הבריאה מתוך אהבת היצירה, התעלות מהיצירה.
  בדיוק כמו אומן חש התעלות בזמן היצירה, או מדען בזמן הגילוי המדעי או חוקר בזמן פתרון בעיה, כך הבורא ברא מתוך אהבת היצירה. אפשר להניח שאותם רגשי התעלות אנושיים הנובעים מיצירה הם ביטוי אבולוציוני של רגש יצירת היקום על שלביו.
  אך גם אם חשתי אז תשובה זו כנכונה, היא נראתה לי חלקית, לא שלמה. תחושתי הייתה שחייב להיות משהו נוסף, עוד משהו שישלים לי את הפאזל או לפחות יתן לי את הרגשת השלמות...
• אז אם כפי שטענו, האבולוציה הינה הכלי שמאחוריו עומדת כוונת הבורא שטרח ויצר את היקום הזה לפיתוח יצירתו, יש להניח שהאבולוציה מכוונת להשגת מטרה שבלעדי יצירת היקום לא יכלה להיות מושגת.
  במילים אחרות: על מנת להשיג את המטרה שמאחורי כוונתו להשיג, הבורא "לוחץ על הכפתור" ויוצר את היקום ואת התהליך האבולוציוני, באמצעות הדחף האבולוציוני שנמצא בכל. וכל זה על מנת להשיג את המטרה הרצויה לו.
  
• ואם אנו בודקים את תוצאת היצירה האבולוציונית עד הלום, מה אנו רואים? אפשר לסכם זאת בכך שהיצירה בבסיסה מורכבת מאנרגיה ושה"מוצר הסופי" שלה הינו חומר ואינטליגנציה, כאשר הביטוי העילאי של אותו מוצר סופי הינו השילוב של כל הגורמים הללו, האדם.
  אבל אם אנו יוצאים מההנחה שהיקום נוצר בידי הבורא שהוא בעצמו בעצם אנרגיה אינטליגנטית יצירתית, זה אומר שאנרגיה ואינטליגנציה היו קימות כבר לפני יצירתו של היקום והן ניתנו או שולבו בתוך היצירה על ידי הבורא ככלי העבודה של האבולוציה.
  אז מה נשאר לנו? נשאר לנו החומר, יצירת יקום חומרי. יקום שלא היה קיים קודם ויצירתו הייתה הכרחית להשגת אותה מטרה או יעד עלום שאנו וכל הדורות לפנינו מנסים לגלות.
  
• בקיצור: הבורא יוצר יקום חומרי, מורכב מחומר שמושתלים בו אנרגיה ואינטליגנציה ומונע בידי דחף אבולוציוני שמוביל אותו להתפתחות של מורכבות ללא הרף.
  וכאן חוזרת השאלה: למה? בשביל מה?
  למה ובשביל מה הבורא צריך היה לברוא את אותו "חומר", אותו יקום חומרי על כל היבטיו?
  מה לא ניתן להשיג/לממש בהעדר "חומר" שהביא את הבורא ליצירתו? ובל נשכח שאנרגיה ואינטליגנציה כבר קימות כי לכאורה הן-הן מהותו של הבורא, אנרגיה אינטליגנטית יצירתית.
• כמובן וכפי שאמרנו, אין אנו יכולים לקבל תשובות מוחלטות לשאלות אלו אך אנו יכולים להפליג בגלי הדמיון שהינו עוד כלי שניתן לנו על ידי האבולוציה (ויש להניח שגם הוא מיוחד רק לנו, הגזע האנושי). אז על מנת לברר מה חסר בעולם שאין בו חומר (על כל צורותיו!) נדמיין את העולם ההוא לרגע. נדמיין את "עולמו של הבורא" לפני יצירת היקום.
• ב"עולם" הדמיוני הפרה-יקומי הזה (שאולי הוא לא היה דמיוני כלל..?), לא קיים כלום מלבד הבורא, האנרגיה האינטליגנטית היצירתית. ה"כלום" הזה הוא מעבר לכל דמיוננו, הוא אפילו לא הואקום שאנו מתארים כאשר אנו חושבים על החלל, כי גם הואקום אינו קיים.
  אין בו אור אך אין בו גם חושך, כי כלום לא קיים. אין בו חום או קור, אין בו זמן ואין בו מרחב (הם נוצרו רק ביקום שלנו). אין בו כלום, בצורה המוחלטת ביותר.
  אבל יש בו כל הפוטנציאל של היצירה שהבורא ירצה ליצור מתי שירצה ליצור.
• אז אם אנחנו יכולים לדמיין זאת, בעולם הפרה-יקומי הזה, יש לנו בורא, אנרגיה אינטליגנטית יצירתית עם פוטנציאל כל-יכול... וזהו. אין באמת כלום מלבדו.
  ואם אנחנו חוזרים לאותה שאלה ששאלנו למעלה:
  "למה מלכתחילה לטרוח וליצור את התהליך האבולוציוני? מה הוא הצורך והדחף ליצירתו?" אנו חייבים לנסות, לדעתי, למצוא/לדמיין/לנחש מה היה חסר באותו עולם פרה-יקומי שגרם לרצון או לצורך ליצור את היקום החומרי למילוי החסר?
  וזה לא היה חוסר החומר, כי החומר הוא התוצאה או האמצעי שדרכו ניתן לממש אותו חוסר.
  
• בשלב זה אני מוכרח לציין שחיפשתי את התשובה לשאלה זו בהרבה מקורות. אבל גם המקורות התאולוגיות, כמו המקורות החילוניות לא סיפקו לי תשובה מתקבלת על דעתי. רובם לא סיפקו תשובה כלל. חלקם סיפקו תשובות שלא הסתדרו עם ההגיון הישר, והרי ההגיון הישר זה הכלי שהאבולוציה סיפקה לנו על מנת להתפתח עד הלום.
  התשובה היחידה שמצאתי ושמסתדרת עם ההגיון הישר (לפחות שלי...) ושמשתלבת עם קו החשיבה המוצג למעלה, הייתה בספרו של ניל דונאלד וולש "שיחות עם אלוהים".
  איני יכול להסביר כאן בפרוטרוט מה שמוסבר בספר של וולש בכ 20 עמודים. אנסה לסכם זאת בכל זאת בכמה משפטים בהמשך. בכל מקרה, אני ממליץ למי שעוד לא הכיר ולא קרא את ספריו של וולש, לקרוא לפחות את הספר הראשון בטרילוגיה "שיחות עם אלוהים". אני מצאתי שם הרבה הגיון.
• בספרו, מנהל וולש דו-שיח עם אלוהים. הוא שואל מאות שאלות ומקבל תשובות. אין צורך להחליט כאן האם הוא באמת משוחח עם אלוהים או לאו וזה גם לא רלוונטי. כל אחד יכול להתיחס לזה בהתאם לאמונתו. החשוב כאן הוא הקונטקסט, התוכן וההגיון שבו.
  הקונטקסט  הזה הצליח לתת לי את התשובה הכי מסודרת והגיונית במסגרת השקפת העולם האבולוציונית. מקווה שגם לכם.
• תמצית הסיפור (במילים שלי ומאד מתומצת) הוא כזה:
  קיומו של הבורא, אותה אנרגיה אינטליגנטית יצירתית, בעולם הפרה-יקומי, היה קיום אבסולוטי-בלעדי. ז"א וכפי שכבר אמרנו, שום דבר מלבדו לא היה קיים.
  מצב שכזה מאפשר ידע (נקרא לזה אפילו "ידע תאורטי") על כל דבר פוטנציאלי, אך אין אפשרות של הכרה, תחושה או חוויה, כי כלום לא קיים.
  כלום. לא זמן, לא מרחב, לא צורה.
  אפשר לדעת מה זה חום או קור, אפשר לדעת מה זה גדול או קטן, אפשר לדעת מה זה אור או חושך, אך לא ניתן לחוש או לחוות דבר מהדברים הללו.
  לצורך התחושה או החוויה נחוץ לנו "עולם חומרי" ויותר מזה "עולם דואלי", בו ניתן לחוש דבר לעומת היפוכו.
  למשל, אין אנו יכולים להכיר ולחוות מה זה חושך אם אנו לא יודעים ומכירים מה זה אור. אותו הדבר לגבי גדול או קטן: תמיד "קטן" הוא לעומת ה"גדול" ולהיפך, וכך הלאה.
  לצורך מימוש היכולת לחוש ולחוות, מה שלא ניתן היה בעולם פרה-יקומי, יצרה האנרגיה האינטליגנטית היצירתית/הבורא את היקום החומרי.
  
• לשם אפשרות תחושה וחווית הבורא את גדולתו הוא יצר הבורא את היקום ושטל בכל חלק מחלקיו (החל מהחלקיק התת-אטומי הקטן ביותר ועד הייצור המתוחכם ביותר שהתפתח), את האינטליגנציה היצירתית שלו. אינטליגנציה יצירתית זו מהווה בסיס לאותו דחף אבולוציוני שהביאנו עד הלום. היא הפכה את אותו ענן של גז מימן שנוצר במפץ הגדול לגלקסיות ולפלנטות. היא יצרה את האור, את השמש ואת התנאים ליצירת חיים על פני הפלנטה שלנו. היא גרמה ליצורים הראשוניים להתפתח כל פעם ליצורים יותר ויותר מורכבים ומפותחים. היא גרמה לשרשרת התפתחותית בעלת רמות כל פעם יותר ויותר גדולות של מורכבות ותחכום, החל מהמיקרו-אורגניזם החד-תאי הראשון עד ליצירת האדם החושב, יצור שבשילוב תכונותיו היצירתיות והאינטליגנטיות יכול לזהות את קיום תודעתו ואת אותו דחף אבולוציוני שהביאו אותו להיות מה שהוא.
  
• וכך אנו, בני האנוש, מוצאים את עצמנו כאן ועכשיו: בחזית התהליך המופלא של האבולוציה, שתחילתו לפני כ 13.7 מיליארד שנה ונמשך גם ברגע כתיבת וקריאת מילים אלו. אנו מוצאים את עצמנו כ"שליחים" של האנרגיה האינטליגנטית היצירתית הקיימת בתוכנו, בכל תא, בכל מולקולה וברוח שבאפנו. הכל לצורך הכרה וחוויה של גדולתנו אנו כחלק מהבריאה, כאשר אנו מודעים שכל הקיים הוא חלק מאותה בריאה ונוצר באותה הכוונה, למען אותה מטרה.
  
• זאת המהות שלנו: יצורים רוחניים החווים חוויה אנושית. הגוף הפיסי מאפשר לנו לחוות את שבאנו לחוות כחלק מהאנרגיה האינטליגנטית היצירתית, שהיא גם מהותנו. והאבולוציה, קרי הדחף האבולוציוני, הובילה אותנו עד השלב הזה שבו התפתחות הידע, הטכנולוגיה והתודעה מאפשרים לנו (לפחות לחלק מאיתנו) להיות מודעים בפעם הראשונה בהיסטוריה של היקום למהות ולתפקיד שלנו. 
  
• ועכשיו, שאנו מודעים למהותנו ותפקידנו, אותו דחף אבולוציוני ממשיך לקדם אותנו, ללא הרף, ממש לדחוף אותנו בצעדי ענק. באמצעות ההתפתחות הטכנולוגית והמדעית המאפשרת וממחישה לנו את היותנו כולנו חלק ממערכת אחת.
  יש להבין שעד לעת הזו, היינו חלק מהתהליך האבולוציוני כאשר אנו לא מודעים לקיומו ולעצם היותנו חלק ממנו. אך מרגע שגילינו את התהליך ומשמעותו והבנו שרק אנו, בני האנוש, נמצאים במצב שבו רק לנו יש את הפריבילגיה להיות בעלי תודעה שמסוגלים להיות מודעים לעצמנו ולתהליך, נפלה עלינו גם זכות וגם אחריות גדולה.
  אנו יכולים להבין שאנו עצמנו החזית של התהליך האבולוציוני מעצם היותנו הייצור הכי מפותח של התהליך עצמו. אנו בעת ובעונה אחת התהליך עצמו והכלי ליישומו. אנו מבצעים את התהליך האבולוציוני במעשינו מדי יום ביומו. אנו מעצבים לא רק את המציאות אלא גם ובעיקר את האבולוציה באמצעות היצירתיות שלנו, ההמצאות שלנו, ההתפתחות שלנו והמעשים בכל תחום ותחום. ואנו בעצם עכשיו מודעים לכך.
  
  מובלים אנו גם להבין שאחריות גדולה מוטלת על כתפינו כי "הושיבו אותנו במושב הנהג" של התהליך האבולוציוני המודע.
  ועלינו להפנים שכל מה שנעשה עד עכשיו, נעשה על מנת להביא אותנו להיות מודעים ולחוות את גדולתנו כיוצרים וכשליחים של הבורא/האנרגיה האינטליגנטית היצירתית. ולא פחות מזה, עכשיו ניתנו הכלים ובידינו להוביל את התהליך.
   
  זה לא מקרה שקיימת בעולם התעוררות רוחנית רחבה על כל סוגיה וגווניה.
  וזה לא מקרה שצומחת בעולם מודעות אקולוגית ומאבקים אקולוגים רחבי היקף.
  וזה לא מקרה שהעולם נהפך לכפר גלובלי.
  וזה לא מקרה שהאינטרנט ויתר אמצעי התקשורת קושרים בין בני אדם ללא חשיבות מהותם או מיקומם.
  וזה לא מקרה שצומחים מאבקים ותהליכים לצדק חברתי ברחבי תבל.
  והכל מכוון לאפשרות של נתינת ביטוי למהות האמיתית של האדם ויצירת עולם שהוא ביטוי אנושי פיסי ורוחני לגדולתה של האנרגיה האינטליגנטית היצירתית שיצרה את הכל בכוונה למטרה זו.
  
• חלקנו מודעים היום שאנו באמת יושבים ב"מושב הנהג של האבולוציה".
  ה"מנוע" שעבד במשך 13.7 מיליארד שנה עדיין עובד, אבל עכשיו ההגה בידינו ורגלינו על הדוושות.
  אנו חייבים לשקול היטב איזה סוג של נהיגה נבצע בעולמנו מעכשיו והלאה. עד עכשיו נהנינו מנסיעה די פרועה ביושבינו במושב הנוסע, אבל עכשיו, כשעברנו למושב הנהג, זה תלוי בנו באופן מודע.
  האם ננהג פרוע ונתרסק או ננהג במשנה זהירות ונהנה מהנסיעה הכי מופלאה בהיסטוריה האנושית? 
  
• ולסיכום:
  האם הצלחנו לייצר/לדמיין/לנחש תשובה לוגית לשאלה שמופיעה בתחילת הכתוב? כל אחד והתחושה שלו.
  עבורי התשובה היא "כן". וההבנה הזאת הופכת את חיי ליותר שווים, ליותר בעלי משמעות, ליותר מעניינים ומאתגרים, ליותר שמחים, רגועים ומספקים וליותר מכבדים את כל הבריאה שמסביבי.
• ומה הלאה?
  כנראה שעכשיו זה באמת תלוי בנו...

בברכת אהבה,

גרשון מורג.

לתגובות: gmorag43@gmail.com